החדש של מדונה: דאנסינג קווין
באלבום האולפן ה-12 שלה, מדונה כבר לא מנסה להוכיח שום דבר ולא ממציאה עצמה מחדש. היא רק מזמינה אתכם למסיבה אחת גדולה ומהנה עם להיטי דאנס מעולים. למכורים, יש גם תזכורת לכך שמלכת הפופ יכולה להיות זמרת בלדות מצוינת
על אחת מהשווראמיות בשולי תל-אביב מתנוססת כרזה משעשעת: "כשיש לך מנה עם כריזמה, אין צורך להסביר דבר". את המשפט הזה אפשר להגיד בדיוק ביחס לאלבום החדש של מדונה.
בגיל 53, אחרי הרבה שנים ובניגוד לכוכבות גדולות אחרות, היא השכילה להבין שהחיפוש תם. אין צורך להמשיך לנסות ולהמציא את עצמך מחדש. המיליונים שאוהבים אותה ברחבי העולם ימשיכו לאהוב את מה שהיא עושה, ומי שמעולם לא התחבר אליה וליצירתה, לא יתחיל פתאום לשמוע אותה בלופ.
זו היתה, כנראה, הנחת העבודה הראשונית כשמדונה ניגשה לעבודה על MDNA, אלבום האולפן ה-12 שלה והראשון שיוצא שלא תחת חברת וורנר, בה היתה חתומה מתחילת שנות ה-80, מהלך טכני שלמרבה השמחה לא השפיע כהוא זה על המוזיקה שלה.
נערה רקדנית
האלבום נפתח בהצהרה מוזיקלית שמתאימה בדיוק להקדמה שעשינו כאן. ב-"Girls Gone Wild", ללא קשר לפתיח המדוקלם המדונאי כל כך, היא מסבירה שפשוט באנו ליהנות. אם תרצו, "בנות רק רוצות לכייף" בגרסת 2012 ובהפקה מוזיקלית עדכנית ביותר של בני בנאסי האיטלקי, אחד מהשמות הגדולים בסצינת הדאנס של העשור האחרון.
הבחירה לפתוח בשיר כמו זה, שאחריו מגיעים עוד לא פחות משלושה קטעים באותו ז'אנר דאנסי, מזכירה למרבה השמחה קצת פחות את האלבום Hard Candy מ-2008 וקצת יותר את Confessions on a Dancefloor מסוף 2005, האלבום שמוקסס לו יחדיו עם קטעים מעולים כמו "Hung Up", "Sorry", "Get Together", "Issac" ואחרים.
פרק הדאנס האגרסיבי והמעולה של האלבום כולל את "Gang Bang" הסקסי (שצונזר באחת מגרסאותיו ועל פי כמה דיווחים אפילו הועף מהאלבום בכמה מדינות), "Turn Up The Radio" הפופי שעוד יככב בתחנות הרדיו והחשוב מכל כאן הוא "I'm Addicted" - הפקה נוספת של בנאסי ואם ננסה להתנבא, להיט המועדונים של הקיץ. מדובר ברצועה עם הסאונדים העדכניים ביותר שאפשר לייצר כיום בז'אנר, שעוד תושמע בווליומים מטורפים במסיבות.
לעומת בלוק הדאנס, קצת פחות מרשים לטעמי הוא חלק ההיפ-הופ-פופ של MDNA, שכולל את שיתופי הפעולה עם ניקי מינאז' ו-M.I.A, ובהם הסינגל הראשון מהאלבום "Give Me all your Luvin'" ו"...I Don't Give A". עם זאת, בסוף הרצועה הזו, שעליה אחראי המפיק הצרפתי הענק מרטין סולבייג', נמצא מעין קטע דרמטי, שונה ומשונה שעוד עשוי לשמש את מדונה בהופעותיה כפתיח, או קטע מעבר מיוחד ונוצץ.
צפו: הקליפ החדש ל"Girls Gone Wild". אירוטיקה מישהו?
קטע נוסף ששווה התייחסות הוא "I'm a Sinner". הכלאה מעניינת ודי משעשעת בין שני שירים ישנים של מדונה, "Beautiful Stranger" ו-"Ray of Light". גם באוזן בלתי מזוינת ובלי לרוץ לבדוק ברשת, תנחשו לבד שמדובר בקטע שאחראי עליו מי שהיה אחראי לשני הקודמים, וויליאם אורביט. התוצאה הסופית, עם זאת, במקרה הזה - בסדר. לא מפילה מהרגליים, אבל נחמדה.
סוף טוב, הרוב טוב
לקראת סיומו של האלבום ממתינות למעריציה של מדונה, שהולכים איתה כבר דרך ארוכה, שתי הפתעות נעימות ועדינות, אחרי כל השיגועים באלבום שלא עצרו לרגע, עד שלב זה: "Masterpiece", שיר הנושא מתוך הסרט שהפיקה "W.E.", ו"Falling Free", בלדה אלקטרונית מקסימה שקצת מזכירה את "Dear Jessie" מסוף שנות ה-80 וקצת את מה שהיא עשתה באלבום Bedtime Stories בשנות ה-90.
הגברת הראשונה מחזירה אותנו כאן אל הצד העדין שלה, במינון מדויק ביחס לשאר האלבום, ומזכירה שכשהיא רוצה, היא יכולה להיות זמרת בלדות מצוינת, בלי שום קשר ליכולות, או איכויות קוליות.
שתי הערות חשובות וחיצוניות ל-MDNA. הראשונה היא בית הספר שמישהו עשה למדונה במדיה חדשה. האלבום המלא, שתאריך יציאתו עומד על 26 במרץ, שני הבא, לא מנע את הפצת כל השירים ביוטיוב (וכתיבת ביקורת זו). מי שירצה לרכוש את הפלסטיק ממש, או את הטראקים שלו באייטיונס - יוכל לעשות זאת. מי שלא יכול להתאפק (אנחנו, למשל) קיבל את שלו - וכן, זה חוקי.
הערה נוספת שמתחברת לעניין הפלסטיק היא אלבום הבונוס שיהיה חלק ממהדורת ה-Deluxe שתימכר באופן מצומצם. המיני-אלבום הזה יכלול את "Beautiful Killer", עוד רצועת המשך ל"Beautiful Stranger" (למה צריך שתיים כאלה באלבום? לא ברור), את "I Fucked Up", בלדה אלקטרונית נוספת, שחבל
מאוד שלא נכללה גם בגרסה הרגילה של האלבום ואת "Best Friend" שקצת מביך היה לכלול באלבום הרגיל, שכן מדובר בשיר דומה מדי ל-"Red Blooded Woman" של קיילי. בקיצור, אפשר פחות או יותר להסתדר גם עם האלבום הרגיל.
השורה התחתונה מאוד משמחת. מדונה באלבום ה-12 שלה חוזרת לעשות שמח, ונותנת לנו חומרים מצוינים שגורמים לשומע להתחיל ולפנטז כיצד היא תבצע אותם בסיבוב ההופעות העולמי החדש שלה, שכידוע ייפתח אצלנו ב-29 במאי. לאלבום כזה היה שווה לחכות, ובעניין ההופעה, כנראה שעוד יש למה לחכות.
