האם הגישה שלכם לחובות קורבנית או אחראית?
המינוס גדל והחובות תופחים. מה אתם אומרים לעצמכם? "זה המצב, אי אפשר לחיות בישראל בלי מינוס, זה לא מעשי לעשות טיפול יסודי", או אולי "זה המצב, אני עושה במשק הבית הקטן שלי את כל מה שיידרש כדי להיחלץ מהמצב הזה, בלי להתבכיין". שתי גישות לטלטלה בכיס
רעות ואיתי, זוג המתקרב לשנות ה-30 לחייו, הגיע לאימון כלכלי בעקבות החובות שהלכו ותפחו עם הזמן. "אנחנו מרגישים כבר הרבה זמן שהמצב הכלכלי לא טוב" הם אמרו לי והסבירו כיצד בגלל עליות מחירי הדלק והחשמל, יוקר המחיה ועלויות גידול שלושת הילדים שלהם, הם לא מצליחים להרים את הראש מעל המים והמשכורות שהם מרוויחים הולכות לכיסוי החובות.
עוד בערוץ הכסף שלי:
המפקח על הביטוח רומז על הרפורמה הבאה?
דרייב אין למזומנים: כסף בלי לצאת מהרכב"ציפינו שאיתי יקבל העלאה בשכר ונוכל להסתדר אז, אבל הבוס שלו הביא מינוי חיצוני", תארה רעות. "רעות אמרה שנבוא לשמוע, אבל תאמין לי שניסינו כבר את הכל– חתכנו את כל העלויות שאפשר לחתוך, הצטמצמנו ולא קנינו אפילו מסטיק סתם, אבל בחודש שעבר נאלצנו לקחת עוד הלוואה." סיפר איתי.
איסוף ומעבר מדוייק על הנתונים הראה שקצב צבירת החובות שלהם עומד על כ-3,500 שקל לחודש, וכי תוך שנה החוב הכולל שלהם, כולל החובות שצברו עד היום יגיע לכחצי מיליון. רעות ואיתי הזדעזעו למשמע הדברים הללו ותירצו "איך אפשר לשמור על רמת חיים בלי לצבור חוב בימינו, בטח כשמרוויחים משכורות לא גבוהות כל כך?".
שאלתי אותם "איך אתם מתכוונים להמשיך מכאן?" וקיבלתי את התשובה המסוכנת מכולן "נסתדר, יהיה בסדר, נמצא דרך." הסברתי להם שעם קצב גידול חובות שכזה תוך שנתיים הם יצטרכו למכור את הדירה שקנו, ואולי כדאי לעשות זאת עכשיו, לפני שהם נכנסים לחובות עתק.
הצעה זו הובילה את בני הזוג לסף דמעות: "לאבד את הדירה אחרי ששפכנו עליה כל כך הרבה כסף? ומה יהיה עם הילדים?" הזדעזעו שניהם. בפעם הראשונה מאז שנפגשנו, ראיתי את השאננות שלהם מתחלפת בבהלה ובייאוש, משום שהחלו להרגיש את החרב המונחת על הצוואר שלהם.
האם הגישה שלכם אחראית או קורבנית?
הגישה של רעות ואיתי התאפיינה בניסיונות להתחמק מלקיחת אחריות על המצב הכלכלי. הם עשו זאת על ידי מציאת אשמים, תירוץ תירוצים, קפיאה במקום והתלות בתקוות שווא. מכיוון שהגישה משפיעה על פירוש המציאות ועל ההתנהלות הכלכלית שלהם, ללא שינוי בגישה לא יתכן שינוי כלכלי אמיתי.
תחילה עלינו להבין מהן הגישות המשפיעות על ההתנהלות הכלכלית שלנו. כאשר אנו מפרשים את המציאות אנחנו יכולים לבחור באחת משתי גישות - האחראית או הקורבנית.
בגישה האחראית קיימת מודעות למציאות ולקשיים, אך גם אמונה גדולה שבידינו נמצא הכח לשנות את המציאות ולשפר את המצב. בעלי גישה זו פועלים בנחישות לשינוי המצב הכלכלי שלהם, הן באמצעות שיפור השכר שלהם, הן באמצעות לקיחת סיכונים מחושבים כשיש סיכוי גבוה להצלחה, והן בהתאמת התקציב המשפחתי ליכולות הכלכליות שלהם על פי תוכנית מדויקת וללא פשרות.
לעומת זאת, בעלי גישה קורבנית, מייחסים את המצב הכלכלי הקשה לגורמים חיצוניים ולא נשלטים, כמו יוקר המחיה, תנאי השכר ועליות המחירים.
לדברים האלה אכן יש השפעה אבל במקום להגיב לה, הם נוקטים בעמדה פסיבית, שגורמת להם לתסכול, למצוקה ולתחושה של אין סיכוי לנצח. הם תולים את התקוות שלהם באחרים - מבן או בת הזוג, דרך תנועות מחאה וכלה בשלטון, ולמרות שהם מנסים לצמצם בהוצאות, הם נותנים למינוס להתקיים תוך אמונה ש"אין מה לעשות" ו"כולם חיים ככה".
בנוסף, התקוות שלהם אינן ממוקדות מטרה אלא מתמקדות במשפטים סתמיים כמו "יהיה בסדר" ו"בסוף הדברים יסתדרו".
הבשורה החיובית היא שניתן לעבור מהתנהלות קורבנית להתנהלות אחראית כאשר לומדים את חומרת הבעיה ומתחילים להכיר במציאות, לקחת אחריות עליה ולחפש פתרונות. התהליך הזה קורה פעמים רבות כאשר האדם מבין שאין לו ברירה אלא להתמודד עם המציאות ולנסות לשנות בעצמו את מהלך העניינים.
משנים את הגישה
פניתי שוב לאיתי ורעות לאחר שנחשפו לתמונת המציאות, ואמרתי להם "אני מבין שאתם לא רוצים למכור את הדירה, אבל המחירים אולי ימשיכו לעלות ויוקר המחיה גם, וההוצאות על הילדים נשארות. אם כן, איך אתם מתכוונים להתמודד עם זה?"
רעות ואיתי החליטו לקחת אחריות על המצב, ואמרו לי שהם "מוכרחים למצוא את הדרך לפתור את הבעיה הכלכלית ולשמור על הדירה שלהם. לשם כך, הם הסכימו וצמצמו בהרבה סעיפים, עשו ויתורים שחשבו שהם בלתי אפשריים לפני כן כמו לוותר על שימוש באשראי, וכמובן הפסיקו לקחת הלוואות נוספות.
הם הקטינו עלויות באמצעות מעבר לצרכנות נבונה, החלו לקרוא את האותיות הקטנות בהסכמים שעליהם חתמו, ועברו לניהול קפדני של התקציב שלהם.
ההחלטה לאמץ את הגישה האחראית שינתה לבני הזוג את החיים ואת המצב הכלכלי. ממקום שבו הם היו מאשימים זה את זה ואת כל העולם, הם הפכו לצוות שפועל יחד בכדי להתגבר על הקשיים והמהמורות בדרך.
כמו רעות ואיתי, גם כל אחד יכול לשנות את הגישה שלו, משום שתהליך של לקיחת אחריות עובר דרך הכרה במציאות, לקיחת אחריות על המצב, מציאת פתרונות ויישומם. שינוי הגישה אינו קל, ודורש התמודדות עם מכשולים כמו חוסר ידע וחששות. עם זאת,מי שמוכן להתחייב למטרה, לשמור על ההכרה במציאות ולחפש פתרונות יוכל להתגבר גם על הבעיות הללו ויצליח גם לצאת מהמינוס.
הכותב הוא מנכ"ל חברת "יבולים " המתמחה בייעוץ כלכלי ואימון לניהול כלכלת הבית והמשפחה