סדר: על מה לוותר כדי להרגיש טוב יותר למחרת

שוב פסח בפתח ויחד עם השמחה המלווה את החגיגה המשפחתית מגיעות החרדות המוקדמות מהקילוגרמים העתידים לבוא, והמאמץ המרגיז והצפוי של אחרי החג, במטרה להוריד אותם. אז אולי השנה הגיע הזמן לנקוט בגישה שונה ולהתכונן נפשית, כדי להימנע מהנזק הידוע מראש.

עוד כתבות של ד"ר נסטור ליפובצקי בערוץ הבריאות:

המצעד: איזה שמן הכי טוב לבריאות שלכם

20 המזונות שמונעים כולסטרול והתקף לב

בדיאטה? איך לגרום לגוף להאמין שהוא שבע

סוכרת: אפשר למנוע גם בלי שימוש בתרופות

הגישה שכדאי לנקוט על מנת לא לעלות במשקל בפסח דווקא לא קשורה לספירת קלוריות, להימנעות מפחמימות או לקילומטרים של ריצה. היא תהיה מבוססת על שליטה עצמית, על מודעות לטעויות שאנחנו עושים ועל יושרה פנימית. לשם כך נגדיר שלושה כללים בסיסיים:

1. אני אדם בעל יושרה פנימית: ומתוך כך אני עומד בהחלטות שאני מחליט. בטח ובטח כאשר החלטות הן נוגעות לבריאותי, לאיך אני מרגיש עם עצמי ולמה שאני מקרין לסביבה שלי. זהו הכלל הבסיסי, הנחת היסוד כדי לעבור תהליכים חיוביים.

2. לפני כל ארוחה חגיגית אתכנן מראש מה אני הולך לאכול באירוע: נגיד שהשנה ארוחת החג הראשון מתקיימת אצל הדודה ברטה ואני ממש אוהב את המצות עם החרוסת ואת עוגת הפסח שהיא מכינה. אבל אני עדיין רוצה לעבור את החג בשלום, וגם למחרת להרגיש נעים עם גופי. לכן ההחלטה שלי לארוחת החג הראשון תהיה לשים לידי מצה אחת, שתלווה אותי לאורך ארוחת החג. על חצי ממנה אמרח חרוסת ועל החצי השני - כבר נראה. בנוסף אוכל דג למנה ראשונה ועוף או בקר למנה השנייה, אבל אוותר על תפוחי האדמה, שלא ממש מעניינים אותי, ובמקומם אוכל סלט ירקות בלי הגבלה. בסוף הארוחה אני מחליט לאכול פרוסה אחת של עוגת פסח, יחד עם הקפה. אם אעמוד (ואעמוד!) במה שהחלטתי, בסוף הארוחה אתן לעצמי טפיחת שכם עצמית, כי אני אדם עם יושרה פנימית שעומד בהחלטותיו הבסיסיות ביותר (כאלה שאם לא אעמוד בהן אף אחד לא ידע, ולכן הן קשות יותר).

לא עמדתם במשימה? לא נורא 

אך הבעיה האמיתית מתרחשת אצל רובינו כאשר אנחנו דווקא לא מצליחים לעמוד בתוכנית. זהו המבחן הגדול, וכדי להבין איך להתמודד איתו נחזור לרגע לדודה ברטה.

נניח לרגע שהחג אצל דודה ברטה היה מצויין. למשך כל הארוחה עמדתם בתוכנית שהצבתם לעצמכם וממש שבעתם. ואז הגיעה העוגה עם הקפה. אכלתם פרוסה אחת והיה לכם ברור שדודה ברטה התעלתה על עצמה גם הפעם. המשכתם לדבר, כשהצלחת עם כמה פרוסות מעוגת פסח נשארה מולכם. ואז.... לא עמדתם בזה ואכלתם פרוסה שנייה.

מרגע זה יש שתי דרכי פעולה, שהן אלו שיקבעו את המשך ההתמודדות שלכם, הדרך החיובית והדרך השלילית. מי שהולך בדרך החיובית אחרי אותה פרוסת עוגה שנייה יעצור לרגע ויאמר: "נכון שלא עמדתי בהחלטה הראשונית שלי, אבל זה יכול לקרות. הרי אני רק בן אדם". ואחרי זה הוא פשוט ימשיך בתוכנית המקורית, כאילו כלום לא קרה,

ויזכור בפעם הבאה להתכונן טוב יותר (למשל, להחליט שאחרי פרוסת העוגה הראשונה הוא עוזר לדודה ברטה להוריד את הכלים מהשולחן).

ומה האלטרנטיבה? מי שיבחר בגישה השלילית ימשיך להתאבל על אותה פרוסת עוגה מיותרת, מה שרק יגרום לו לשנאה עצמית ולהמשך אכילה של שתי פרוסות נוספות. אותו אדם יאמר לעצמו: "הרי כבר קלקלתי, אז מה זה משנה אם אוכל פרוסה אחת או שלוש". והתוצאה? למחרת הוא לא רק ירגיש מנופח ולא נעים, אלא גם עם דימוי עצמי ששואף לאפס.

נקיטת גישה חיובית לאורך כל הדרך, מההחלטה על יושרה פנימית, דרך תכנון ההתנהגות בארוחה העתידית ולבסוף בלקיחת אחריות במקרה של אי עמידה בתוכנית, תגרום למניעת עלייה במשקל ולשליטה, כיוון שאנו שולטים באוכל - ולא הוא בנו. בנוסף היא תעזור לנו ללמוד מטעויות כדי "לעלות כיתה" בצורת האכילה וההתנהגות שלנו. ומעל הכל, נהנה מהרגשה נהדרת של חיוניות.

הכותב הוא דיאטן קליני ומומחה לאפידמיולוגיה ורפואה מונעת. מפתח "דוקטור נסטור" שיטה מדעית מתקדמת להרזיה, ספורט ובריאות