הרמן קוך: "אני בעד ספרים שגורמים לאי נוחות"
ב"בית קיץ עם בריכה" הרמן קוך ברא מספר בעל צד מפלצתי, אך עדיין חש אליו סימפתיה. "החברה מדכאת את האלימות האנושית בגלל קודים מוסריים, ואז היא מתפרצת במקומות הכי מהוגנים", הוא מספר בראיון טרם בואו לישראל לביקור בפסטיבל הסופרים
בעמודים הראשונים של הרומן "בית קיץ עם בריכה" מאת הרמן קוך, נפרש בפנינו מונולוג של המספר, ד"ר מארק שלוסר, רופא משפחה פופולרי. בין הדברים שהוא אומר ניתן למצוא את הקטע הבא, המתייחס למטופלים שנשלחים להתפשט מאחורי הווילון: "הגופים האנושיים נראים בעיני מספיק גרוע גם בבגדים. אני לא צריך לראות אותם, את חלקי הגוף האלה שלא רואים אור שמש לעולם. את קפלי העור שתמיד חם מדי בתוכם והבקטריות חוגגות, את הפטריות והדלקות בין הבהונות..." ואם חשבנו שקוך מסתפק בניפוץ האשליה של הרופא המכיל כול והרחום, עם הסתעפות העלילה, דמותו הופכת לאכזרית ומבחילה יותר ויותר.
"אני חושב שאנשים רוצים לקרוא ספרים שגורמים להם להרגיש אי נוחות," מבהיר קוך ממקום מושבו בהולנד. "ואף יותר מכך - ממש כמו בחיים האמיתיים, אי הנוחות לא צריכה להסתיים בפיתרון, ובטח שלא בכזה מנחם". ואכן, קוך, שקיבל הכרה בינלאומית בעקבות ספרו "ארוחת הערב", אשר זכה בפרסים ובהצלחה הן אצל המבקרים והן אצל הקהל, גורם לאי נוחות מבלי שיציע נחמה אף לא לרגע. בימים אלו רואה אור הרומן החדש שלו בהוצאה משותפת של "כתר" ו"עברית", בתרגומה המצוין של ענבל זילברשטיין, שגם תרגמה את ספרו הקודם. במאי הקרוב יגיע קוך לישראל ויהיה אחד מאורחי הכבוד של פסטיבל הסופרים הבינלאומי בירושלים.
צביעות, אלימות, בגידה
ב"בית קיץ עם בריכה" אנו מתוודעים לד"ר שלוסר אשר מואשם ברשלנות רפואית לאחר שהשחקן המפורסם ראלף מאייר, אחד ממטופליו, מת ממחלה ממארת. אך הסיפור מסובך בהרבה, ובעקבות מותו של מאייר, משוחזרת תקופת ההיכרות של הרופא עם השחקן והמשפחות של שניהם. צביעות, אלימות, בגידה, דילמות מוסריות והפרה של קודים אתיים הם החומרים מהם ניזון הרומן, וקוך, שהיטיב לעסוק בנושאים דומים ב"ארוחת הערב" ולפרק ללא פחד מבנים מסורתיים, לוקח צעד נוסף קדימה ומציג יצירה קשה ומזעזעת, מבחילה לפרקים וכתובה היטב.
אי הנוחות שעולה מהקריאה בספר נובעת בעיקר מדמותו של המספר, שאיתו אנו מזדהים אבל יחד עם זאת סולדים ממנו.
"אני חושב שהמתח ברומן נמצא בדיוק שם: בכך שבמידה מסוימת אנו סולדים מהמספר, ושבאותה מידה הוא מספר לנו על דברים שאנו מזדהים או אפילו מסכימים איתם. יש לי סימפתיה למספר שלי, וזה דבר שונה לגמרי מאשר לתפוס אותו כסימפטי. אני מקווה שהקוראים יחושו אותה תערובת של רגשות. גם ב'ארוחת הערב' וגם בספר הנוכחי, היו אנשים שחשבו שהמספרים הם מפלצתיים - והיו אחרים שהזדהו איתם לחלוטין".
קוך כותב על החברה העכשווית, על הסביבה הבורגנית המוכרת ועל ההסתרות הרבות הנמצאות בבסיסה. אך בעת כתיבת רומן הוא אינו נדרש לריחוק מההווי הסבוך כל כך. "אני כותב בכל מקום," הוא מספר. "בבית, בחדרי מלון ובשדות תעופה: היכן שיש איתי את המחשב הנייד או פנקס רשימות זהו מקום אידיאלי עבורי להקים בו משרד מאולתר". הוא מציין כי הדבר שחשוב לו ביותר כסופר הוא פשוט זמן פנוי לכתיבה. "המרוץ של החיים," הוא מבאר, "יכול למנוע ממך לכתוב ברצינות. העיקר הוא שלא אהיה מוסח על ידי עניינים שאני לא מעוניין לעשות אותם או להתמודד עמם. לעומת זאת, כל הסחה אחרת תתקבל בברכה. לשמחתי, בזכות ההצלחה של 'ארוחת הערב', החיים הפכו ליותר נוחים עבורי, במובן שאני יכול להקדיש את כל זמני לכתיבה, שזה הדבר שאני הכי אוהב לעשות".
"בית קיץ עם בריכה" בוחן את הערכים המוסריים והאלימות בחברה המודרנית. הנושאים האלו חוזרים בספרים שלך.
"כי הם פשוט מעניינים - הם מעוררים את הדמיון שלי, במיוחד כשיש להם קשר למוסר. אני חושב שאנחנו צריכים להבין שכמו שהמוסר של ימי-הביניים שונה משלנו, ככל הנראה ערכי המוסר של היום יראו מגוחכים בעוד חמש מאות שנים. מתוך המחשבה הזאת אני עוסק, למשל, באופן בו החברה מדכאת את האלימות האנושית בגלל קודים מוסריים, ואז, למעשה, היא מתפרצת במקומות הכי מהוגנים ומיטיבים לכאורה".
קוך פרסם ספרים, סיפורים קצרים, טורי דעות, ועבד בטלוויזיה, בין השאר גם כשחקן. "הפסקתי לעבוד בטלוויזיה לפני שש שנים," הוא מספר. "אבל הכתיבה שלי הושפעה ממנה בכל הנוגע ליצירת דמות, ואפילו יותר מכך - בעיצוב של קול חזק וברור. בשני המקרים מתקיים תהליך דומה של גילוי עבור הקוראים: כיצד הדמות מתגלה בפניהם על כל רבדיה, גם אלו שנתפסים כשליליים, בצורה ברורה מאוד, כאילו היא מוקרנת לפניהם".
קוך מוסיף כי "פרט למספר של 'בית קיץ עם בריכה', הסימפתיה שלי שייכת בעיקר לדמות הבת הגדולה שלו, ג'וליה. ניסיתי לתת לה את ההזדמנות להיות אינדיבידואלית אמיתית, ולא רק הבת האידיאלית שאביה רואה בה. ככלל, אני נהנה לכתוב סצנות בהן הדמות מגלה משהו על עצמה לפתע, ומתוך הגילוי העצמי המפתיע קורים דברים, משהו זז".
הרס חברתי
אין ספק שהאינדיבידואל בחברה הוא נושא מרכזי ברומן, בעיקר בנוגע למחיר שעליו לשלם כדי להסתיר את דעותיו ורחשי ליבו בהתאם לסטטוס בו הוא נמצא. אך האינדיבידואליזם הוא רק פן אחד, שכן בשני הרומנים שתורגמו עד כה משרטט קוך בשיטתיות את ההרס של מבנים חברתיים מקובלים. "אני מנסה לתאר דור שמתמודד עם צביעות, הכחשה ושינוי בהתייחסות לתא המשפחתי המסורתי," הוא מסביר. "אני חושב שבמיוחד במדינות צפון אירופאיות יש ממד חזק של אינדיבידואליזם; אולי חזק מדי. המבנה המשפחתי לא קיים שם יותר, כפי שהוא קיים במערב.
"לדוגמא, ירי בבית ספר או רצח המוני כמו שהיה בנורווגיה קרה בנוסף עד כה רק
בארצות הברית, פינלנד, גרמניה, אנגליה והולנד, אבל לא בצרפת, ספרד, יוון או איטליה. אולי אנחנו (הצפוניים) מרגישים יותר בודדים ולכן האלימות, התסכול או המרד מתפרצים בדרכים לא מוסריות. זאת חרף העובדה שמבנה משפחתי חזק יכול גם להיות מאוד מדכא ומשעמם".
איך אתה מתחיל לכתוב רומן חדש - מה מנחה אותך?
"אני תמיד מתחיל בידיעה מעטה ככל האפשר על העלילה. כך אני יכול להיות להפתיע את עצמי ואת הקורא. זהו גם מתכון מצוין נגד השעמום במהלך כתיבת רומן ארוך (וקריאה של אחד כזה). הדבר הכי חשוב שעלי לדעת הוא מי יספר את הסיפור ומהי נימת הקול של אותו מספר. ברוב הפעמים כשאני כותב את המשפט הראשון, אני יודע מי הוא יהיה"
.
בדומה לאליס מונרו ומישל וולבק, שניים מהסופרים האהובים על קוך, הוא מצליח לעורר קשת נרחבת של תגובות לדמויותיו, הנעות בחופשיות גמורה בסיפור כתוב היטב. ועל אף התכנים הקשים ברומן, הוא מסכם את החוויה בפשטות: "אני לא רוצה להשפיע מראש על הקוראים שלי, אבל אני מוכרח להודות שנהניתי לכתוב את הספר הזה אפילו יותר משנהניתי לכתוב את 'ארוחת הערב'". וגם לקוראים צפויה הנאה. רק שזאת הנאה מסוג שונה לגמרי".
