אשה אינה תנור אפייה

בעת האחרונה סוערת המדיה מקמפיין פונדקאות תפור היטב של הקהילה ההומוסקסואלית, שמחד הציף את הסוגיות האתיות של הפונדקאות לשיח, ומאידך השתיק את הדיון בעזרת טיעונים ניאו-ליברליים, אדנותיים ונוטפי סחיטה רגשית. איזו עין לא תדמע ולא תאפשר להם את זה לנוכח מה שנראה כטלנובלה של תשוקות הוריות? רק שסוגיית הפונדקאות לא התחילה כשזוג הומואים מרוטשילד החליטו לעשות ילד מפונדקאית, והקמפיין הבעייתי הזה, של אוכלוסייה שסבלה דיכוי ממושך, ולא מתגברת על ייצרה להפעילו על האחרת, אינו משקף את מלוא הבעייתיות שבפונדקאות בכלל.

רוב הפונדקאות בעולם נעשית עבור זוגות הטרוסקסואלים, כאשר לאשה בעיה להרות. הסופרת סמדר שיר הביאה כך לעולם את בתה הצעירה, ואף כתבה על כך ספר ילדים, בו היא מסבירה לילדה: "אפינו אותך בתנור של אשה אחרת". אז מה זה התנור הזה? יש לו גוף? שם? תחביבים? נשמה? האם ניתן "לאפות" ילד, כמו עוגה, או פשטידה מוצלחת?

עוד בסדרת הטורים "הזכות להורות" בערוץ הדעות של ynet:

החלפתי כאב בתקווה. אני עומד להיות אבא / אילן שיינפלד

סקעת, צא להן מהרחם / שי זמיר  

פונדקאות לכולם, גם לי ולבעלי / ניר דריימן 

הומואים, אל תסחרו בגופן של נשים / אסתר הרצוג

כשכתבה לי תומכת הפונדקאות על מר גורלה, ואכן, טרגי להיווכח שאת לא יכולה להרות וללדת, שאלתי: מדוע לא אימוץ? תשובתה חשפה את המוטיבציה העיקרית לבחירה בפונדקאות: "אני אגדל רק ילד שלי"! מדובר בגחמה נרקיסיסטית חובקת כל. אין לה זהות מינית, מגדרית או מאפיינים אתניים, יש לה מאפיין אחד חשוב: כי אני יכול/ה! כלכלית, כמובן. הפונדקאיות הן ברוב המכריע של המקרים נשים במצוקה כלכלית, שנאלצות למכור את גופן למבוססים ומבוססות מהן כדי להתפרנס. בישראל 25% מהפונדקאיות מובטלות ו- 34% נוספים מועסקות במקצועות השירותים (שכר מינימום), כולן חד-הוריות ומפרנסות יחידות, 72% מהן באות מיישובים קטנים ובינוניים.

הקונים חוכרים את גופה של הפונדקאית למשך 9 חודשים ויותר, על כל המשתמע מכך: אבחון פסיכולוגי, בדיקות פולשניות, הגבלה על יחסי מין וחופש תנועה, לעיתים כשרות, בעולם השלישי חלקן "מאושפזות" בקליניקות תחת פיקוח ובקרה, כפי שראינו בסרט גוגל בייבי, שם גם נחשפנו לממדי הציניות שבסחר בביציות, עוברים ופונדקאיות, כשהן חשופות לסיכוני הריון ולידה ולמצוקה פסיכולוגית שלהן ושל בני משפחתן.

מתעלמים מהסכנות לפונדקאית

בדו"ח מקיף של ארגון אשה לאשה, בו הן ממליצות למדינה לאסור על החתימה של הסכמי פונדקאות, הן מדווחות כי בחלק מהמדינות מיאנו לכפות על פונדקאיות למלא את התחייבותן למסור את התינוק: "במקביל התחיל להצטבר ניסיון שלימד על הפער הגדול בין התפישה שראתה בהסכמי הפונדקאות חוזים כלכליים בין צדדים רציונליים, שווים בכוחם ונטולי עניין רגשי, לבין המצב במציאות. אחד המקרים המפורסמים היה זה של בייבי M בניו ג’רזי, שם התחרטה הפונדקאית. במקרה זה נקבע כי הסכמים לנשיאת עוברים עומדים בסתירה לתקנות הציבור, ולכן אי אפשר לאכוף על הפונדקאית למסור את התינוקת". בקרוב אצלנו?

חלק ניכר מהפונדקאיות עוברות טיפולי IVF. ד"ר איילת שי, החברה בוועדת ההיגוי של "נשים וטכנולוגיות רפואיות", הביאה מחקר הולנדי שמצא שסיכוייה של אשה שעברה שאיבת ביציות לחלות בסרטן השחלות הקטלני, גבוהים פי 3.5 משל זו שלא טופלה. שוחרת פונדקאות נוספת שפנתה אלי לשאול מדוע אני "נגד זכותה לאמהוּת" (אני לא), והאם ניתן להגיע אתי ל"פשרה", נשאלה על-ידי: איזו פשרה: חצי מוות בלידה? חצי רעלת הריון? חצי התפרצות סוכרתית? חצי צניחת רחם? חצי מתופעות הלוואי, חלקן קשות ומיעוטן הופך לכרוניות?

לאחרונה החלו להתפרסם עדויות של פונדקאיות, שמהן עלה כי ההריון ולקיחת התינוק בעקבותיו, יצרו תגובה טראומטית אצל ילדיהן. כל זה משקף בבהירות את הבעייתיות האתית-חברתית העצומה שבפונדקאות: בעלי ובעלות מעמד וממון עושים שימוש במי שאין לה ברירה, על מנת להפוך להורים, תוך התעלמות גורפת מהסיכונים הגופניים והנפשיים שנושאים הפונדקאית ומשפחתה.

הרומנטיזציה של הנתינה האלטרואיסטית מזכירה לי את הדימוי הרומנטי של הזונה טובת הלב. כך ממתיק לעצמו המנצל את מצוקתה של המנוצלת. ההתנגדות לפונדקאות איננה "משטרת הפמיניזם" או "הומופוביה". זכותם של כל גבר ואשה בעולם להיות הורים, רק שמצווה אינה נקנית בעבירה, ויש דרכים חלופיות שראוי להיאבק עליהן.

חנה בית הלחמי, יועצת שיווק ואסטרטגיה, מנחה ומאמנת

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il