פתרון הדיור של הגרמנים: הבונקרים הפכו לבתים
ביתו של אדריכל גרמני היה בונקר נאצי והשכנים שלו זוכרים את המבנה עוד ממלחמת העולם השנייה. עכשיו המדינה מוכרת את הבונקרים לכל המרבה במחיר, ועל הדרך גם חוסכת את עלויות התחזוקה. ומה לגבי ההיסטוריה הכואבת? למשקיעים לא אכפת
האדריכל הגרמני ריינר מילקה גר במקום בו היה בונקר נאצי. שכניו המבוגרים עוד זוכרים את המבנה, כשהגן על צבא גרמניה במלחמת העולם השנייה. מילקה היה מהחלוצים שהחלו להפוך את המבנים העגומים הללו למרחבי מחייה בהירים ומוארים, והעבודה שלו צפויה להגדיל את המכירות של המבצרים מעל הבונקרים, שיועדו תחילה להיות בכלל מקלטים מול התקפות מהאוויר. "בהתחלה הרשויות חשבו שהעניין כולו משוגע מעט", אומר מילקה.
עוד בערוץ הנדל"ן :
- להיות שכן של סיינפלד ב-900 אלף דולר
- ארה"ב: מחירי הבתים יורדים – שכר הדירה מזנק
- החלום האמריקאי החדש: לשכור בית במקום לרכוש
האדריכל הגרמני בן ה-56 בילה שש שנים במהלך שנות ה-90 בתחנונים מרשות הנכסים בעיר ברמן שבגרמניה, להתיר לו לקנות את הבונקר בו הוא חי כעת. "הם לא חשבו שמישהו באמת ירצה לגור בבונקר", הוא מודה.
פעמיים בשנה היה מביא את השרטוטים שהכין, על מנת להראות לרשויות כיצד הוא יכול להפוך את הקופסה האפורה לבית מגורים מלא חיים. "בזמנו הבונקרים עוד היו במצב של 'המתנה' להגנה על אזרחים", הוא מסביר. בסופו של דבר, הוא קיבל את ההיתר לבנות בבונקר, שנמצא באחד מהאזורים היוקרתיים ביותר של ברמן - זאת, כל עוד יפנה את הבונקר במקרה של התקפה, כמובן.
כעת נראה שהמאמץ השתלם: בימים אלה מתכוונת גרמניה למכור את המבנים, והיא אף השיקה תחרות רעיונות על אופן הפיכת הבונקרים לנכסי נדל"ן. ואולם, למרות היוזמה החיובית המקטרגים לא איחרו להגיע - ויש להם סיבה טובה. כמעט כל הבונקרים נבנו על ידי עובדים בכפייה, וכעת משהם הופכים לנכסי נדל"ן, מזהירים המקטרגים שלא להתייחס אליהם בתור נכסים נטו - מבלי להכיר בעבר שלהם.
אפשר לחיות באושר?
ב-2007 החליטה גרמניה שאין טעם להמשיך לשמור על 2,000 הבונקרים שנבנו במדינה במהלך מלחמת העולם השנייה והמלחמה הקרה. הבונקרים בבעלות המדינה, שהיו מעל פני האדמה, היו הראשונים להיות מוצעים למכירה. בנוסף להכנסות מהמכירה, חסכה לעצמה גרמניה את הוצאות התחזוקה של הבונקרים, שהיו מגיעות למאות אלפי אירו בשנה עבור הבונקרים הגדולים. על פי נתוני סוכנות הנדל"ן הגרמנית BIMA, בינתיים נמכרו 50 בונקרים.
מילקה החליט להפוך את הניסיון שצבר לעסק, ועד כה המיר 13 בונקרים לבתי מגורים. לדבריו, הבונקר הראשון היה במחיר מציאה, אך מאז עלו המחירים פי 10. הרוכשים הם יזמי נדל"ן או אנשים פרטיים ששוכרים אדריכלים לבצע את ההמרה - מה שיכול להכפיל את עלות הנכס.
לדברי נציגי הרשויות, העובדה שרוב הבונקרים נבנו על ידי עובדים בכפייה, בדומה לפסי הרכבת ולתשתיות אחרות, לא עניינה את הרוכשים שגדלו בעולם שאחרי מלחמת העולם השנייה. זאת למרות העובדה המצמררת כי בבנייתו של אחד מהבונקרים הגדולים בגרמניה, ה"ולנטין" בברמן, מצאו את מותם 1,400 עובדים בכפייה מכל אירופה.
הבונקר אמנם לא עומד למכירה, אך חלק ממנו אולי יושכר על מנת להימנע מעלויות התחזוקה, העומדות על 30 אלף אירו בשנה. "מדובר בנושא מפוקפק מבחינה מוסרית והיסטורית", טוען ההיסטוריון מרקוס מאייר, שמקים אנדרטה מול הבונקר מטעם המרכז לחינוך פוליטי של עיריית ברמן. לדבריו, "חייבים פשוט להיות מודעים למה שאנחנו עושים, למקום בו אנחנו חיים. בסופו של יום, כל אדם צריך לשאול את עצמו האם הוא יכול לחיות באושר בבונקר שנבנה על ידי עובדים בכפייה".
לפנייה לכתב/ת 
