נטש את בתו בצעירותה. כעת מבקש את סליחתה

כשהייתי בת 16 עשיתי את הקעקוע הראשון שלי, שדון שנראה כמו לטאה שנצרבה על שוק רגלי בתנועת טיפוס נמהרת. כשאמרתי לאבא שלי שבכוונתי לקעקע את גופי הוא לא הביע מורת רוח וגם לא היה מופתע או מזועזע. הדבר היחד שנראה לו חשוב לציין בפני, היה עניין הנצחיות, העובדה שבחירה כזו, בגיל כזה, סופה להיות לחלק בלתי נפרד מגופי עד יומי האחרון.

עוד בנושא:

בעלה נטש, היא לא יודעת איך להיות עם גבר חדש 

האם ניתן לסלוח להורה שנטש אותך?

היא חלתה בסרטן, הוא עזב לטובת תלמידתו

אני זוכרת שהקשבתי לו ברצינות תהומית, אולם הדבר היחיד שבאמת עבר בראשי היה המחשבה שהוא עצמו בחר כבר בגיל 18 להתחתן עם אמא שלי, ובגיל 22 לברוא אותי, מתוך החלטה שקולה ומתוך אמונה מוחלטת שבדיוק כך הוא רוצה להעביר את שארית חייו, החלטה שתשפיע ותישאר לו כאות וסימן לעד. ארבע שנים אחרי הם התגרשו, ואני נותרתי עם אבא של ימי שלישי וכל שבת שנייה.

כבר אז תהיתי האם בחירה היא באמת משהו שאפשר לצפות לאורך זמן, האומנם אפשר לגדל מוכנות ואחריות רגשית שמקורה בגיל, בראייה או בניסיון שהצטבר, ומה באמת חשוב, הבחירה עצמה או דרכי ההתמודדות איתה?

מעט מדי, מאוחר מדי?

את שי פגשתי בשבוע שעבר. הוא נראה מרוט וכאוב. "הגעתי מארצות הברית לפני חודש, כדי להכיר את אור, הבת שלי, מחדש. היא בת 18 ומתגייסת עוד מעט לצבא, ואני כל כך מתגעגע. זה לא שפתאום נזכרתי, היא ליוותה אותי כל יום מאז שעזבתי את הבית כשהייתה בת 5.

יש לי משפחה ושני ילדים שהיא לא מכירה, כתבתי לה כל הזמן, שלחתי מתנות בכל יום הולדת, אבל היא אף פעם לא החזירה לי תשובה. פחדתי לבוא לפה, להתמודד מולה, אבל אני כבר לא יכול יותר, אני מבין שאולי מאוחר וכל כך מקווה שלא".

הוא נסע אליה אבל היא לא הסכימה לדבר איתו. הוא עמד ליד דלת חדרה הסגורה והתחנן שתצא. היא יצאה לרגע, הביטה בו וטרקה בחזרה את הדלת. בסוף אמה ביקשה שילך. יום למחרת הוא הגיע אלי כדי לכתוב לה מכתב. והנה קטע קצר ממכתב של אבא.

חשבתי שאני חוסך ממך אבהות רעה

"ילדה שלי, אני כותב לך עכשיו את כל מה שניסיתי לומר לך ולא הצלחתי, כי כעסת ובצדק, ואולי זה אני, שלא יודע איך ניגשים אליך. בתמונה בסלון את מחייכת, כמעט שכחתי כמה את יפה. כל כך גדלת, הפכת לאישה יפהפייה, וכשיצאת לרגע כל כך רציתי לחבק אותך ולא יכולתי אפילו להביט לך בעיניים, אותן עיניים שהסתכלו עלי פעם בהערצה ואהבה ללא תנאי, וכעת רק חיפשו מקום מפלט. עיניים אדומות ומאוכזבות.

"אולי בכתב יהיה לך קל יותר ותקראי בשקט, לפחות עד שלא תוכלי יותר, ואולי אני בכלל עושה זאת בשבילי, אבל אני כבר לא מחפש את הפתרון הקל, בחרתי בו לפני 13 שנים והוא התגלה כדבר הקשה והעצוב ביותר שעשיתי. אני מודה שכשעזבתי, באמת חשבתי שאני עושה את הדבר הכי טוב בשבילך, לא היה לי כסף או עבודה והייתי מסובך בחובות עד מעל הראש. כולם כל כך כעסו ורק רצו שאסתלק, בעיקר מהחיים שלך, כדי לא לעשות לך או לעתיד שלך נזק.

"אז ברחתי. באמת האמנתי שהם יודעים על מה הם מדברים, ושאני מציל אותך מאבא רע. היום אני רוצה לבקש ממך סליחה, ילדה שלי, על הבחירות המטופשות שעשיתי, על החלטות של ילד צעיר מדי ולא רגיש, שבמקום להילחם על מקומו בחיים שלך, הקשיב לאחרים ולפחד, ונמלט הכי רחוק שאפשר. ולמרות שלא ממך ברחתי, אני יודע שזה לא משנה כי אותך עזבתי, ואת זו ששילמה את המחיר ונותרה לגדול בלי אבא.

"אני מקווה שתאמיני שבכל יום אבוד שעבר מאותו הרגע בו שיניתי את כל מהלך חייך, אני מצטער ומשלם את המחיר של חיים בלעדייך. החרטה ממלאת את ימי ותוקפת אותי בעיקר בלילות, כששקט ואני לבד עם הקולות שבראשי. אני והאמת שלי, אני וגעגוע אכזר.

"אני לא מצפה ממך להבין את הבחירה שלי, אני בעצמי מתקשה לנמק אותה, אבל אני כן מקווה שתוכלי להתגבר על הכעס, על הכאב שנשאר כצלקת על ליבך. מקווה שתמצאי בליבך פינה של חמלה, ותאפשרי לי להתקרב ולהכיר אותך מחדש. שתקבלי אותי כמו שאני, מצר ואוהב, ותעניקי לי את הזכות להיות שוב אבא שלך, כי זה הדבר היחיד שאני מאחל ומבקש לעצמי".

אין בחירות רעות

אבא שלי, בזכות החלטה שקיבל אי שם בגיל רך ובוסרי, אומנם גילה את פריכותו של הנצח, אבל זכה בי, בת בכורה שאוהבת אותו אהבה אדירה, ואני עצמי נושאת על רגלי קעקוע קצת ילדותי אבל נוסטלגי להפליא, המעלה חיוך וזיכרונות נעימים.

שי עשה דבר נוראי כשנטש את בתו, והוא שילם על כך מחיר כבד, אבל גם זכה להבין עד כמה יקרה לו בתו, ועד כמה חשובה סליחתה, ובעיקר, על מה הוא לא מוכן לוותר. הוא זכה להרגיש אהבה גדולה ובהירה, בעוצמות שלא כולם זוכים להרגיש, וגילה מספיק אחריות, גם אם מאוחרת, לבקש סליחה, כשכל רצונו להיות לה ובשבילה, אולי הרבה יותר ממה שהיה להם, לו חי לצידה כל חייה.

גם בחירות שנראות נכונות ומדויקות, מותר להן במבחן הזמן להפוך שגויות. אחרי הכל, החיים הם ניסוי וטעיה, ובחירות הן תמיד הימור. בעיני לא הבחירה היא החוכמה, כי אם התמודדות עם תוצאותיה. רק ההתמודדות תצמיח תובנות אמיתיות, ולא, אין בחירות רעות, כי גם אלו הנראית איומות מולידות מחשבה, מאירות את החיים באור אחר וחדש, ומאפשרות נקודות מבט והסתכלות שאולי לא היו מתעוררות, אלמלא הבחירה ב"טעות".

לכל העדכונים, כנסו לעמוד המעריצים של ערוץ יחסים בפייסבוק

• הכותבת כותבת מכתבי אהבה לפרנסתה ובעלת "טקסטורה - מילים של אהבה". הסיפור עצמו מבוסס על מקרה אמיתי, והציטוט נכתב באישורו של "שי".