שלמה ארצי עם הג'ינס הישן והטוב

לפני כמה שנים ראיינתי את שלמה ארצי ברדיו. התכנית הוקדשה כולה לאלבום "חום יולי אוגוסט", שכבר אז נחשב לפריט נוסטלגי. כטוב ליבנו בזכרונות ובסופרלטיבים שהמטרתי על עבד הממהר לארץ חדשה, פניו של ארצי התקדרו פתאום. "זה עושה לי קצת עצוב להקשיב לאלבום הזה", הוא אמר.

עוד תווים של שי להב ב-ynet:

• אוי לא, אני אוהב את החדש של לירן דנינו
• ברוס ספרינגסטין: אמריקנה בצבעים זוהרים
• פינק פלויד מחודשים: ככה בונים חומה 
  

למה עצוב? "כי כבר לא עושים אלבומים כאלה. אני כבר לא מצליח לכתוב ככה". אז למה אתה ממשיך להוציא אלבומים חדשים? שאלתי. קצת מסקרנות אמיתית, הרבה מחוסר טאקט. "כי זה הכי טוב שאני יכול להגיע אליו בזמן נתון", הוא ענה בלי למצמץ. "אמן צריך להוציא כל כמה שנים את המיטב שלו. גם אם הוא יודע שזה לא הכי טוב".

שלמה ארצי - כל יום

סגור

שליחה לחבר

 כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא

 הקלידו את הקוד המוצג

תמונה חדשה

הסרטון נשלח לחברך

סגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

<object width='408' height='296' type='application/x-shockwave-flash' data='//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.commercial-3.2.18.swf'><param name='movie' value='//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.commercial-3.2.18.swf'/><param name='flashvars' value='config={&quot;key&quot;:&quot;#&#036;82d88990cf33aa2235a&quot;,&quot;clip&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;http://ynethd-f.akamaihd.net/z/0312/1203121856shlomo2.flv/manifest.f4m&quot;,&quot;scaling&quot;:&quot;fit&quot;,&quot;provider&quot;:&quot;akamai&quot;,&quot;type&quot;:&quot;video&quot;},&quot;plugins&quot;:{&quot;akamai&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/AkamaiAdvancedFlowplayerProvider-3.9.swf&quot;},&quot;controls&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.controls-3.2.16.swf&quot;,&quot;autoHide&quot;:false,&quot;height&quot;:26,&quot;zIndex&quot;:1},&quot;amta&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/amta_plugin_20314.swf&quot;,&quot;siteKey&quot;:&quot;ynet&quot;,&quot;category&quot;:&quot;538.Entertaiment-542.MusicHP-9441.Tavei.Shai&quot;}},&quot;logo&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/flowplayerlive/ynetlogo.png&quot;,&quot;top&quot;:15,&quot;left&quot;:15,&quot;fullscreenOnly&quot;:false}}'/><param name='allowfullscreen' value='true'/><param name='quality' value='high'/><param name='cachebusting' value='true'/><param name='bgcolor' value='#000000'/><param name='wmode' value='opaque'/><param name='AllowScriptAccess' value='always'></object>

לא עניין של מה בכך, שאמן בסדר הגודל של ארצי ידבר בכנות כזו על תסכול מהיצירה של עצמו. וגם מסביר לא במעט את ההצלחה הפנומנאלית של האיש. אמנות זה חשוב, אבל לא בהכרח חשוב יותר מניהול נכון של קריירה.

השיחה הזו גרמה לי להעריך מאד את ארצי. אבל גם היא לא הצליחה לחפות על האכזבה החוזרת ונשנית, שנגרמה ממפגש עם החומרים החדשים שלו. ככה זה כשמישהו ריגש אותך כל כך בעבר, אתה לא יכול לסלוח לו כשהוא לא מצליח לספק שוב את הסם. ונדמה לי שארצי עצמו יודע - יותר טוב מכולם - שקטלוג השירים הטובים באמת שלו נעצר איפשהו אחרי "ירח". ואם נהיה נדיבים במיוחד: אחרי "שניים". "ירח" יצא כבר לפני 20 (!) שנה. "שניים" לפני 16. בכל מקרה, זה היה מזמן. מזמן מדי.

מאז, התפתחה סיטואציה מוזרה. דווקא ככל ששלמה ארצי הצליח יותר, הפך לקונצנזוס מוחלט וצפה בכל יריביו הישנים נעלמים מהזירה, כך המוזיקה שלו הלכה והפכה בנאלית יותר, מרגשת פחות. ואולי זה לא מוזר, ואולי אין דווקא.

קוראים לזה שובע או רווייה (עם כל הכבוד ל"צימאון"). ואפילו ארצי - אולי הדמות הכי רעבה שהתהלכה אי פעם במשעולי המוזיקה הישראלית - נכנע לו. אין לי ספק שזה, אם נישאר בעולם הגסטרו, אכל אותו מבפנים. הצלחה זה נחמד, אבל קיבינימט מה זה שווה בלי שיר טוב אחד? רגע, הולד איט. נדמה לי שכתבתי כרגע פזמון לשיר של שלמה ארצי.

"חוזרים הביתה" - שלמה ארצי ואריק איינשטיין

סגור

שליחה לחבר

 כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא

 הקלידו את הקוד המוצג

תמונה חדשה

הסרטון נשלח לחברך

סגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

<object width='408' height='296' type='application/x-shockwave-flash' data='//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.commercial-3.2.18.swf'><param name='movie' value='//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.commercial-3.2.18.swf'/><param name='flashvars' value='config={&quot;key&quot;:&quot;#&#036;82d88990cf33aa2235a&quot;,&quot;clip&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;http://ynethd-f.akamaihd.net/z/0212/060220120845hozrim_habaita.flv/manifest.f4m&quot;,&quot;scaling&quot;:&quot;fit&quot;,&quot;provider&quot;:&quot;akamai&quot;,&quot;type&quot;:&quot;video&quot;},&quot;plugins&quot;:{&quot;akamai&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/AkamaiAdvancedFlowplayerProvider-3.9.swf&quot;},&quot;controls&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.controls-3.2.16.swf&quot;,&quot;autoHide&quot;:false,&quot;height&quot;:26,&quot;zIndex&quot;:1},&quot;amta&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/amta_plugin_20314.swf&quot;,&quot;siteKey&quot;:&quot;ynet&quot;,&quot;category&quot;:&quot;538.Entertaiment-542.MusicHP-9441.Tavei.Shai&quot;}},&quot;logo&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/flowplayerlive/ynetlogo.png&quot;,&quot;top&quot;:15,&quot;left&quot;:15,&quot;fullscreenOnly&quot;:false}}'/><param name='allowfullscreen' value='true'/><param name='quality' value='high'/><param name='cachebusting' value='true'/><param name='bgcolor' value='#000000'/><param name='wmode' value='opaque'/><param name='AllowScriptAccess' value='always'></object>

בהתאמה, ההפקות שלו רק הלכו ותפחו. האיש, שפעם יכול היה לקנות עולם שלם, או לפחות לקטוף את הירח, באקורד קטן של גיטרה אקוסטית, התחבא מאחורי סוללה הולכת וגדלה של "שלמה ארצי", המותג. יותר נגנים על הבמה, יותר שירים בכל אלבום, יותר דפי כרומו במארז המצורף, יותר שיתופי פעולה. יותר, אבל פחות.

כשמוסיפים לכל זה את המחזמר הלא מזהיר משיריו, את הפיכתו התמוהה לסוג של אייקון מחאה בקיץ של דפני, ואת גילו המאוחר וגילכם המוקדם (הילד כבר בן 63), דומה שהציפיות מ"אושר אקספרס" החדש נעוצות בשם האלבום. שמחה גדולה כבר לא תהיה פה. מקסימום, ריגושון זול. בטייק-אוויי.

אבל בסוף בסוף, ישנה המוזיקה. ושלמה ארצי, מעבר לכל האלמנטים שהפכו אותו לאייקון כל כך גדול - לפרקים אפילו על גבול המיאוס - הוא קודם כל

מוזיקאי, ומוזיקאי נהדר. "אושר אקספרס" הוא לא אלבום גדול, בסטנדרטים של שלמה "הישן". עדיין יש כאן אחוזים מופרזים של שומן, ושירים שיכלו להישאר בחוץ - ואחרים שהיו צריכים להתקצר משמעותית (ארצי עצמו מציין בחוברת המצורפת ש"מצידי יכול האלבום הזה היה להיות 40 שירים, אבל אמרו לי שאיש כבר לא יקשיב". מזל שהוא הקשיב).

אבל לשם שינוי, יש כאן גם תשוקה אמיתית. וחדווה. וחיוניות. ולפחות ארבעה שירים, שהם תפקידם זה להוריד לכם את הדמעות. והם עושים את זה לתפארה. אם זה "אלוהיי", שבו אברהם טל מפליא בשירה (בכלל, האירוחים כאן קולעים בול, בניגוד לנטייה של שלמה בשנים האחרונות להפוך למכבי תל אביב בכדורסל. כלומר, לשתף פעולה עם כל מי שמצליח, רק כדי שיהיה על הספסל שלו); או "לתת ולקחת" עם דודו טסה (עברנו לבני יהודה), שהחזיר את שלמה לרוקנרול, במובן המקורי שלו.

או שיר הנושא, עם הבנג'ו והמפוחית ההורסת של פטריק סבג; שלא לדבר על "אומץ". באחריות, השיר הכי טוב של שלמה ארצי מאז "ירח", עם כל האלמנטים הישנים והטובים כולל רפרנסים למוזיקאים אחרים: ההוליס, במקום אבטיפוס. חבר שצריך "לסחוב חצי חי מת". ומנגינה שגונבת לך ת'לב אחרי דקה וחצי. זה אלבום אמיתי של שלמה ארצי. לא אוסף מקרי של שירים שצריך להוציא כדי לשמן את המנגנון. איך שר פעם מישהו? יותר מזה אנחנו לא צריכים.