הנסיכה פיונה: אפל חוזרת לשבור לכם את הלב
הזמרת פיונה אפל אפופת מסתורין, רכה ושורטת, מתמסרת ומתרחקת וכמו נסיכה אמיתית - בלתי מושגת. עכשיו היא מוציאה אלבום חדש ואיתו סוף סוף גם חוזרת להופיע. אור ברנע מאוהב
כמה יפה היא פיונה אפל. עיניה כמו שני כדורים כחולים, גדולים וזוהרים. חודרות עמוק לכל מאזין שמגלה את שיריה ואחר כך גם מתאהב מעל הראש כשהוא מגלה את פניה. יש שיאמרו שזה לא חשוב, שכמובן לא צריך להסתכל בקנקנן אלא במה שיש בו. אבל ברגע שנחשפים אליו, אי אפשר להישאר אדיש ליופיה יוצא הדופן של הזמרת והמוזיקאית. יופי שמעצים את המוזיקה שלה עוד יותר.
"Sullen Girl". עצוב ומחשמל
מאז יצא אלבומה הראשון ב-96', אפל תמיד היתה באמצע. לא סחבה חזק אל תוך המיינסטרים ולא צללה עמוק לשוליים. היא שמרה על המרכז המושלם, גורמת למעריציה לחוש מיוחדים. כאילו הם היחידים בעולם שמכירים ומוקירים אותה. כאילו אלבומיה הם סוד כמוס ששייך רק להם ואם אותם מעריצים יצליחו לפתוח את האוזניים לאחרים ויגלו גם להם את הקסם הרב, תהיה בהם תחושת שליחות גדולה.
ובצדק. אפל הניו-יורקית השיקה את הקריירה המוזיקלית שלה עם שני אלבומים מלאים בשירים נהדרים. לראשון - והנוגה מבינהם - קוראים "Tidal", אלבום שיצא כשאפל היתה בת 19 בלבד. כאב, שנאה, אהבה, פרנויה ואופטימיות. הכל היה שם, כמו סכין השורטת את העור בעדינות, לפעמים כואב, לפעמים גם קצת מדגדג.
אפל ידעה הרבה כאב בחייה. בתחילת שנות ההתבגרות שלה עברה אונס שתרם ככל הנראה לקדירות הרבה הקיימת בשירי האלבום הראשון, בין היתר בשיר "Sullen Girl", אולי היפה ביותר שלה, שיר עצוב ובו דימויים על אותו רגע נוראי - מלא במלודיות מחשמלות, עולות ויורדות,.
אפל מתפשטת בקליפ הפרובוקטיבי לשירה היפה "Criminal". מתוך האלבום הראשון
אלבומה השני, "When The Pawn" שיצא שלוש שנים אחר כך, נזרק למקומות אחרים - קצביים, מעובדים וחשמליים יותר. וגם בו, אפל היתה בשיאה, מרחפת בקולותיה ומשרה היטב את תדמית הבת של השכן המסתורית על השירים כולם.
המאמץ האחרון התרחש לפני כשבע שנים כשאפל הוציאה את "Extraordinary Machine", אלבום שהודלף טרם יציאתו וסבל מבירוקרטיות רבות ודיחוי נבזי של חברת התקליטים שלה עד שסוף סוף הגיע לחנויות. אולי זו הסיבה שהוא היה פחות טוב מקודמיו, לא נושא איתו את אלמנט הקאלט שמשייכים מעריציה לשניים הקודמים.
מתוקה וכואבת. האזינו לשיר "On The Bound". מתוך אלבומה השני
לצד חיי היצירה, אפל ניהלה גם חיים די מסתוריים, קצת כמו השירים שלה. היא לא מרבה להתראיין או להשתתף באירועים, מתרחקת מאור הזרקורים ומשמרת את תחושת האפלוליות שעוטפת אותה ממילא וגורמת למעריצים להרגיש מיוחדים עוד יותר. היו שנים שהיא אפילו נעלמה לגמרי, לא שמעו או ראו אותה, לא ידעו מה יהיה הצעד הבא שלה, אם בכלל היה מתכונן כזה.
הביצוע של אפל לשירם של "הביטלס" - "Across The Universe", מתוך פסקול הסרט "פלזנטוויל"
והנה, אחרי שבע שנים של דממה כמעט מוחלטת, בשבועות האחרונים עיני תקשורת המוזיקה נשואות שוב אל הבחורה היפה והיותר מדי רזה, פעם נוספת. בשבוע שעבר אפל הודיעה על שם אלבומה החדש והמצופה. מוכנים לזה? "The Idler Wheel is wiser than the Driver of the Screw, and Whipping Cords will serve you more than Ropes will ever do".
גם אלבומה השני, "When The Pawn" מורכב במקורו משם שכלל בערך מאה מילים. כי אם אפשר להעצים את המסתוריות והערפל גם בשמות האלבומים ולאתגר את מוחו של הקהל על המשמעות האמיתית של המילים, אז למה לא?
אפל על הבמה בשבוע שעבר חושפת שיר חדש בפסטיבל "SXSW"
עם החדשות, אפל גם חזרה לבמה וכישפה את הצופים בשבוע שעבר בפסטיבל "SXSW" העצום שנערך מידי שנה באוסטין טקסס. נעה בין המיקרופון לפסנתר, חושפת לראשונה שירים מהאלבום הטרי עם הרכב ספק ג'אז ספק רוק המקיף אותה, מגוונת וקודרת ועם זאת כל כך מתוקה, כמו שהיתה תמיד.
בימים אלה היא ממשיכה לעשות את דרכה על הבמות באמריקה. כהרגלה, היא משתדלת לעשות זאת בצעדים קטנטנים ולאט לאט, כמעט ללא עבודת יחסי ציבור מצידה, אבל כלי התקשורת לא יכולים להישאר אדישים אליה - ואפילו עיתון הניו-יורק טיימס המכובד הוקסם השבוע מחזרתה של אפל האניגמאטית לחיינו.
על פי הדיווח של העיתון, באותו לילה סיימה אפל את הופעתה בפסטיבל, פנתה אל
הקהל ואמרה: "אני באמת אוהבת אתכם" וירדה מהבמה. הקהל עמד והריע לה דקות ארוכות, ממש התחנן לחזרתה לה חיכה כל כך הרבה שנים. אבל היא נשארה מאחורי הקלעים, אולי מהרהרת על דרך החדשה שתיכף תראה מולה.
עכשיו כשהיא בתחילתה, קשה להאמין שאפל היא רק בת 34, שעוד חיים שלמים לפנייה לייצר את המוזיקה שהיכתה במאזינים בנקודות הכי קטנות בראש ובלב. לפעמים המכות הן כואבות נורא, ולפעמים מדגדגות באהבה.
