סדרת הטלוויזיה "Touch": בעיה במגעים
קיפר סאת'רלנד, כוכב הסדרה החדשה "Touch", נקרא שוב להציל את העולם - ומתמודד עם אנטנות סלולריות בסצינות שהן קלישאה אמריקאית אחת גדולה. סמדר שילוני השתעממה
זה היה קצת אחרי ש"24", הסדרה שהפכה את קיפר סאת'רלנד למלך אמריקה שמציל אותה מטרור בינלאומי, שהמלך החליט שהוא ינסה להישאר מחוץ לטלוויזיה כמה שרק יוכל. אבל אז הגיע התסריט של טים קרינג, האיש שהביא לכם את "גיבורים", וסאת'רלנד לא הצליח לעמוד בפיתוי.
אפשר להבין אותו. אם הצלת את העולם שמונה עונות, הלקוח כנראה מרוצה מספיק כדי לקרוא לך להציל אותו עוד קצת. פחות משנתיים עברו מאז שידור הפרקים האחרונים של "24", והנה עולה בארה"ב - ובהפרש של כמה ימים גם אצלנו (ימי ג', יס אקשן, 22:00) - "Touch", עם סאת'רלנד בתפקיד הראשי, האיש המונע.
נכון, יש שם גם איזה ילד שתקן בן 11, ג'ייק, שמעביר את הזמן בשרבוטים אינסופיים של מספרים וטיפוסים על אנטנות סלולריות, בניסיון להגיד משהו לאבא שלו - אבל אבא שלו, סאת'רלנד, עסוק בלהחליף עבודות כדי לפרנס את שניהם (האמא מתה באירועי ה-11 בספטמבר. הא, הנה אתם! באמת תהינו איך סאת'רלנד הצליח להגיע בלעדיכם), ובג'וב המרכזי שלו, שהוא לזעום.
רק בתחילת הפרק הראשון, אחרי מאות עפרונות שחוקים, עשרות טלפונים סלולריים שהילד מכוון כל פעם לאותה השעה ושלל מניפולציות מיסטיות אחרות, אבא קיפר נזכר לתהות האם הילד מנסה לומר לו משהו.
כמובן שכל זה קורה רק כשהבחורה מלשכת הרווחה מגיעה, כדי להרחיק את הילד מהלופט המפונפן שהוא שותק בו, ולהעביר אותו למוסד לאבחון. אבל אל דאגה, ג'ייק ימצא גם משם את נתיב המילוט לאנטנה הסלולרית הקרובה, ושוב יגרום לכולם לתהות: מה לעזאזל הוא מנסה להגיד, ואיך זה קשור ליקום, לחיים ולכל השאר?
זהו. שברקע מנסה מרטין להשריש את התימה שכנראה עומדת בבסיס הסדרה: הכל בעולם קשור, לכל דבר יש סיבה שלרוב נסתרת מעינינו (אלא אם כן אנחנו ג'ייק), פרפר מנפנף מעל איראן יעלה את מחירי הדלק בתל אביב. מרטין כל כך נחוש להסביר לנו את התיאוריה שלו, והוא חוזר עליה שוב ושוב במהלך הסדרה, באופן שגורם לי לתהות אם הוא אכן כל כך מתמצא במספרים כמו שהוא מתיימר.
כדי להמחיש אותה הוא משלב בסדרה גם סצינות שמתרחשות במקומות שונים בעולם. מכיוון שגם פיילוט ארוך יתקשה להכיל את כל המידע המורכב הזה, הסצינות האלה מושטחות באכזריות, והתוצאה היא זיקוק קלישאתי של תפיסות שמרניות אמריקניות, מעורבב בכל מה שעשוי להניח את העקב על הבלוטות שלכם וללחוץ (היוש, ילד בגדדי שנאלץ להפוך למחבל מתאבד, ומרכזנית החברה הסלולרית שמצליחה בפסיכולוגיה בניקל להניא אותו בשנייה האחרונה).
"טאץ" עושה הכל כדי לגעת בצופים, והיא באמת לא מפספסת אף ברווז בדרך, אבל בסופו של יום, הדמות של סאת'רלנד הוא היחידה שבאמת מצליחה לייצר רושם של דמות אנושית. ואם הדמות הכי אנושית שלך מצליחה לשעמם תוך רבע שעה אל תוך הפרק, כנראה שמגע כבר לא יהיה שם.
