על קורבנות, שחיתות ושוויון: פרשת "ויקרא"

 פרשת "ויקרא" פותחת את ספר ויקרא ועוסקת ברובה בסוגי הקורבנות. אין ספק, כי קשה לנו כיום לראות את עצמנו עוסקים בהקרבת קורבנות. אך כמה עקרונות בהנחיות שנותנת התורה בפרשתנו ניתנים למימוש אף היום.

הפרשה פותחת במילה "ויקרא", שהיא מילת קירוב ולא מילת ציווי. על מילה זו רש"י מעיר: "לכל דברות ולכל אמירות ולכל ציוויים קדמה קריאה בלשון חיבה". המילה "ויקרא" מרמזת על קירוב בין הקב"ה לבין משה. האות אלף של המילה "ויקרא" כתובה באות קטנה משאר האותיות, ולכן היא נקראת "אלף זעירא". הפרשנים עוסקים רבות בכך. הם מציינים כי ללא האלף במילה "ויקרא" אנו נקרא "ויקר". מכאן אנו למדים עד כמה היה משה יקר ואהוב על הקב"ה.

באופן די ברור ניתן לחלק את הקורבנות לשני סוגים: קורבנות שהם חובה וקורבנות שהם נדבה, קורבנות שאדם מביא מרצונו. קורבן חובה מביא אדם על חטאים שחטא, והקורבן בא לכפר על חטאו. קורבן נדבה מביא האדם כתודה על דברים שקרו לו ומתוך רצון להתקרב לאלוקיו.

הפיתוי שעומד בפני איש הציבור

בפסוקים הבאים מפרטת התורה את הכללים ואת האחריות בה נושא כל אדם אשר חטא. מעניין לראות, כי התורה מונה ומזכירה חוטאים שונים:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי-תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְו‍ֹת יְהוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה. אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַיהוָה לְחַטָּאת. וְהֵבִיא אֶת הַפָּר אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי יְהוָה... וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל מִצְו‍ֹת יְהוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת אֲשֶׁר חָטְאוּ עָלֶיהָ... אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל-מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא-תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ, אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ. (ד', א'– כ"ב)

התורה מבחינה בין סוגי החוטאים: האדם הפשוט (נפש כי תחטא), הכהן המשיח, כל עדת ישראל והנשיא (המלך). הניסוח לגבי הנשיא הוא שונה. לגבי הכהן המשיח ולגבי כל העדה נאמר: "ואם" כלומר ייתכן שיקרה מצב שהם יחטאו. אבל לגבי הנשיא לא נאמר "אם" אלא כתוב במפורש "אשר נשיא יחטא". כלומר זאת עובדה כמעט מוחלטת שהנשיא עלול לחטא. כוחו הרב של הנשיא מביא אותו לידי חטא.

רש"י במקום מפרש שהמילה "אשר" מרמזת על משמעות של אושר. "לשון אשרי, אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו קל וחומר שמתחרט על זדונותיו". הנצי"ב מוולאזין בפירושו "העמק דבר" כותב: "ידוע הפירוש שנשיאותו גורמת שיהא עלול לחטוא".

גם הרב שלמה מלונטשיץ (1540-1619) מחבר "הכלי יקר" מפרש: "שבשל גדולתו עלול הוא לחטוא". בהמשך הפסוק כתוב: "אשר לא תֵּעָשֶׂינָה בשגגה" הנצי"ב מפרש כאן, כי היה צריך להיות כתוב "ועשה בשגגה" ולא "אשר לא תעשינה בשגגה" (בלשון נפעל). הנשיא בשל מעמדו הרם עלול לחטוא במצבים כאלה שפשוטי העם לא מגיעים אליהם כלל.

הקורבן הוא פרוגרסיבי

האדם שחטא מביא קורבן כדי לכפר על חטאו. כאן התורה מאפשרת לאדם להביא קורבן יקר או זול בהתאם למצבו הכלכלי, יש כאן הבדלה בין העשיר לעני. העשיר מביא קורבן מן הצאן, מי שידו אינה משגת יכול להביא שני תורים או שני בני יונה. העני שמצבו דחוק יכול להביא עשירית האיפה סולת. קורבן זה נקרא בשם "קרבן עולה ויורד".

על אילו חטאים מביאים קורבן עולה ויורד? על הפרת שבועה בטעות, על כניסה למקדש בטומאה, על סירוב לתת עדות. מדוע דווקא בחטאים אלו מקלים ונותנים לאדם אפשרות בחירה? ספר החינוך אומר: "לפי שכישלונם קרוב אצל בני האדם". האברבנאל מסביר שאלו חטאים שאין אדם שלא חוטא בהם. מכיוון שסביר שגם העני לא יוכל לחמוק מחטא כזה נקבע הקורבן הפרוגרסיבי.

המטרה היא לקרב את הציבור לתורה, ולכן מאפשרים לחוטא להביא קורבן בהתאם לאפשרויותיו הכלכליות. הגישה המקילה באה מתוך עולמם של חכמי בית הלל, שחיפשו כל העת למצוא את הדרך להקל ותקנו את "תקנת השבים"(הרב בני לאו).

אדם שגזל קורה ובנה את גג ביתו בעזרת קורה זו, לפי דין תורה, עליו "להשיב את הגזילה אשר גזל". עליו להחזיר את הקורה אשר גזל ולנתץ את ביתו. חז"ל רצו שהאדם ישוב בתשובה והקלו על הגזלן וחייבו אותו רק בהחזרת כסף בשווי הקורה כך שלא יצטרך להרוס את ביתו. תקנה זו היא מיסודות המשפט העברי ומהותה לנסות ולהקל על עבריין המחפש דרך לשוב למוטב. התקנה אף שולבה בחוק המרשם הפלילי בישראל.

גישת בית הלל היא גישה שבמרבית המקרים נפסקה להלכה. טוב תעשה ממשלת ישראל הנוכחית, אם תאמץ מעט מגישתם של חכמי בית הלל.

יכולת ההשתכרות של האדם מהמעמד הבינוני אינה עולה כמעט, אך המסים, שאותם הוא נדרש לשלם, עולים בקצב מסחרר. מחירי הדלק, המים והחשמל מזנקים, והציבור נאנק תחת העול הקשה. גם העוסקים הזעירים מתקשים כיום מאד, ואילו אילי ההון והנדל"ן עדיין עושים קופה גדולה על חשבון הציבור. העשירים הגדולים אינם נושאים בעול המסים בהתאם ליכולתם.

ומה עושה הממשלה? היא עורכת מסיבת עיתונאים ומשגרת עוד אמירה יחצנ"ית שלפיה, כביכול, היא עשתה שינויים מרחיקי לכת לטובת כלל הציבור. אך האמת היא שלא נעשה די לטובת ציבור העובדים, ושינויים אלו לא מאפשרים לקהל הרחב רמת חיים טובה יותר. המיתון הקרב כבר נותן אותותיו בקרב בעלי עסקים קטנים ובינוניים.