למה נשים נוטות להתאהב במי שגורם להן לגמור?

עובדה ידועה לכולם היא שנשים רגישות יותר מגברים. הן חוות רגש בצורה חזקה יותר מגברים (מלבד בעת צפייה במשחקי כדורגל), ומבטאות אותו באופן חזק ותכוף יותר מגברים (אני חושדת שסרטים כמו "תנאים של חיבה" ו-"טיטניק" הופקו במשותף עם יצרני הקלינקס לצורך העלאת מכירות הטישיו בקרב נשים).

עוד בנושא:

סקס מהלב: צפו פחות בפורנו, השקיעו יותר רגש

לא חייבת להיות חדירה כדי שתיהני ממין

ערה? גברים מעדיפים יזיזות

בפעם הראשונה בחיי עשיתי סקס בלי אהבה

עובדה ידועה נוספת היא שדברים רבים שאנחנו רואים כעובדות, הם סטריאוטיפים שאינם נתמכים במציאות עובדתית. מחקרים מראים שאין הבדלים בין נשים לגברים מבחינת חווית הרגש, אלא רק באופן ביטוי הרגשות, וזאת בעקבות אימוץ הציפייה המגדרית ("אני גבר, אני לא אמור להיות רגשני. אז מה אם לאונרדו דיקפריו הקריב את חייו למען אהובתו? זה לא עושה לי כלום. קחי את הטישיו, אני אקנח את האף בשרוול"). בנוסף, נשים אמנם מביעות יותר עצב ופחד, אבל גברים מביעים יותר כעס מנשים.

כשהרגש משתלט על ההיגיון

אם נשים וגברים חווים רגש באותה העוצמה, איך ניתן להסביר את ההתנהלות הכל כך שונה ביניהם בתחילת קשר רומנטי? אתם בטח מכירים את קו העלילה: בחור פוגש בחורה והם מתחילים לצאת. בחור ובחורה מקיימים יחסי מין. בחורה בטוחה שהיא פגשה את אהבת חייה, בעלה לעתיד ואבי ילדיה.

בחורה מעבירה מברשת שיניים לבית הבחור. בחור מקיים עם הבחורה שיחת "זו לא את, זה אני. את מקסימה אבל אני לא בנוי כרגע לקשר". בחורה נותרת שבורת לב ומתייפחת לכתף חברותיה במשך שבועיים.

למרות שנשים וגברים באופן כללי, מרגישים בבסיסם אותו הדבר, נראה לי שיש משהו שגורם לנשים בסיטואציה של תחילת קשר לחוות את הרגש בצורה אחרת מגברים, ולעיתים אף לחוות רגשות שכלל אינם קיימים. המשהו הזה נעוץ לדעתי ביחסי הגומלין שבין המינים, ובאופן ספציפי יותר - אם נקרא לילד בשמו - ביחסי המין.

לנשים רבות יש נטייה להיקשר לגברים אחרי סקס. גם סקס עם בחור שפגשו באותו הערב עשוי להציף אצלן מטען רגשי, ואכזבה מרה כשלמחרת אינו מתקשר. אז מה אם זו הייתה אמורה להיות הרפתקה חד פעמית עם תייר מארץ אחרת, אין סיבה שלא יתאהב בך, ישא אותך לאישה ותקראו לבנכם אלחננדו. נראה כאילו החיבור האינטימי ללילה, גורם להשתלטות הרגש על ההיגיון, ומסיבה זו נשים רבות מסרבות לקיים סטוצים או יחסי מין עם בחורים ללא כוונות רציניות.

מה בין הפיזיולוגי לרגשי?

מה יש בסקס שגורם לנו לראות כוכבים אך לאבד את כוכב הצפון? ישנה סברה שרגש לבן הזוג תורם למין עוצמתי יותר, אבל אולי מתקיים גם הקשר ההפוך - אולי מין עוצמתי משפיע על הרגש? אנחנו תמיד מתעסקים בהשפעת הרגש על ההתנהגות (עצוב לי - אז אני בוכה), אבל מתעלמים מהשפעת ההתנהגות על הרגש (עצוב לי בגלל שאני בוכה).

נשמע מוזר? במחקר פסיכולוגי אולצו הנחקרים לעטות הבעת פנים שמחה או זועפת (החזקת עט בין השיניים שיוותה לפניהם הבעת חיוך, ואילו החזקת עט בין השפתיים שיוותה לפניהם הבעה זועפת). כתוצאה, הקבוצה המחייכת חוותה גירויים בסביבה כמצחיקים יותר מן הקבוצה הזועפת. אם כן, מה הפלא שהתנהלות של קרבה גופנית עשויה לגרום לנו לחוות אינטימיות רגשית.

למרות שלעיתים זה נראה כך, לא קיים צינור בגוף האישה שמחבר בין שק הדמעות לבין הדגדגן, אבל יש הסברים פיזיולוגיים אחרים לאופן שבו הבעה פיזית משפיעה על הרגש. כשחווים רגש חזק כמו פחד או שמחה, חלים שינויים פיזיולוגיים שמכינים את הגוף למצב של תגובה. למשל, עליה בקצב הלב, נשימה מהירה, התרחבות אישונים והזעה מוגברת. השינויים הפיזיולוגיים משפיעים בחזרה על הרגש דרך תהליכי הערכה קוגניטיבית, בצורה כזו שככל שנחווה אותם בעצמה גבוהה יותר, כך הרגש יהיה חזק יותר ("הלב שלי דופק כמו מתופף של מיומנה ואני מזיע כמו חמור - אני בטח ממש מפחד מהאריה שמולי")

השינויים הפיזיולוגים נראים לכם מוכרים? גם בזמן סקס (בהנחה שהוא מוצלח), יש לנו דופק מהיר, אנחנו מתנשפים ומזיעים. אם בזמן הסקס אנחנו חווים תסמינים גופניים דומים לאלו המאפיינים תגובה רגשית חזקה, יתכן שאנחנו מפרשים אותם כנובעים מרגש, והם בעצמם יוצרים את התחושה הרגשית.

אלא מה, בזמן שנשים עושות קישור אסוציאטיבי בין מין לרגש ("אני מאוהבת - המין טוב". "המין טוב - אני בטח מאוהבת"), לא נראה שגברים שחוו סקס טוב עם בחורה רצים לחבר לה סרנדה ולשיר אותה עם זר פרחים מתחת לחלון. נראה בהחלט שהם רצים, אבל לכיוון הבית שלהם, תוך מלמול על הכלב שלהם שהם צריכים להוציא לטיול.

אם נמשיך באותו קו מחשבתי, הרי שאפשר להאשים את תהליכי ההערכה הקוגניטיבית, שגורמים לנשים ולגברים להעריך את אותם שינויים פיזיולוגיים באופן שונה. יתכן שנשים מפרשות אותם כנובעים מאהבה, ואילו גברים מניחים מהם מצב של פחד. האישה תחוש קרבה חזקה יותר אל הפרטנר, בזמן שהוא ירגיש כאילו ניצב מולו אריה.

הילחם או ברח

אפשר לראות את הדפוסים האלה גם בשלבים הבאים של הקשר (בהנחה שהבחור לא הפך את הבחורה מחתול לאריה). גם בחורות שרוצות להיות "קוליות" וזורמות עלולות למצוא עצמן לוחצות חזק על הפרטנר, בציפייה להגדרה או למיסוד של היחסים ביניהם.

במקום לתת לרגש להתפתח באופן טבעי, הן מנסות לכפות אותו בכח, ולפני שנרתמה העגלה תוקעות מקל בגלגלים. לעיתים רק משתם לו הקשר, הן מזהות שהן לא באמת ובתמים אהבו אותו.

מצד הגברים נדמה שהם שוקלים מילים היטב, ולמילה אהבה יש משקל כבד. על כן הם לא ימהרו לומר "אני אוהב אותך", ושיחת 'יחסינו לאן' תצביע על כיוון אחד בלבד - אל הדלת.

אולי הסיבה היא רגשות הפחד שמעוררת הקרבה עבורם, שגורמים לתגובת 'הילחם או ברח'. לא מפתיע שמי שלא עודדו אותו מעולם לבטא רגש, יחוש פחד בהיווצרו. הבעיה עם חיבור לרגשות היא שבדומה לשאר ספקי התקשורת, אם תרצה להתנתק מהם תגלה שאתה לא יכול.

לכל הכתבות, העדכונים והסקרים - כנסו לעמוד המעריצים של ערוץ יחסים בפייסבוק