חוק האבטלה התנפץ לי בפנים

מי מאיתנו לא התעצבן ולו פעם אחת על כל ההתנהלות המסורבלת בביטוח לאומי? על כך שלא תמיד אנחנו מקבלים את כל הזכויות המגיעות לנו על אף שאנו אזרחים שומרי חוק ומשלמי מסים? למשל הבטחת הכנסה, שמירת הריון, תאונת עבודה, אמהות, מזונות, נכות ועוד כמה זכויות שמגיעות לנו. אבל עם כל הכבוד לזכויות אלה, חוק האבטלה שהתנפץ לי בפנים לפני כמה ימים.

• חצי מבני +46: "לא מרגישים בטוחים בעבודה"
  
• הערכה: 2,000 מפוטרים בתעשייה ברבעון הנוכחי
  
• פוטרתם? מחקר ממליץ לצאת לחיק הטבע
  

שמי יפעת. אני בת 24, נשואה, אם לילדה בת 9 חודשים ומתגוררת באזור חיפה. בארבע השנים האחרונות עבדתי קשה כדי שאוכל לחיות בכבוד ולפרנס את משפחתי. כמו כל אזרחית טובה שילמתי מיסים כמו שצריך, מס הכנסה, ביטוח בריאות וכמובן ביטוח לאומי.

פוטרתי באחרונה ממקום עבודתי ב-4 השנים האחרונות, עקב העברת המחלקה למרכז הארץ. כן, גם זה קורה. אם לא די בכך שיש מעט מאוד מקומות עבודה באזור צפון, הרי שגם את מה שנשאר מעבירים למרכז.

חצי נחמה

למרות המצב, התנחמתי בכך שעומדת לזכותי האפשרות לקבל דמי אבטלה במשך כמה חודשים שבהם אחפש עבודה חדשה. אף שמגיעים לי דמי האבטלה, ואין לי במה להתבייש - קיוויתי למצוא עבודה במהירות.

לצערי הרב, בימים האחרונים נוכחתי לדעת שהכסף שהופרש במשך 4 שנים לביטוח הלאומי ממשכורתי כדי לשמור על זכויותי - לא באמת מגיע אלי כשאני זקוקה לו.

לאחר חודש של התרוצצויות בלשכת התעסוקה והחתמת מסמכים, קיבלתי מכתב שבישר לי כי מגיעים לי רק 50 ימי אבטלה. לשם השוואה, חברותי מהמחלקה שפוטרו נמצאו זכאיות ל- 4-6 חודשי אבטלה. נכון, אני לא מתמצאת בחוקי האבטלה, אך לא היה לי ברור למה אני יכולה לקבל את דמי האבטלה רק למשך 50 יום.

מקוממת, סוערת וכעוסה ניגשתי לסניף הביטוח הלאומי בעיר הקרובה למקום מגורי ולאחר המתנה של לא מעט זמן אמרה לי הפקידה כי אכן אלו מספר ימי האבטלה שמגיע לי תשלום בגינם. הסיבה: אני בת 24 ואם לילדה אחת.  כמה פשוט - ככה כואב.

סידור הגיוני?

איכשהו הסידור הזה נשמע "להם" הגיוני: הרי בגיל 24 אנחנו צעירים בלי ילדים וקל יותר למצוא עבודה מאשר בגיל 35. בגיל זה אפשר גם להתפנק קצת אצל ההורים ולבקש מהם שיממנו אותנו וגם להיות בררנים בנוגע לעבודות. תראו לי מעסיק אחד שלא יעדיף אשת משפחה עם ילדים - על פני "ילדה" צעירה ללא התחייבויות?

פינוק? לא אני

אף פעם לא דרשתי משהו שלא שייך לי וגם עכשיו איני עושה זאת. דבר אחד אני יכולה להבטיח: אני מחפשת עבודה איפה שרק אפשר ולא מתפנקת כי יש לי משפחה לפרנס. אבל למרות המוטיבציה מסתבר שלא כל כך פשוט למצוא עבודה היום.

כאם לילדה קטנה המעסיקים מרשים לעצמם לא לקחת סיכון איתי ולהימנע מקבלתי לעבודה. בכלל לא משנה להם מי אני ומה אני - כל החשש שלהם מתמקד בכך שהילדה שלי תהיה חולה - ושאני אצטרך לעזוב את העבודה באמצע היום, אף שהבהרתי לכל מי ששאל שיש לי סידור עבור בתי.

וזה כאמור, בצפון הארץ, שבו מספר מקומות העבודה לא מהווה אפילו שליש מאלו שבמרכז. אולי גם את הנתון הזה - היצע נמוך יותר של מקומות עבודה - צריך להכניס לשקלול של זכאות לדמי אבטלה?

לצערי כמו המון תושבים בארצנו אני לא כל כך בקיאה בכל החוקים לפרטי פרטים. לא הגשתי אף פעם בחיי הצעת חוק ובטח גם לא אעשה זאת בעתיד. אבל אין לי ספק שאילו כן הייתי עושה זאת הייתי חושבת על כל הדברים הסובבים לחוק, ושראוי לעדכן בהם את החוק ולתת לו נופח מציאותי, במקום לקבוע חוקים שרירותיים שאינם מתחשבים בצרכים האמתיים של הציבור.

אני בטוחה שאיני הראשונה שנחשפה ל"גב" שמפנה הביטוח הלאומי כלפי אמהות כמוני. כל תקוותי היא שסיפקתי חומר למחשבה שיש בכוחו לשנות משהו לטובת הכלל.

אם יש מעסיק שקורא את זה ומחפש עובדת חרוצה, אחראית, אמינה, אשמח לוותר על ה-45 יום שנותרו לזכאותי לאבטלה, לא להיות נתונה לחסדי ביטוח לאומי ולהמשיך להתפרנס בכבוד. יפעת. בת 24 עם ילדה אחת (כי הפרטים הקטנים חשובים לא?)