הרומנטי הפך למטרד, האהבה - לתלותיות מסוכנת

מה שהתחיל כחברות תמימה הפך לחלום בלהות מהסוג שפעם נהגתי לראות בסרטים. אולי, אם לא הייתי מכורה אליה, הייתי שמה לב שהמילים שהיו לשירה ואהבה גדולה, יהפכו עם הזמן לכלא ללא מוצא.

עוד בנושא:

המפלצת שבתוכי: רעב בלתי נשלט לסקס ולגברים

לאהוב עד מוות

אני אובססיבית וירטואלית

תמיד אהבתי מין, אבל עכשיו זו כבר אובססיה

זה התחיל בחברות תמימה. נפגשנו בלימודיי פסיכולוגיה. אני תואר שני, היא תואר ראשון. מבט אחד בספרייה והאהבה פרחה. העולם הפסיכולוגי היה נושא להרבה שיחות, שעם הזמן גלשו אל תוך הלילה והפכו למפגשים מרתקים. היא ריתקה אותי. ראיית העולם שלה על נפש האדם מילאה בי חורים שאף אחד לא הצליח למלא.

נורה הייתה היחידה שהבינה

היא ראתה אותי והבינה את החומות שבניתי עם השנים, וזה קירב בינינו. תחילה זו הייתה חברות טובה. הרבה שיחות טלפון שבהם שוחחנו בעיקר על לימודים ועל החיים. סיפרתי לה שאני הבת הלא אהודה במשפחה. אמא שלי בחרה מגיל צעיר לא לדבר איתי ועם הזמן היא התוודעה בפניי שאני כול מה שהיא לא הייתה. ווידוי זה הפך ליחסי אהבה-שנאה, שגררו מידי כמה חודשים שיחות של היי ו-ביי.

אבא שלי הפך לחבר במקום לאב, ושכח את תפקידו כמחנך ומגן. עד היום הוא חושב שקניית מתנות מפצה על מה שהוא החסיר ממני, אבל אני מעדיפה להיות איתו בקשר מאשר להיות בלי שום דמות הורה בחיי. אחותי הקטנה והאהובה היא משפחתי היחידה, ואחותי הגדולה תפסה את צד אמי, וגם איתה הקשר אבד. אז את הדרמות שלי לא כולם הבינו. נורה הבינה.

נורה סיפרה ששנים היא הייתה בארון. לקח לה זמן רב לספר לכולם שהיא לסבית. אני לא ידעתי בהתחלה, היא הפגינה נשיות יוצאת דופן. שוחחה עם לא מעט גברים וגם הם היו באים לבקר ונשארים לישון. עם הזמן הבנתי שעל בנות היא לא סומכת. היא נפגעה יותר מידי פעמיים וסגרה את הלב עם מנעול קשה לפיצוח. רק המוות של אימה מסרטן עשה שם סדק ורצו החיים והיא נתנה לי לשבור אותו.

הרומנטי הפך למטרד

החוויות של שתינו חיזקו את הקשר שהפך תוך חודשים ספורים לאהבה גדולה. היינו כול הזמן ביחד, בימים ובלילות. מאחר ולמדנו באותה אוניברסיטה אז גם ההפסקות היו לזמן שלי ושלה. אבל זה הפך לאובססיה והיא לא הייתה שלי.

סיום התואר השני היה לי להישג ענק. עשיתי זאת לבד, אף אחד לא מימן אותי. מלגות ואנשים טובים שפגשתי בדרך, עזרו לי להפוך לפסיכולוגית, וניסיון החיים שלי הפך אותי לפסיכולוגית מעולה. אבל לנורה זה היה קשה. פתאום לא הייתי שם, כמו פעם. הייתי עסוקה עם המטופלים שלי ועם צבירת הניסיון והיא עדין הייתה סטודנטית.

בהתחלה היא הייתה באה כמה פעמים ביום, מפסידה לימודים רק כדי שנהיה ביחד, ומה שהיה לרומנטי בעיני, הפך למטרד. היא האשימה אותי שהרגלתי אותה להיות לצידי. זה נכון. התרגלנו להיות זמן רב ביחד. אבל החיים שינו את פניי הדברים והיא הרגישה נטושה. אפילו בתור פסיכולוגית לא הצלחתי לעזור לה. כול מטופלת שבאה אלי למשרד הפכה למושא קינאה בלתי נסבל, שנגרר לריבים סוערים, עד שבסוף עזבתי את הבית.

היא המשיכה לבוא. היא ידעה איפה אני עושה קניות ואיפה אני אוכלת. וניסיתי להבין, לעזור, אהבתי אותה. אני עדין אוהבת. והיא ידעה בדיוק איפה לגעת כדי לשבור אותי. היא הכירה את כול סודותיי ואיימה שתפיץ אותם באינטרנט ובמיילים לכול מי שאני מכירה. אבל איך עוזרים לאדם מכור? והיא לא הייתה סתם אדם, היא עזרה לי בתקופה הכי מאתגרת בחיי והרגשתי שאני חייבת לה על כך.

למלא את החלל

בסוף כמו בסדרה "בטיפול", הלכתי לטיפול. ניסיתי לשכנע אותה שתבוא איתי אבל היא אמרה שהיא בסדר ואני הבעיה. אז ניסיתי לפתור את הבעיה. בינתיים ביליתי איתה כמה שיכולתי. האזכרה של אימה רק החמירה את התלות ואת הצורך שלה בי.

בלימודי פסיכולוגיה לומדים להתמודד עם מצבים כאלו. אבל אף אחד לא מלמד להתמודד עם תלות של אדם אחר ועם התמכרויות לאדם אחר. סיפור האהבה בינינו הסתיים בסוף. נראה לי שהיא התעייפה מהכאב ואני גם כן. לשמחתי, את היום האחרון בילינו ביחד. דברנו על כול התהליך שעברנו ועל ההבנה הבסיסית ששתינו ניסינו למלא את מה שהחיים החסירו מאיתנו.

מצאנו אהבה גדולה ביחד. אהבה שלא מוצאים כול יום. אבל הרבה פעמים אנשים לא יודעים לתת לאנשים ללכת. נפשית זה קשה מידי, בייחוד שאין אהבה אחרת. אנחנו בקשר היום. היא באה מידי פעם ואנחנו מדברות כאילו אין מחר. אבל בין חיבוק ונשיקה תמיד תעמוד בינינו התמכרות כלואה.

הסיפור הוא חלק מתחרות סיפורים קצרים בנושא התמכרויות ואובססיות. יש לכם סיפור על התמכרות או אובססיה שברצונכם לחלוק איתנו ועם הגולשים? כנסו לעמוד הפעילות, ואולי תוכלו לזכות במנוי לקולנוע לב.

לכל הכתבות והעדכונים, כנסו לעמוד המעריצים שלנו בפייסבוק