האור הקטן בכל החושך הגדול

בגיל 11 היה לי חלום קטן: לדעת לקרוא ולכתוב. עד כמה שזה מובן מאליו לרוב האנשים, עבורי זו הייתה משימה לא פשוטה בכלל.

החיים בביתי באשקלון באותם זמנים היו גיהינום אחד גדול. גדלתי בלי גבולות, ואת רוב הזמן בשנים הראשונות של חיי העברתי ברחוב. במקום מציאות של משפחה חמה, תומכת ואוהבת, גדלתי ברחוב, למשפחה קשת יום שלא יכלה לתת לי  את הדברים הבסיסיים שכל ילד היה צריך: חינוך, גבולות, מישהו להסתכל עליו, דמות אב שיהיה מודל לחיקוי ובעיקר לקבל אהבה. במקום כל אלה היה בעיקר הרס עצמי.

גדלתי בחברה שרק הובילה אותי למקומות שהחיים ברחוב יכולים להציע: גניבות, סמים, אלימות ואנשים שמנצלים ילדים קטנים שיעשו הכל כדי לקבל קצת תשומת לב, במסווה של אהבה שבסוף התבררה כניצול מוחלט על ידי אותה החברה בה הסתובבתי.

בגיל 11 קרה לי נס. הגעתי למעון רעות של עמותת אור שלום. בהתחלה לא הבנתי לאן נכנסתי. חשבתי שזה סתם מוסד לילדים שבו הולכים לעשות בדיוק את אותם דברים שעשיתי ברחוב, אבל טעיתי בגדול.

מעון רעות היה בשבילי המקום שלא קיבלתי בבית. מקום של אנשים שרק דבר אחד עומד בראש סדר העדיפויות שלהם - לתת מסגרת חמה ותומכת, חינוך והרבה אהבה, כל מה שלא היה לי באותם זמנים. מעון רעות היה בשבילי האור הקטן בכל החושך הגדול, האור הקטן שהחזיר לי את התקווה שכבר חשבתי שאבדה לי.

אחרי מעון רעות עברתי למשפחתון של עמותת "אור שלום". למדתי בתיכון האקדמיה למחול ומוסיקה, התגייסתי לצבא בתפקיד כוריאוגרף בלהקה צבאית, רקדתי בבי"ס של אלווין היילי בניו יורק, בוגר להקת המחול בת שבע (אנסמבל). היום בגיל 29, אני מלמד בסטודיואים שונים לריקוד ברחבי הארץ במגוון סגנונות - ג'ז, היפ הופ, ומחול מודרני.

"אז היה בעיקר הרס עצמי". צביקה היזיקיאס. צילום: מיכל אבוטבול

אני מורה בבי"ס "הבונים" בחיפה, מנהל אומנותי של להקת המחול ביתא בחיפה שהיא להקה של יוצאי העדה האתיופית, מנהל אומנותי בקבוצת מחול בת"א ועושה עוד הרבה דברים מעניינים שלא היו מתאפשרים ללא הנס שקרה לי בגיל 11.

מי שקורא את הסיפור שלי חייב להבין את החשיבות שבקיומם של מקומות כמו מעון רעות. לצערי יש כל כך הרבה ילדים אבודים בחוץ, בדיוק כמו שאני הייתי, וכל ילד כזה הוא עולם ומלואו. מעון רעות ושכמותו, מצילים נפשות, ומספיק שילד אחד קטן מצליח להינצל מחיי הרחוב כדי להצדיק את קיומם.

בשבילי, מעון רעות היה אמא ואבא שלא היו לי. הם כיוונו, תמכו, עזרו ועודדו אותי,

ובזכותם אני מי שאני היום. אני יודע שהמקום הזה הציל עוד הרבה ילדים כמוני ואני בטוח שימשיך לעשות זאת גם בעתיד.

לאחרונה עלה הצורך לשפץ את מעון רעות, כדי לאפשר לו להמשיך ולפעול בהצלחה עוד שנים ארוכות. עלות השיפוץ עומדת על כמה מאות אלפי שקלים, סכום שלא נמצא בקופת העמותה. נכון, מדובר בהמון המון כסף, אבל זה הרבה יותר יקר, גם כלכלית וגם חברתית, למנוע מילדים רבים את חבל ההצלה הזה.

אין לי ספק כי אלמלא מעון רעות, לא הייתי יודע לקרוא ולכתוב עד עצם היום הזה, וזו כנראה היתה הבעיה הקלה יותר. בלי מעון רעות, המחיר שהייתי עולה למדינה ולחברה, היה הרבה יותר יקר מהסכומים הנדרשים כיום לשפץ את המעון.

• תרומות למעון רעות אפשר להעביר דרך הקישור הזה  , דרך האתר של אור שלום או באמצעות שליחת המחאה למשרדים: אור שלום למען ילדים ונוער בסיכון, מרכז גניר, רח' ההר 2, א"ת הר-טוב א', בית שמש, 99067.
• פרטים על "אור שלום" מתוך אתר גיידסטאר המספק מיגע מקיף ומהימן מרשם העמותות על העמותות בישראל.