פרשת השבוע: על כוהנים ודוגמניות צמרת

כשדוגמנית צמרת קמה בבוקר ליום עבודה נוסף בתצוגת אופנה בטוקיו, לא בטוח שהיא מהרהרת במעמדה החברתי הנוצץ. סביר שהיא נזכרת בשגרה השוחקת של צילומים, הליכות על המסלול, טיסות ארוכות, ושעמום שמצפים לה בהמשך היום.

• לכתבות נוספות במדור פרשת שבוע כלכלית
  

באותו מלון, אולי מתעורר לו גם קברניט בחברת תעופה, שמתגעגע לתקופה המרתקת בחיל האוויר ונזכר שלפניו עוד טיסה ארוכה, שבה אמנם יתקבל בכבוד על ידי הצוות והנוסעים אבל אז יתחילו עוד 10 שעות אפורות של פעולות שגרתיות ואחריות כבדה.

את הצד האפור והמתסכל של נושאי משרות נוצצות, ממחישה התורה בפרשת "צו" בהקשר של הכהנים.

בחלק השני של ספר שמות קראנו על תלבושות הכהנים, על הגישה הייחודית שיש להם למשכן ולבית המקדש, על התרומות והמעשרות שהם מקבלים, ואולי חשבנו לשלוח את ילדינו ללמוד כהונה ולהבטיח את עתידם הזוהר. דמיינו איך יכולה היתה אמא יהודיה להתגאות בשיחה עם חברותיה, "אתן יודעות, הבן הגדול שלי כהן".

מגיעה פרשת צו, ומסבירה איך בפועל תפקידם העיקרי של הכהנים היה להתעסק בקורבנות, בדם, בשריפת חיות, בפינוי אפר גופותיהן, ובניקוי המזבח לקראת הקורבן הבא. אם חשבנו שהקושי בהקרבה רובץ אצל האדם החוטא, שצריך להתרוצץ עד לירושלים עם כבשה או תור, באה הפרשה ומסבירה שמי שמקריב הכי הרבה הם הכהנים עצמם.

צריך לזכור ששגרת חייהם של הכהנים כללה קירבה לאש בחום המדברי. מדובר באותו תענוג מפוקפק שחווה זה שעוסק בחיתוך השווארמה בתל אביב באמצע הקיץ. המגבלות שהוטלו על הכהנים בגלל עבודתם הייצוגית היו רבות כולל דגש על מראם החיצוני: "ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו....לא יקרחו קורחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת." (ויקרא כא, ה). כמו שמצפים מהקריין או מהדוגמנית – תדאגי שבפניך לא יופיע אף קמט.

בפרשה הבאה, פרשת שמיני, מוסבר לכהים גם שכל טעות קטנה יכולה לעלות להם בחייהם, כשמתואר עונשם של נדב ואביהוא בני אהרון, שביצעו פעולה יזומה במשכן שלא נצטוו עליה ומייד "ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה' " (ויקרא, י, ב).

ועדיין, למרות שהתורה מפרטת את החלק האפור-שחור של הכהונה, במשך פרקים רבים, עדיין יימשך זרם הפונים להתקבל למקצוע. והתודעה מעדיפה לזכור את הנוצץ.

גם היום - ביחס שלנו לדוגמניות, קרייני חדשות בטלוויזיה, או ספורטאים - קורה דבר דומה. זכייה של נערה בתחרות יופי, או של נער בתחרות שחייה, מובילה ללחץ משפחתי וסביבתי כבד להתמיד ולהתמודד גם בתחרות הבאה עד שכבר שוכחים להתבונן על מידת ההנאה בחיים שבין פסגה לפסגה, ובטעות מותחים קו שמחבר בין אותן הצלחות ונמשך לעתיד וקוראים לו יעוד או קריירה.

לעיתים שווה לעצור לבירור תוך שאנו מנצלים את העובדה שאלוהים כבר בחר להתערב פחות.