האם תרופות פסיכיאטריות משנות את האישיות?
כשאומרים "טיפול פסיכיאטרי תרופתי", האם אתם חושבים על פרשת "האח הגדול", או על חברים שבזכות התרופות נהנים מחיים רגועים יותר? אריאלה איילון ב"זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות" על הצד המואר של תרופות שנוצר להן דימוי חשוך
התרופות הפסיכיאטריות עלו לכותרות ומסרבות לרדת, לאחר שלפני כשבועיים נחשף בתחקיר של "ידיעות אחרונות" כי המשתתפים ב"האח הגדול" קיבלו כדורים מפסיכיאטר שהעסיקה ההפקה. הכתבה שפכה אור מסנוור על אחורי הקלעים של תוכנית הריאליטי הפופולרית וחשפה שימוש בעייתי בתרופות אלה.
קראו עוד על טיפול נפשי :
- טיפול נפשי באינטרנט - יכול להחליף פסיכולוג?
עם זאת, בעולם האמיתי באמת, עבור עשרות אלפי מטופלים התרופות הפסיכיאטריות הן לא פחות ממצילות חיים. "התרופות הפסיכיאטריות מצליחות להפוך חיים עלובים לחיים בעלי משמעות ועניין על ידי כך שהן משחררות את החולה מעריצותה של ההפרעה", אומר פרופ' יוסי זהר, מנהל מחלקה פסיכיאטרית במרכז הרפואי שיבא, חבר בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב ונשיא הארגון האירופי לנוירופסיכופרמקולוגיה (מדע בין-תחומי שבוחן את השפעותיהן של תרופות על המוח.(
"חרדה או פוביות חברתיות ואחרות הופכות את הסובלים מהן לשבויים בידי האובססיה, שמשתלטת על סדר היום - ובהמשך גם מכתיבה אותו. לכן במצבי משבר, לא כל שכן מחלה, טיפול משולב של שיחות ותרופות נחשב לטוב ביותר."
"חיה חיים של עש"
סמדר היא אחת מאלה שחבים לתרופות הללו את המהפך באיכות חייהם. היא החלה לעבוד בבנק ישראל, ותוך שנה וחצי כבר הוצע לה תפקיד רבאחריות בהנהלה. הקידום המהיר היה די מפתיע, אם לוקחים בחשבון שלסמדר חסרות כמה תכונות הכרחיות כמו כריזמה, מרפקנות, רהיטות ועוד.
סמדר, ביישנית ומסוגרת מטבעה, עשתה הכל כדי להצניע את עצמה ואת כישוריה. אבל בהנהלה היה כנראה מי שהחשיב את ידיעותיה הנרחבות, את התואר השני שלה בכלכלה, את חריצותה ואת צורת החשיבה היצירתית שלה.
נקודת המפנה הגיעה כשסמדר התבקשה להכין מצגת לכנס רב-משתתפים. סוף שבוע שלם ועוד לילה היא בילתה מול המחשב, סיכמה נתונים וערכה טבלאות. ביום הכנס עצמו חשה סמדר יובש עז בפה, רעד וחוסר אונים. היא שלחה מייל לעמית לעבודה, הודיעה שהיא חשה ברע, ביקשה ממנו שיציג במקומה את הנתונים - ואז נמלטה מהמשרד לביתה, קצרת נשימה ומותשת.
בימים הבאים הלכה והשתלטה עליה הפרעת החרדה החברתית, שממנה היא סבלה בצורה מינורית בלבד עד אותו אירוע. היא החלה להיעדר יותר ויותר מהמשרד באמתלות שונות ועשתה את עבודתה מהמחשב הביתי. היא התעלמה מחברותיה, ומחשבות אובדניות השתלטו על מוחה. לבסוף בני משפחתה שמו לב לשינוי והעירו לה, וסמדר הסכימה לפנות לייעוץ פסיכיאטרי.
למטפל סיפרה שבעת הכנת המצגת נתקפה אימה. רק מלדמיין את עצמה עומדת ומרצה מול 40 אנשים היא חטפה סחרחורת. האירוע גרם לה, לדבריה, להסתגר יותר. "אני חיה חיים של עש," אמרה לו. "לבד, עם עצמי, בלי אנשים, בלי קשרים - אבל גם בלי דפיקות לב חזקות ובלי בושה."
המטפל התאים לסמדר תרופה. חודש וחצי אחר כך קשה היה להכיר אותה. היא שבה בהדרגה למשרד, קשריה החברתיים במקום העבודה השתפרו. היא כבר לא חששה לפתוח בשיחה. הביטחון העצמי שלה גדל, והיא החלה להתלוות לבוס שלה לפגישות עבודה שבהן דיברה בחופשיות. עניין המצגת נראה לה כמו סיפור של מישהי אחרת. עם התרופות סמדר חוותה סוף כל סוף את עצמה ללא החרדה החברתית: אישה חכמה, דעתנית, שקל לה להתבטא.
בלי תופעות לוואי
הדרך הארוכה שעבר הטיפול הפסיכיאטרי התרופתי הגיעה לשיא בשנים האחרונות, כשהתרופות הפכו ל"בון טון" ולטרנד חברתי שמצהיר על הנוטל שהוא נאור, פתוח ומתקדם. המהפכה, שהוציאה מארון הבושה את הצורך בתרופות פסיכיאטריות ושיחררה אותן מדעות קדומות, התרחשה בערך בשנת .1987 אז אישר לראשונה מנהל התרופות והמזון האמריקאי (FDA) את השימוש בפרוזאק, תרופה נוגדת דיכאון המבוססת על עיכוב הספיגה החוזרת של המוליך העצבי סרוטונין .(SSRI)
"התרופה אינה ממכרת, ואלפי אמריקאים חשו שהיא משפרת את מצב הרוח, עם מעט תופעות לוואי - שזה שלעצמו מהפכני," מסביר פרופ' גיל זלצמן, מנהל חטיבת ילדים ונוער במרכז לבריאות הנפש גהה, חבר בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב וחבר בוועדה הבין-משרדית למניעת אובדנות.
"עד הפרוזאק, לתרופות הפסיכיאטריות היו תופעות לוואי קשות כמו עצירת שתן, טשטוש ראייה, הפרעות בקצב הלב וסיכון לדום לב. והנה הומצאה תרופה חדשה, כמעט ללא תופעות לוואי. זו הייתה ללא ספק נקודת מפנה דרמטית, כי גם מי שנחשבים בריאים בנפשם ועוברים משבר כבר לא מתביישים ופונים לקבלת טיפול תרופתי."
אבל השמחה הייתה מעט מוקדמת. ב,2003- אחרי דיווחים שהפרוזאק גורמת למחשבות אובדניות, הוציא מנהל התרופות והמזון "אזהרת קופסה שחורה" - כלומר שעל אריזת התרופה תופיע אזהרה בולטת, המדגישה כי יש בה סיכון לאובדנות, בעיקר בקרב בני נוער. "כתוצאה מכך הפסיקו רבים ליטול את התרופה, ושכיחות האובדנות בשנים שלאחר מכן עלתה," אומר פרופ' זלצמן.
בשנים 2005-2003 אספו חוקרים מאוניברסיטת קולומביה נתונים לגבי כל מרשמי הפרוזאק שניתנו ברחבי ארצות הברית. מעיבוד הנתונים עלה שבמדינות שבהן הופסק השימוש בתרופה עלה מספר המתאבדים, ואילו במקומות שבהם היא אושרה לשימוש ירד מספרם. "מאז נוספו למשפחת הSSRI- תרופות משופרות, בטוחות לשימוש, שאינן ממכרות," אומר פרופ' זלצמן.
מונעות התאבדויות
לפני כמה שנים, בראיון ל"זמנים בריאים", תיארה מיה (31) איך אובחנה כסובלת מסכיזופרניה. בילדותה, כך סיפרה, סבלה מליקויי למידה ומבעיות חברתיות שגרמו לה להסתגר. בגיל 15 חל מהפך שגרם לה להיות בוטה, מוחצנת וחצופה. במקביל היא התחילה לסבול מתחושת רדיפה קשה ודימיינה שערפדים אורבים לה.
"המשכתי להצטיין בבית הספר, אבל הרגשתי שכוח פסיכוטי משתלט עליי ומכתיב לי את החיים. כאילו ישות זרה גרה בתוכי ומנהלת אותי," תיארה. מיה אושפזה ואובחנה כלוקה בסכיזופרניה. טיפול תרופתי מסיבי הקל על התסמינים עד שנעלמו. בזכות התרופות היא חזרה לעצמה, חיה חיים נורמטיביים ומספקים, התאהבה, נישאה והפכה לאם.
לפני כשנה תיאר העיתונאי חנוך דאום התקף חרדה שעבר, לאחר שקיבל מסרון שקרא לו להתייצב למילואים. רגליו, כפי שתיאר, הפכו כבדות, הוא התקשה לנשום, והדופק שלו הרקיע שחקים. מאז הוא הרבה להתראיין על התרופה ציפרלקס שמאפשרת לו חיים אינטנסיביים ומשוחררים מהתקפים.
"בניגוד לתפיסה הרווחת, התרופות הללו אינן משנות את האישיות של הנוטל. מה שהן עושות הוא הקטנה של ממדי ההפרעה ובכך מאפשרות את מימוש הפוטנציאל ומיצוי חיים ערכיים ומהנים," אומר פרופ' זהר.
"כ450- איש מתאבדים בישראל בכל שנה, מרביתם בשל דיכאון. זהו גורם המוות מספר אחד בקרב צעירים בישראל, עוד לפני תאונות דרכים," אומר פרופ' זלצמן. "מרבית מקרי ההתאבדות היו נמנעים בעזרת התרופות. כיוון שרבע או שליש מתושבי ישראל יסבלו במהלך חייהם מדיכאון או מחרדה, עלה הצורך בזמינות לתרופות, ולכן עבר אישור רישומן של תרופות פסיכיאטריות גם לידיהם של רופאי המשפחה.
"כיום רופאי המשפחה מהווים 90% מרושמי התרופות הפסיכיאטריות הקלות. במהלך השנים הושמעה נגדם הטענה שידם קלה מדי על הדק הרישום, אבל אנחנו מעדיפים שימוש עודף במקצת על תת-שימוש, שעלול - כאמור - להיות קטלני."
"צריך לזכור שכל תרופה, לפני שהיא מאושרת לשימוש, נבדקת אך ורק למצבים מוגדרים. לכן ליטול תרופה רק כי זה 'אופנתי' יהיה בלתי יעיל בעליל," מזהיר פרופ' זהר. "לפני שמציידים אדם במרשם הוא צריך לעבור הערכה נרחבת, ורק בסיומה, על סמך נתוניו ומידת ההפרעה שממנה הוא סובל, יודע הרופא להתאים את הטיפול האישי המיטבי".
לפנייה לכתב/ת 
