בקרוב: ספורטאים מהונדסים גנטית

לפני שמונה שנים הצליח החוקר לי סוויני, מאוניברסיטת פנסילבניה, להפוך עכברים רכרוכיים לסופר-עכברים. זה לא היה קשה במיוחד. הוא עיצב וירוס שהחדיר גן ייחודי לשרירי הרגליים האחוריות של עכברים בוגרים. אותו גן גרם ליצירה מוגברת של הורמון הגדילה IGF-1 באזור שרירי הרגליים, וההשפעה ניכרה תוך שבועות ספורים. שריריהם של העכברים המהונדסים-גנטית גדלו ב- 15-20 אחוזים. מעבר לכך, בשילוב עם משטר אימונים אינטנסיבי, התחזקו שריריהם של העכברים ב- 15-30% יותר מכפי שהיו אמורים להתחזק באמצעות אימון בלבד.

עוד ממדע אחר - הבלוג של רועי צזנה:

כוונתו המקורית של סוויני הייתה לפתח טיפול חדש למחלות הגורמות לניוון שרירים בבני-אדם. ואכן, הוא קיבל שפע של מכתבים מחולים שהתעניינו במחקר החדש. לאלו הוא ציפה. אבל יתר המכתבים שקיבל הותירו אותו פעור-פה: הם הגיעו מאתלטים וממאמנים, שרצו לבדוק את ההשפעה של הווירוס שלו על גופיהם.

עכבר מעבדה(צילום: Index Open)

אין צורך לספר כי הנדסה גנטית כזו של בני-אדם למטרות ספורטיביות, הינה אסורה בהחלט. בכך היא דומה לסטרואידים, סמים וחומרים אחרים המשפרים את ביצועי הגוף. אך האם בכלל ניתן לזהות אתלט אשר עשה שימוש בהנדסה גנטית לחיזוק הגוף? לשאלה זו לא ניתנה תשובה במשך שמונה שנים ארוכות מאז מחקרו המקורי של סוויני, אולי מכיוון שאיש לא סבר ברצינות כי מדע ההנדסה הגנטית יתקדם מספיק כדי להעמיד את שירותיו לרשות אתלטים מן השורה. עצם הרעיון נתפס בעיני רבים כמדע בדיוני.

הנחה זו הייתה תקפה לעשור הקודם, אך התקדמות הטכנולוגיות הקשורות בריצוף דנ"א בפרט ובהנדסה גנטית בכלל, הביאה למצב בו יותר ויותר טיפולים בהנדסה גנטית שפותחו במקור במעבדות, מוצאים את מקומם בבני-אדם. נכון להיום, טיפולים אלו הינם תרפוטיים - רפואיים - בלבד. אך ברור כי לא ירחק היום בו בני-אדם בריאים וטיפשים או נואשים מספיק יוכלו להנדס את גופם באופן גנטי.

אנו רגילים לכך שהעתיד תופס אותנו בהפתעה. לשם שינוי, לעתיד הזה לפחות ננסה להיות מוכנים: בחודש האחרון (פברואר) בשנת 2012, שמונה שנים לאחר מחקריו המקוריים של סוויני, קיבל החוקר מאורו ג'אקה מהמרכז הבינלאומי להנדסה גנטית וביוטכנולוגיה באיטליה, בקשה יוצאת דופן מסוכנות האנטי-סימום העולמית. סוכנות זו אחראית על זיהוי אתלטים שהשתמשו בסמים או בחומרים אסורים אחרים, והיא ביקשה מג'אקה לבדוק האם ניתן לאתר אתלטים אשר יהנדסו מחדש את הגנטיקה של גופיהם.

ג'אקה נתקל בבעיה: הוא לא הכיר אתלטים שעברו טיפול כזה בעבר, וגם אם קיימים כאלו בעולם, איש מהם לא התנדב למחקר מסיבות מובנות. משום כך, ג'אקה נאלץ ליצור את האתלטים שלו בעצמו. הוא השתמש בעכברי מעבדה רגילים, והזריק לשרירי רגליהם וירוס שהחדיר לתוכם את הגן IGF-1, ממש כמו סוויני. זמן קצר לאחר הפרוצדורה, הצליחו העכברים המשודרגים לשחות למשך זמן ארוך פי שלוש מהעכברים שלא קיבלו את הגן IGF-1. אתלטים לכל דבר. עתה נותרה רק השאלה: כיצד ניתן להבדיל ביניהם לבין העכברים הרגילים?

ג'אקה לקח דגימות דם ושתן מהעכברים, בניסיון לזהות עקבות של הווירוס, או של הגן והחלבון החדש שנוצרו בגוף העכברים. הוא לא גילה דבר. הדרך היחידה בה הצליח לזהות את עקבותיו של הווירוס, הייתה באמצעות לקיחת ביופסיה מרקמת השריר של העכברים, ובדיקת הרקמה במעבדה. המשמעות, במלים פשוטות, היא שלא ניתן יהיה לזהות אתלטים מהונדסים-גנטית מבלי לגרום נזק לשריריהם. מיותר לציין כי הסוכנות לאנטי-סימום לא תסכים לבצע פרוצדורה מסוכנת שכזו על הספורטאים.

אנו נמצאים, לפיכך, בתקופת ביניים מעניינת במיוחד. ג'אקה אינו מאמין כי אתלטים יעשו שימוש בהנדסה גנטית באולימפיאדה הקרובה, אך קשה לדעת מה יקרה ארבע שנים אחריה. סביר להניח כי ההתפתחויות המדעיות יקנו לחלק מהאתלטים את היכולת לרכוש שדרוגים גנטיים במחיר מציאה, והעובדה שלא ניתן עדיין לזהות את ההנדסה הגנטית בגופם בוודאי תתרום לפופולריות של הטיפול. פורעי החוק יאותרו בסופו של דבר, כאשר הטכנולוגיה תתקדם עוד יותר, אך הם עשויים ליהנות משנים ספורות של תהילה - וזו הרי מהות הספורט המקצועי בלאו הכי.

בעיניו של העתידן, העניין האמיתי במחקר של ג'אקה נובע מהעובדה שסוכנויות רשמיות מתחילות להתייחס ברצינות לאפשרות שספורטאים יהנדסו מחדש את הגנטיקה של גופיהם. יש כאן רמיזה לעתיד לבוא, כאשר לכל אדם תהיה שליטה גדולה יותר על גופו מכפי שהייתה אי-פעם. ואולי, רק אולי, יש כאן גם רמיזה אודות ההווה. אנו יודעים כי הרשויות הממשלתיות מפגרות לעתים קרובות אחר הטכנולוגיה והאינדיבידואלים המיישמים אותה.ייתכן כי קיימים כבר היום ספורטאים אשר השתמשו בתוצרי מעבדה פרימיטיביים כדי להגדיל את מסת השרירים שלהם.