רוצה ללמוד איך יוצאים מ"לופ מעמד הביניים"

שלום,שמי סשה (השם המלא שמור במערכת) אני בת 28 וכבר יותר משנה אני גרה יחד עם חבר שלי בבאר שבע. ב-2009 סיימתי לימודים לתואר הנדסאי באדריכלות ועיצוב פנים. מאז לא מצאתי עבודה בתחום בכלל בצפון וזו אחת הסיבות שעברתי לדרום, איפה שהציעו לי עבודה שפחות או יותר קשורה לאחד מהדברים שלמדתי שרטוט באוטוקאד.

הכסף שאני מקבלת (משכורת בסיס של 5,000 שקל) מספיק לי בדיוק ל-30 יום מחייה. דירה, אוכל, חשבונות, כרטיס אשראי, פלאפון ולצאת לקולנוע פעם בחודש. מאוד הייתי רוצה ללמוד עכשיו מקצוע נוסף. בשביל פרנסה נוספת, ובגלל שאני מאוד אוהבת את התחום של עיצוב ובניית אתרי אינטרנט. אני כבר מזמן מתעניינת בזה. אני בכלל בן אדם שמתעניין.

אי אפשר להגיד שאני עניה, שאין לי מה לאכול או ללבוש ואין לי גג מעל ראשי. יש לי מכונת כביסה פשוטה שקניתי יחד עם חבר שלי חצי חצי ב-12 תשלומים. יש טלוויזיה שקנינו שנה אחרי מכונת כביסה גם ב-12 תשלומים (בתשלום 1 אין מצב לקנות, לא עם משכורות כמו שלנו) ויש מחשב שהורים שלי קנו לי כדי שאוכל לסיים את פרוייקט הגמר שלי (בשרטוט) כמו שצריך.

יש לי מספיק דברים בבית. אבל עם כל זה אני לא יכולה להרשות לעצמי לשלם 6,200 שקל עבור קורס של עיצוב ובניית אתרי אינטרנט שבמכללה למנהל שבבאר שבע. וזה עוד נחשב קורס לא יקר. במקום אחר הציעו לי ב-13,000 שקל.

אני לא חיילת משוחררת, לא סטודנטית לתואר ראשון מצטיינת באוניברסיטה, לא אתיופית, לא בוכרית ואפילו כבר לא עולה חדשה, כי אני כבר 12 שנים בארץ. אני לא הולכת ללמוד תואר ראשון שני או שלישי והבריאות שלי די תקינה. לכן אני לא מתאימה לשום קרן מלגות, לשום איגוד שמוכן לתרום כסף שאני אלך ללמוד. יש לי איפה לגור (בשכירות), יש לי מה לאכול וללבוש, יש לי חבר וחתול. אבל אין לי כסף ללימודים שיאפשרו לי אולי בעתיד להרוויח יותר מעכשיו. מעגל קסמים שכזה.

אז מה עלי לעשות? להשתיק את עצמי ולהפעיל מצפון "ישנם כאלה שחיים הרבה פחות טוב ממני"? זה לא כסף בשביל חופשה באילת. לא כסף לבגדים חדשים ולא כסף להגדלת שדיים. זה בשביל ללמוד. ללמוד ולקבל מקצוע נוסף. בגלל שבמדינה שלנו אתה לומד שנים בשביל לקבל אחר כך משכורת מינימום, כמו אלה שלא למדו כלל.

יש לי רצון רב ופוטנציאל אך אין כסף

הצפי הוא כזה - אני אעבוד בשתי עבודות (אחרי שאקבל תעודה מהקורס) בעבודה הנוכחית ואקח גם הזמנות הביתה ואעבוד בערבים, בשביל שאוכל להרשות לעצמי להמשיך ולהתרחק אפילו מהחלומות: לא לנסוע לפראג או בודפסט (כל יעד אחר יקר אפילו מכדי לחלום), לקנות מנוי לחדר כושר (כי השמנתי מרוב העצבים)  לקנות מצלמה שתמיד רציתי או לשלם שכר לימוד. כי לשום דבר מאלו אין לנו כסף.

כבר כיום אני כל חודש לא בטוחה האם צ'ק עבור דירה לא יחזור. אין לי פקדון בבנק וכל חודש אני חיה ממשכורת עד מסגרת אשראי מותרת. במילים אחרות עד מינוס מקסימלי שאושר לי על-ידי הבנק. החבר שלי מקבל אפילו פחות ממני, אז גם הוא לא יכול לעזור. ההורים שלי גרים בשכירות: אבא בן 59 ובקושי מצא עבודה

אחרי חצי שנת אבטלה, אמא בת 60, עובדת כמטפלת בקשישים ומרויחה 1,800 שקל בחודש, אז עם כל הרצון הטוב אין מצב שיעזרו.

בטוח מישהו יגיד: "איך היא מעיזה בכלל לבקש כסף. לקבל מקצוע נוסף - אלו הצרות שלה? לי אין כסף לקנות לילדים שלי ספרים לבית ספר או אוכל והיא עוד מתלוננת?". טוב, על זה אין לי מה להגיד, ידוע לי שיש כאלו שמצבם גרוע בהרבה. אבל זה עדיין לא גורם לבעיה שלי להיפתר. אני רוצה ללמוד. מאוד. רק תנו לי. יש לי רצון רב ופוטנציאל אך אין כסף.

האם יש מישהו שמוכן לתרום 6,200 שקלים לבן אדם רגיל רק בגלל שהוא פשוט רוצה ללמוד, ולא בגלל שהוא עני, מוגבל, לוחם לשעבר או שייך לאיזה מגזר מסוים? ואולי בכלל המדינה היא זו שצריכה לאפשר כזה דבר (נחזיר לה בהמשך, כשיהיה לנו, כמו הטייקונים), לפני שנקבל, כמו חברים אחרים שלנו, הצעה אטרקטיבית בחו"ל ואז נצטךך להצטרף לבריחה ההמונית של המוחות מכאן?

•  שמה המלא של הכותבת שמור במערכת.
• עובדים ועובדות ועדיין לא מצליחים לגמור את החודש? מעוניינים להעביר טורים למדור "עבדים היינו"? שילחו ל-shlomitynet@gmail.com מאמר בן כ-500 מילים (ניתן לפרסם גם בעילום שם), ציינו בנושא "למדור עבדים היינו" והוא יפורסם לפי שיקולי המערכת.