'מסעות הדרקונית הגנדרנית': חוצה יבשות ואופנות

בשנים האחרונות יש נטייה בקרב מבקרי ספרות הילדים להתנער מעט מסיפורים הנכתבים בחרוזים, בטענה שהם אינם עשויים כראוי לעתים קרובות, וכבר עדיף לוותר עליהם בכלל מאשר לנסות ולהביא לתוצאה מסורבלת ומאולצת. חלק לא מבוטל מהסופרים לילדים בכל זאת אינם מוותרים על המוזיקליות והזרימה שבחריזה, וטוב שכך. גם בספרה החדש "מסעות הדרקונית הגנדרנית", לא מוותרת ליבי דאון (המחברת של "ברחוב ירמיהו" המצליח) על חרוזים קצביים וסוחפים, שהם חלק בלתי נפרד מתחושת החגיגה והטקסט-הרוקד, אם אפשר לקרוא לזה כך.

הדרקונית פוצחת בריקודים ברחבי העולם (איור: רחלי שלו)

הגברת החיננית השולטת בסיפור ללא עוררין היא "דרקונית ורוד-פוקסיה מאוד גנדרנית", אשר אוגרת לה בגדים ממסעותיה ברחבי העולם, ומתייחסת אליהם בליטוף וברוך כיוון שכל פריט ופריט הוא מזכרת מאירוע מרגש שקרה לה - "כל בגד מזכיר לה חבר, חברה או עיר מרתקת בארץ זרה".

לדרקונית יש יכולת קסם: היא מסובבת את טבעת הקסמים שעל אצבעה, סופרת עד שלוש וחורצת לשון - ונעלמת בענן אבק ריחני, ורוד ומנצנץ כיאה לה. מכאן מתגלגלות עלילותיה המופלאות בקצב מהיר ובחריזה ללא דופי, ומתברר כי לגברת דרקונית יש לא מעט מן המשותף עם פורסט גאמפ של אמצע שנות ה-90.

יכולת קסם מופלאה

כמוהו, היא נוטה להיקלע למקום הנכון בזמן הנכון כדי ליטול חלק באירועים מכוננים לאותו מקום בפרט ולעתים להיסטוריה בכלל. ההתחלה תמיד מביכה מעט עבורה, אך מיד מתברר כי הכל לטובה. בהוואי, למשל, היא נוחתת בדיוק על לועו של הר געש ועוצרת את הלבה שמאיימת לכלות את הכפר; בפריז היא מהווה השראה ליצירות כמו המונה ליזה, נערה עם עגיל פנינה והולדת ונוס; וביפן היא מנפצת סלע המוציא מתחתיו פסל מופלא של הקיסר.

המקומיים אסירי תודה לדרקונית, ומעניקים לה בכל ביקור בגד מסורתי לאותו אזור, כמו טורבן, ברט, קימונו, כתר נוצות ועוד. את כל אלה, כאמור, היא מסדרת בארון בביתה, שאליו חזרה כשהתעייפה: "אבל יש להודות: הקימונו לא נוח, וכמה נוצות כבר החלו לצנוח. הפרחים קצת נבלו, הסארי נגרר, הטורבן הכחול מגרד בצוואר...". הדרקונית, כמו רובנו, יודעת שהכי טוב לחזור הביתה מקצה העולם.

קיבוץ גלויות של אופנה

מנהגי העמים המתוארים בספר, וכן ההסברים להם המפורטים בסופו, שולחים אותנו כמה עשורים אחורה בזמן. במוטו הפותח, ציטוט מתוך "נואי הילדה מתאילנד" של אסטריד לינדגרן השבדית, שחיברה כידוע גם את "בילבי בת גרב", מותחת דאון קו בלתי נראה בין הדרקונית ורוד-פוקסיה שלה - ובין סדרת "ילדי עמים" של לינדגרן. סדרה זו תורגמה לעברית בשנות ה-60 וה-70, בעיקר בידי לאה גולדברג, ואחד הספרים המפורסמים בה הוא "אלה-קארי הילדה מלפלנד".

משגעת גם את הצרפתים

הקוראים הצעירים מתוודעים במסעות הדרקונית לקרנבל המסורתי בברזיל, למחרוזות הפרחים שנהגו לענוד בהוואי, לגני הסלעים ביפן ולשבטים הנודדים במדבר סהרה. הדרקונית פוגשת במנהגים האלה בזווית מהנה, מלאת חיים והומוריסטית: "בברזיל היא הופיעה ביום קרנבל על במה של פרחים עם רקדן מבולבל. היא תפסה בידו והתחילה לרקוד, הקהל התלהב וצעק 'עוד עוד עוד!'".

כשצירופי המקרים המשעשעים נעים במהירות עם הדרקונית ממדינה למדינה ופוגשים בטקסט הקצבי ובאיורים העשירים והססגוניים של רחלי שלו, מתקבל ספר שהוא ממתק ורוד-פוקסיה אמיתי וחגיגה

להקראה. שלו, שאיירה בין השאר את "ממה באמת עשוי הירח" ו"דנה ואמא והר נפוליאון", שילבה בספר את עולמה הפנימי המגונדר והעולץ של הדרקונית עם המתרחש ברחבי תבל, והתוצאה היא איורים עשירים בפרטים ומלאי עניין, עד כי קשה לתפוס אותם במבט אחד.

העין נודדת בכפולות הרחבות ומגלה בהן התרחשויות נוספות, תפאורת רקע המעשירה תמיד את הסיטואציה וממסגרת אותה בהקשר הנכון: מקדשים ביפן, מגדל אייפל וגגות אירופאים בפריז, הטאג' מאהל בהודו ועוד. הדרקונית מטבעה גדולה - ענקית, אם זו מילה היאה לגברת, ותופסת מקום במרחב האיורים, אך שלו אפיינה אותה בנשיות ובמבט שובב שמחבבים אותה על הילדים, וכמובן על הדמויות האנושיות בסיפור השמחות ביצור הוורוד הענק שפתר לפתע את כל בעיותיהן.

את חגיגת הקריאה הזו יכולים להמשיך הילדים בזכות משחק המופיע בסוף הספר ומאפשר להם לגזור מתוכו את דמות הדרקונית וכן שלל בגדים, כובעים ונעליים. הילדים מוזמנים להשתעשע בהלבשת הדרקונית בתלבושות שונות ולהוביל אותה להרפתקאות חדשות משל עצמם.