שמו שמיים: הפנטזיה היהודית עושה קאמבק

מעשה בדרקון רב כוח, במלאך רב חסד, בחד-קרן רב יופי ובקוסם רב-מג, שהיו ישובים במערה ולומדים פרק בהלכות כישוף. לא שמו לב שהעולם סביבם השתנה, עד שבאו אליהם תלמידיהם ואמרו להם, "רבותינו, הגיע זמן קריאת ההשכמה שלכם. בני האדם הפסיקו להאמין בכם. אנא צאו מתוך המציאות והיכנסו אל תוך הדמיון, אם לא קשה לכם".

"מדרש לילית". פנטזיה יהודית ומיתולוגית (עטיפת הספר)

על התאריך בו התרחש רגע מכונן זה יש ויכוחים רבים. יש שטוענים שהרגע שבו הפכה הדת למיתולוגיה התרחש עם זריחתו של עידן הנאורות על חשכת ימי הביניים, אי שם באמצע המאה ה-17 או תחילת המאה ה-18, ויש שמאמינים שהסער והפרץ של הרומנטיקה שהתרחשו דווקא בתקופה שאחרי - הם שציינו את גסיסתן של הדתות המונותיאיסטיות. כך או כך, תהליכי החילון וההשכלה הנרחבים שחווה העולם המערבי במאות האחרונות, ציננו את הדיונים הלוהטים בדבר מספר המלאכים היכולים לרקד על ראש סיכה או מספר המכשפות שניתן לשרוף בעת ובעונה אחת.

קרנות המזבח של האמנות

היחלשותן ההדרגתית של האמונות הדתיות אפשרה לגדרותיהן השמורות להיפרץ, ואמונות קדומות יותר שנבלעו לתוכן, בקעו שוב. אין וקום בטבע, וכל אותם אלים וגיבורים, מפלצות ומכשפים נאלצו למצוא לעצמם בית חדש. כמה מהם המשיכו לאחוז בקרנות המזבח של המנזרים והכנסיות, אחרים גלו אל ממלכת האמונות הטפלות - והנותרים היגרו אל מגרש המשחקים הגדול ורחב הידיים של האמנות. אך שינוי הכתובת לא פגם בכוחן של הדמויות הללו. להיפך.

ב-1757 פרסם יוהאן יעקב בודמר חלקים מאפוס גרמני קדום ושכוח למחצה, שירת הניבלונגים, וב-1816 פרסם קרל לרמן את המחקר הראשון מבין רבים שנכתבו עליו במהלך השנים. ארבע שנים לאחר מכן פרסמו האחים גרים את המהדורה הראשונה של הכרך הראשון של "האגדות לילד ולבית". פרסומים אלה לא העידו על אמונתם העזה של בודמר, לרמן או האחים גרים בקיומם של גמדים עמלניים, טבעות כוח, יפהפיות נמות או זאבים מחופשים, אלא במשהו גדול הרבה יותר מאלה - אומה גרמנית מאוחדת, שיש בבסיסה אתוס מכונן ותרבות מובחנת וייחודית, סביבה יכולות ממלכות שונות להתאחד. הניבלונגים ואגדות האחים גרים היוו הדגמה חיה (ויש שיאמרו, כזו שגרמה למותם של מיליונים) לכוח העצום שנוצר מביקוע הדת ומשחרורם של דייריה.

מתוך העיבוד הקולנועי ל"נרניה". עולם שלם וקסום

כמו כל ז'אנר, גם הפנטזיה התפצלה לסוגות משנה כמו "היסטוריה פנטסטית", "פנטזיה אורבנית", "פנטזיית מעבר", "פנטזיה אפית" ועוד. סוגות אלו נבדלות זו מזה בעיקר במערכת היחסים שהן רוקמות בין העולם האחר, העל טבעי, לבין המציאות שלנו. האם הן בוראות עולם פנטסטי הרמטי? הקיים כשלעצמו ולו מיתולוגיה מורכבת וסדורה משלו, כמו זה שיצר טולקין ב"שר הטבעות"? או האם הן מאפשרות ליצורי פלא מממלכת הקסם לחדור אל תוך עולמנו שלנו, כפי שעושה ג'יי. קיי. רולינג בסדרת "הארי פוטר"?

ואולי אלו אנו שחודרים אל תוך עולם מופלא, כמו ילדי משפחת פיונסי בספרי "נרניה" של סי. אס. לואיס? מבין כל האפשרויות הללו, המושמצת ביותר היא "פנטזיה נוסחתית", אשר כשמה כן היא: קחו את המרכיבים שדורות של יוצרי פנטזיה אפית השתמשו בהם בהצלחה, בצעו שינויים קוסמטיים (קראו להוביטים - זעירונים ולגמדים, עבדקטנים) רכשו סוסים, אתרו טבעת קסומה, חרב מכושפת, גלימה מקוללת או כל אקססורי עוצמתי אחר, גייסו חבורה עשויה ללא חת, ערבבו היטב והגישו, קר.

"שדים ברחוב אגריפס". ספרו של חגי דגן

בישראל נעשו מספר ניסיונות לייצר פנטזיה נוסחתית/אפית, שהאחרון שבהם, "לוגן מארש" מאת יהונתן כסיף ושניר רוזנפלד, ראה אור בחממה הספרותית של סטימצקי לפני כשנה. המשותף לניסיונות אלו הוא השימוש במיתולוגיה מיובאת, בדרך כלל כזו שכבר נלעסה היטב על ידי יוצרים קודמים מעבר לים ולזמן.

פנטזיה בלבנט

תחושת חוסר התואם והזרות היחסית שמעוררות יצירות פנטזיה נוסחתית אלו, לעתים מזומנות נובעת לא רק מטעמה המלאכותי של המיתולוגיה המיובאת אלא גם מדיסוננס היסטורי מסוים - רוב יצירות הפנטזיה האפית מתרחשות במעין ימי-ביניים אידילים, קדם טכנולוגיים אך מצוידים היטב בדרך כל בסטנדרטיים היגייניים גבוהים (יחסית לתיעוד האמיתי של התקופה. גם בחשכת ימי הביניים אנשים יכלו למצוא זה את זה בלילה. בגלל הריח.)

בשעה שהגויים חישלו אתיהם לחרבות, וכיתתו שריונות וקסדות, אנחנו, כלומר בני עמנו הפזורים בגולה הדוויה, גידלנו זקנים ועסקנו בעיקר בעניינים שלנו ובהלוואת כספים. לראיה, כל מתרגם שאי פעם נאלץ להיאבק בשלל המילים הייחודיות והשונות שיש לערלים לחלקי השריון השונים ולכלי משחית והרג, יודע שפשוט אין להם מקבילות בעברית. כשבני עמנו נאבקו אלה באלה ובגויי הארץ בעזרת חפצים חדים, עוד לא היו חליפות גוף ממתכת, ועד התחדשותה של השפה העברית כבר התלהטו הרוחות ונאלצנו למצוא מילים לכלי נשק חמים. אבירים, סוסים, רמחים, דורבנות, כיבושים, שריונות, ביזה, פונדקים וכיוצא באלה פשוט לא היו מנת חלקנו.

לא מתוך איזו רדיפת שלום גזעית, יש להניח, אלא מתוך כפיה גזענית. מי שניסה לאחרונה לדמיין נימולים כשרים וחמושים, או כלשונו, "יהודים עם חרבות", היה מייקל שייבון בספרו הצנום, "אבירי הדרך", הרפתקאה חביבה אודות שני שכירי חרב עם יידישקייט וביצים המוצאים עצמם מסתבכים במלחמותיה של ממלכת הכוזרים ההיסטורית.

יותר מכל מתאפיינים העשורים האחרונים בפריחה של ספרות פנטסטית המבקשת לעגן עצמה אל שורשים מקומיים יותר, אל מיתולוגיות עמי האזור הקדומים - הכנענים, הבבלים, השומרים ואפילו אל - שומו שמים - המיתולוגיה היהודית.

"יצר לב האדמה" של שהרה בלאו התמודד עם מיתוס הגולם מפראג, "הלוויתן מבבל" ו"המים שבין העולמות" מאת הגר ינאי עשו כבשלהם במיתולוגיה האכדית, הבבלית והשומרית, "עלמא" מאת רוני אשכול רקם רעיונות קבליים אל תוך עולם פנטסטי, אסף אשרי הפיל, פשוטו כמשמעו, מלאכים מן השמים ב"סימנטוב"; "שיר טאהירה" של אמיר אור ברא שירה אפית רבת הוד ויופי השואבת השראתה מאפוסים קדומים כדוגמת ה"שאה נאמה" הפרסי, ו"למלך אין בית" של חגי דגן הוא היסטוריה פנטסטית של כתות סודיות, אגודות סתרים ומאבקים תנכיים שעודם מתרחשים היום במלוא עוזם - ואילו שמעון אדף ניהל רב שיח מורכב עם מסורות תלמודיות, מדע בדיוני, פנטזיה ושפה.

יצירות אלה ניגשות ללא חשש ובעניין אל מרכיבה של הזהות הדתית, הגיאוגרפית

וההיסטורית של העם היהודי, ומפיקות מחומרים אלו ניצוצות מרעננים ומסקרנים, המאירים את עברנו ואת עתידנו באור אחר - לעתים משעשע, לעתים מבעית - אך תמיד מקורי. הפנטזיה היהודית המודרנית היא שלב חשוב ורב ערך במסענו הספרותי להגדרה עצמית ותוספת ברוכה לשוליים ההולכים ומתרחבים של השיח התרבותי הישראלי. הלוויתן הגדול, אשמדאי, לילית ונעמה, הנפילים והגולם, כל אלה ורבים אחרים הם יצורים רבי כוח וקסם, לא פחותים מהאלפים, הגמדים, האבירים והקוסמים שמעבר לים, וכאן, בקרבו של העם שבחובו נוצרו, הם אוצרים עוצמה גדולה עוד יותר, שמוסיפה ליצירה העברית רוב יופי ומשמעות.

נועה מנהיים יוצאת מדי חודש למסעות ספרותיים וקולנועיים אל הגבולות הרחוקים והמרתקים של המדע הבדיוני והפנטזיה המקומיים והמקוריים. בסדרת הרצאות בסינמטק תל-אביב היא מפגישה שני יוצרים ישראלים לשיחה על ערים בעתיד, היסטוריה אלטרנטיבית, מיתולוגיה ישראלית ועוד. ביום ב', 26 במארס בשעה 19:00, היא תדבר עם הסופרים חגי דגן ("המיתולוגיה היהודית", "שדים ברחוב אגריפס") ויהודה איגוס ("מדרש לילית") על פנטזיה יהודית.