אשטון, סלחנו לך מראש
שרת החוץ האירופית, שהשוותה בין נרצחי טולוז לבין ילדי עזה, שיקפה במדויק את הלכי הרוח ביבשת הרקובה. לכן, הסירי דאגה מלבך, אין צורך בהבהרות או בהתנצלויות
שרת החוץ של האיחוד האירופי, קתרין אשטון, עומדת כעת במרכזה של סערה עולמית, אחרי שבחרה להשוות בין קורבנות הטבח בטולוז לבין ילדי עזה. הגברת הנכבדה כבר הספיקה לפרסם מעין הבהרה מפוקפקת, אלא שנדמה שאותה ספק-התנצלות אינה נחוצה ואינה במקומה: אחרי הכול, הצהרותיה של מיס אשטון משקפות במדויק את נפשה של אירופה העכשווית, יבשת רקובה שמתקדמת בבטחה אל עבר מותה.
יום שני, 19 במרס, ייזכר כשחור משחור עבור היבשת האירופית. באותו יום חצתה אירופה את נקודת האל-חזור, ושנים ארוכות של תקינות פוליטית וחנופה לעולם הערבי הובילו לקבורתה הסופית של "אירופה הפתוחה והליברלית" והפיכתה לאבסורד מעוות וחסר כל משמעות. אירועי היום לא ניחתו עלינו משום מקום. אחרי הכול, מדובר באותה אירופה שבה מנהיג אופוזיציה גרמני תוקף את ה"אפרטהייד הישראלי", נציגים רשמיים קוראים לחזק את השליטה הערבית בירושלים ולהכין "רשימה שחורה" של מתנחלים, ושרת החוץ מביעה את דאגתה לנוכח שביתת הרעב של חבר הג'יהאד האיסלאמי חאדר עדנאן, אך נמנעת מלהתערב בשביתת הרעב של מוסלמי אחר, פעיל זכויות האדם הסעודי עבד אל-האדי אל-חוואג'ה.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
מכתב אהבה משבדיה לעם ישראל / קים מילרל
הדרך לצמצום פערים עוברת בגליל / סילבן שלום
העובדה שחבר בארגון שכזה הוזמן לנאום בז'נבה, ויותר מכך, שלא עלתה זעקה מרה מבירות אירופה לנוכח עיוות נורא שכזה של שיח זכויות האדם, מבהירה באופן בוטה את התהומות המוסריים שאליהם הידרדרו מנהיגי היבשת ותושביה, כאשר החנופה לארגון טרור רצחני מרסקת כל מחויבות לאידאלוגיה מוסרית כלשהי או לאמת.
יבשת גוססת
בעוד אנו מתאוששים מהשוק הראשוני, ניחתה עלינו מכה כואבת יותר, כשארבעה חפים מפשע, בתוכם שלושה ילדים, נרצחו בדם קר מחוץ לבית ספר יהודי בצרפת. הרגע המחפיר ביותר באותו יום עצוב התרחש כשהוד מעלתה קתרין אשטון בחרה, כאמור, לגנות את הרצח תוך אזכור מותם של ילדי עזה. גם שדרות הוזכרה בסוף דבריה. השוואה מתועבת שכזו משקפת סולם ערכים מעורער לבלי הכר ועיוורון מוחלט אל מול המציאות העולמית והמזרח תיכונית. אין זה פלא שתנועת חמאס מיהרה לברך את אשטון על הצהרותיה, ובכך להדגיש אף יותר את בלבול היוצרות האירופי בתחומי המוסר. עם זאת, בהחלט ייתכן שציון לשבח מהחמאס הוא אות כבוד באירופה של ימינו.
גם הבהרתו המגומגמת והמבישה של האיחוד האירופי, שלא הכחיש את המיוחס לאשטון אלא טען שאזכור הנרצחים בצרפת לצד הרוגי המלכות בעזה אינו מהווה השוואה כלשהי, לא תעזור כאן. אם כבר, היא רק המחישה ביתר שאת את חוט השדרה הנעלם של מנהיגי היבשת והנטייה לזגזג ולרצות קבוצות שונות, מבלי לדבוק במצפן מוסרי אמין וקבוע. ועל כן נסכם ונאמר לגברת אשטון: הסירי דאגה מלבך, אין שום צורך בהתנצלויות או בהבהרות. דברייך שיקפו היטב את הלך הרוחות באירופה הגוססת.
כל שנותר לנו כעת הוא לחזות בהידרדרותה המהירה של "היבשת הישנה" אל עבר אופק חדש ועכור. מצד אחד תגבר מגמת האיסלאמיזציה, ומצד שני ימשיכו להתחזק מפלגות קיצוניות ולאומניות. אירופה של סוף המאה ה-20, שהבטיחה לחרות על דגלה את ערכי הסובלנות והפתיחות, תהפוך אט אט לאזור כאוטי וזועם, תוהו ובוהו של קבוצות שונות הנלחמות זו בזו, תוך התרחקות מתמדת מעקרונות מוסריים אמיתיים.
ולך, קתרין, נודה על שהבהרת מעבר לכל ספק את מצבה האנוש של אירופה השוקעת, עמוק יותר ויותר, אל עולם שכולו טוב.
Read this article in English
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
