בלי "איך היה בגן?": הדרך לתקשורת אמיתית עם הילד

רבים מאיתנו מכירים את חוויית ה"שיחה" בתום יום הלימודים בגן: "איך היה?", שואל ההורה המתעניין. "כיף", עונה הילד. " מה אכלתם?", מברר ההורה. "כיף" עונה הילד.

ההורה שואל שאלות קבועות, הילד משיב תשובות קבועות. נשאלות שאלות, נזרקות תשובות – ואין באמת תקשורת. כדי ליהנות מתקשורת אמיתית עלינו לבנות את התשתית המתאימה: קשר המבוסס על הקשבה ועל שיתוף (ולא על תחקיר: מה עשית? עם מי שיחקת?).

הכתבות הקודמות בסדרה:

להעניש או לתת חופש: מה יוביל לילדים מאושרים?

תגרמו לו להרגיש שייך: המדריך לילדים מאושרים

שיתוף מתחיל בדוגמא אישית. ההורה פונה אל הילד ומזמין אותו לשיחה בגובה העיניים - כאדם לאדם. הוא משתף את הילד בחוויות שלו, בהתאם לגילו של הילד, והוא עושה זאת כאשר הילד עצמו מעוניין להקשיב. על מה הוא מספר? כל דבר יכול להתאים כאן, החל מגשם חזק שירד בחזרה מהעבודה ועד תינוק שנולד לאחת עובדות, שאותה אולי הילד מכיר. הנושהוא לא העיקר. העיקר הוא שבאמצעות השיתוף מעביר ההורה לילד מסר: אתה חשוב לי, אני חושב עליך גם בשעות בהן אני בעבודה ואתה בגן - אתה חלק מחיי, ואני מרגיש קרוב אליך. לכן, אני חולק איתך מחשבות, חוויות, זיכרונות, משאלות.

שיתוף כדרך חיים יוצר ערוצי תקשורת פתוחים בין הורים וילדיהם. ההורים מספרים, משתפים, מתארים אירועים מחייהם. ניתן להניח, כי הילדים יצטרפו ויעשירו את השיח בחוויות שלהם.

לשתף את הילדים בהצלחות - ובכשלונות

כדי להציג בפני הילדים את החיים האמיתיים חשוב לשתף אותם בדברים נעימים, אבל גם בדברים פחות נעימים. צריך לאפשר לילדים שלנו להכיר אותנו כבני אדם לא מושלמים, ולאפשר גם להם להיות בני אדם, אשר חווים רגעי אושר וגם רגעים עצובים ויכולים לשתף את הקרובים להם גם בחוויות המשמחות וגם בחוויות המתסכלות.

אם אנחנו משתפים רק בהצלחות וברגעי השיא, ילדינו עשויים להסיק כי השיתוף במשפחה נועד להפגין הצלחות. אם אנחנו משתפים גם בהצלחות וגם באכזבות – אנחנו מעבירים את המסר שאצלנו בבית מדברים על הכול: על הנעים יותר ועל הנעים פחות, על ההצלחה ועל הכישלון. ערוצי התקשורת פתוחים ואנחנו כאן – מקשיבים, מכילים ומעודדים.

ארוחת הערב המשפחתית מהווה הזדמנות נפלאה ל"שעה טובה של שיתופים". כל אחד מבני הבית משתף בשתי חוויות: משהו נעים ומשהו פחות נעים שקרה לי היום. ההורים מזמינים לשתף, כאשר הם עצמם מהווים דגם לחיקוי. חשוב לציין שההורים מזמינים לשתף, אבל לא מכריחים לשתף. כל אחד יצטרף אם וכאשר יבחר לעשות זאת.

איזו עוגה להכין היום?

מה אתם מרגישים כאשר אדם שאתם מעריכים מתייעץ איתכם? אפשר להניח כי עולים בכם רגשות חיוביים. גם הילדים שלנו חשים שמחה, גאווה ושהם חשובים ומשמעותיים כאשר אנחנו, הגדולים ובעלי הניסיון, בוחרים בהם כמישהו שיכול לייעץ לנו. ההתייעצות ממש לא חייבת להיות בדברים ברומו של עולם. אפשר, למשל, לשאול את הילדים "מה כדאי לאפות – עוגת גבינה או עוגת גזר?"; "מה דעתך, כדאי לי לנעול היום את הנעליים או את המגפיים?". ילדים שמחים לייעץ להוריהם, וטובים הסיכויים שהילדים שלנו יתייעצו איתנו, אם זו חלק משגרת החיים בביתנו.

שימו לב לכך שילדים צעירים מאוד עדיין לא מפרידים בין "אני" לבין "העצה שלי". לכן הקפידו לבקש את עצתם רק כאשר אתם מתכוונים לנהוג לפיה. כאשר הילד גדל ומתבגר אנחנו מתחילים לשלב, מפעם לפעם, בחירות שונות מאלה שהוא המליץ עליהן. המטרה שלנו היא להעביר לילד את המסר שכאשר אנחנו מתייעצים אנחנו אוספים מידע, אך בסופו של תהליך ההיוועצות – ההחלטה היא של בעל העניין.

אחת הדרכים היעילות ללמד זאת היא כאשר הילדים מתייעצים אתכם. זכותם להתייעץ (ללבוש למסיבה את החולצה הלבנה או האפורה?) – אך הם יכולים להחליט כראות עיניהם, גם אפ המלצתם על האפורה והיא החליטה ללבוש את הלבנה. אם אנחנו שואלים "אז למה בכלל התייעצת?", אנחנו מעבירים את המסר שהם חייבים לקבל את המלצתנו - מסר שאנחנו ממשלא רוצים להעביר.

ממי אנחנו מבקשים עזרה? כנראה שנפנה בבקשת עזרה לאדם קרוב לנו, אדם שאנו סומכים עליו וגם מאמינים שהוא אכן יכול לסייע לנו. אם נהיה קשובים לאיתותים של ילדינו נזהה שפע של הזדמנויות בהן הם יכולים לעזור לנו: לערוך קנייה במכולת, להחזיר חלב לשכנים, לשטוף את המכונית, לערוך את השולחן, לכתוב ברכה לאירוע משפחתי ועוד. כמו כן, כדאי בהחלט לאפשר לכל ילד לעזור בתחומים המועדפים עליו. ואל תשכחו להודות על העזרה שקיבלתם.

נקודות חשובות שרצוי ליישם לפני שיוצאים לדרך:

לא משתפים ילדים בקונפליקט בין הורים: וכמובן שלא מצפים מילד לנקוט צד בעד הורה אחד (ונגד הורה שני). לא מנצלים את השיתוף ליצירת "קואליציה" בין הורה וילד וכמובן שלא נגד הורה או ילד אחרים במשפחה.

התייעצו עם הילד בדברים הקשורים אליו: מדובר בנקודה חשובה מאוד: מה תעדיף, שנחגוג את יום הולדתך בבית, במסיבת פיג'מות או בחצר? זהו התקציב שלנו – את מעדיפה ליצנית או סרט? אתה רוצה שנתלה ווילון בחדר שלך?

בקשת עזרה אמיתית היא כזו שיכולה להיענות בחיוב או בשלילה: אם אנחנו "מבקשים" עזרה ולא מוכנים לקבל תשובה שלילית – זוהי דרישה ולא בקשה. אל דאגה, ביחסים טובים אנשים רוצים לעזור זה לזה. ביחסים טובים אנשים גם מרגישים נוח להגיד: "מצטער, היום אני לא יכול". לעיתים אנו פנויים להושיט עזרה ולעיתים לא. כדאי לבדוק אילו יחסים אתם רוצים לכונן עם ילדיכם – אמיתיים וכנים או כאלה שנראים טוב (אני עוזר), אך לא מאפשרים להתבטא בחופשיות (היום ממש לא מתאים לי).

הכותבת היא בעלת תואר שני בפסיכולוגיה חינוכית יישומית, מורה במדרשה להנחיית קבוצות, מכון אדלר