כלות להשגה. פמיניסטיות ואלי ישי באותה הסירה
מי אנו שנאמר את מי מותר לאהוב ואת מי לא? הפמיניסטיות רוצות. כשם שלהן מותר להעדיף איטלקי שרמנטי על ישראלי עם כרס, גם לנו מותר לייבא בלונד מתוצרת אירופה
עד לפני ארבע שנים נחשבה קרלה ברוני לדוגמנית שעבר זמנה ולזמרת שהקריירה שלה מתקשה להמריא. האם למישהו יש ספק כי רק נישואין לנשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, הפכו פסל נשכח במוזיאון השעווה באגף "היו ואינם" לכוכבת פופ ששיריה כובשים את צמרות המצעדים ברחבי העולם למרות המבטא האיום באנגלית ולאייקון תרבות שמוכר היטב בכל פינה של הגלובוס?
את הסיבות שהביאו אישה חושנית ויפה עד כאב להתחתן עם גבר בגיל העמידה, שיש לו ילדים משני נישואים קודמים, ואשר יופי וסקס אפיל אינם מאפיינים בולטים שלו - נוכל רק לנחש. ייתכן שהאהבה עיוורת. ייתכן שברוני ראתה בסרקוזי דברים שאחרים מתקשים לראות. סביר יותר שהיא הבינה כי קשר רומנטי עם איש מצליח ובעל עוצמה פוליטית יוכל לקדם קריירה שנתקעה, ופעלה בהתאם.
ברוני וסרקוזי, עם כל העניין שהם מעוררים, חשובים פחות מהתופעה: קורה שנשים צעירות ויפות מתחברות לגברים צעירים פחות, יפים פחות, אבל חזקים יותר. סיפורי אהבה כאלה מתרחשים לא רק בצרפת, אלא גם בישראל. כאשר לוי אשכול היה ראש הממשלה, בשנות השישים, הוא התחתן עם ספרנית, שהייתה צעירה ממנו בארבעים שנה בערך. בעידן הטרום ריאליטי, ספרניות נחשבו לנערות זוהר, אבל איש לא העז להטיל דופי בנישואין.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
אשה אינה תנור אפייה / חנה בית הלחמי
על מזונות ועל אבות מרוששים. העת לתיקון / יעל גיל
אמנם הראייה העסקית של יחסים רומנטיים אינה מתאימה לאופן שבו התרבות שלנו תופשת את המושג "אהבה" כעומדת מעל לנימוקים פיננסיים, אבל מי אנחנו שנפסול את שיקוליהן של נשים צעירות, שמעדיפות לחיות את חייהן ברווחה עם גבר מבוגר ולא בצִנעה עם בחור צעיר? מי אנו שנטיף לגברים בלים שאסור להם ליהנות מחמדתו של בשר צעיר שחושק בהם? מי אנו שנאמר את מי מותר לאהוב ואת מי אסור לאהוב? מתברר שארגוני הנשים מעוניינים לעשות זאת, ולאסור על גברים ישראלים "לייבא" נשים עניות ממזרח אירופה. את היבוא הנגדי, היוזמה החדשה אינה מתכוונת לעצור, כי מה שמותר לאשה, אסור - לדעת הפמיניסטיות - לגבר.
יבוא שמאזן את מחיר השוק
מעבר לאפליה המגדרית ולדריסת הרגל הבלתי נסבלת בחדר המיטות של אנשים פרטיים, סובלת היוזמה הפמיניסטית החדשה מ"סינדרום קוטג'-פסק זמן". הפמיניסטיות פועלות בדומה ליצרני המזון המקומיים, שדוחפים מוצרים באיכות בינונית ובמחיר מופקע, כשהם הודפים בעזרת רשת הקשרים שטוו במסדרונות השלטון כל ניסיון להתיר יבוא זול ומתחרה של מוצרי מזון איכותיים בנימוק הציוני הקדוש של "הגנה על תוצרת הארץ". באופן דומה, הארגונים הפמיניסטיים, ששמו לב כי יותר ויותר גברים ישראלים מעדיפים להתחבר עם נשים מחו"ל, מנסים לרתום את רשויות החוק על מנת למנוע את היבוא שמאזן במעט את מחיר השוק המופקע.
מי שניסו את מזלם הרומנטי עם אשה ישראלית, שגילה גבוה מעשרים ונמוך מארבעים, גילו במקרים רבים שבת זוגם לחוצת חופה (הלכו 150,000 שקל על חתונה עם בר אקטיבי) וחובבת קשרים משפחתיים אינטימיים (ברביקיו שבועי עם הורי הכלה, אמנם ללא נזק כספי, אבל העשן המסרטן יחדור עמוק לריאות).
גם נשים ישראליות שחולקות על תפישת עולמי, שמשוכנעות מעל לכל צל של ספק שהגפילטע פיש שאמן מכינה לליל הסדר הוא האוכל הטעים ביותר עלי אדמות, צריכות להבין שכשם שלהן מותר להעדיף גבר איטלקי שרמנטי על ישראלי עם כרס, גם לנו מותר להעדיף בלונד שופע מתוצרת אירופה על הסחורה שהן מציעות. חבל מאוד שפמיניסטיות, שמתיימרות לייצג השקפת עולם מתקדמת, מוצאות את עצמן באותה סירה עם אלי ישי וחבורתו, שיעשו כל מאמץ על מנת שנישאר עם קסנופובי שלבדד ישכון.
ולמי שלא יכול בלי הסיפור האישי: אז כן - אני נאמן להשקפתי - ולכן חברתי לחיים לא ישראלית. לא, אין לה כוונה להתגייר, ולי אין כוונה להתנצר. לא איכפת לנו מה יאמרו לילדים בבית ספר, כי אין לנו ולא יהיו לנו ילדים. לא איכפת לנו מה יאמרו ההורים כשנעשה איתם קבבים על האש בשבת, כי אנחנו לא עושים על האש, לא בשבת ולא ביום חול. לא איכפת לנו מעתידו של עם ישראל, ואנחנו גם לא מוטרדים מסחר הנשים ברוסיה ואוקראינה. עכשיו, פמיניסטיות יקרות, נודה לכן אם תעופו מחיינו.
הכותב הוא פרופ' לתקשורת במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון. הדברים נכתבו על דעתו בלבד.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
