סוגרות רגליים: איזו מין שביתה
במהלך ההיסטוריה, הבינו נשים מרחבי העולם שאם יחברו יחדיו לשביתת מין קולקטיבית – יצליחו להשפיע ואף לשנות את מציאות חייהן. שביתות המין הללו, אף פעם לא עברו בשקט ותמיד היה מי שניסה לטרפד את המהפכה
עוד בנושא:
הגיע הזמן שחיי המין יהיו פחות קלים להשגה
איך ולמה הפכה המילה "פמיניסטית" לקללה?
אם אני באה, זה רק למטרות שינה. בלי סקס
ליזיסטרטה 2012: מהפכת הנשים רק החלה
למעשה, מסתבר שחרמנות לא ממומשת כל כך מציקה למין הגברי, עד שנשים רבות במהלך ההיסטוריה המערבית הצליחו להשתמש בה כדי לקדם עניינים שהפריעו להן. הן ידעו שישנו נשק אחד, נשק יום הדין, שאף גבר סטרייט אינו חסין בפניו. נשים הבינו שאם הן רוצות להשיג תוצאות מעשיות, עליהן לפגוע בגברים במקום הכי רך, רפוי וכואב בגוף שלהם: בביצים. אאוץ'.
מלחמה או מין
אפשר להגיד שאת ההשראה לכך קיבלנו מהמחזאי היווני הקלאסי, אריסטופנס, שכתב את "ליזיסטרטה" שלו בשנת 411 לפנה"ס. ליזיסטרטה, גיבורת המחזה, ביקשה מנשות אתונה לפתוח בשביתת מין כללית עד שתיפסק המלחמה נגד ספרטה.
מתוך ידיעה שצריך שניים לטנגו, הזמינה ליזיסטרטה את נשות האויב להיפגש איתה באישון לילה, ובעזרתה האדיבה של למפיתו הספרטנית, הצליחה להשיג גם את הסכמתן. המטרה הייתה ברורה: אין סקס עד שיהיה שלום. מאחר וכבר אז היו נשים חרמניות שאהבו מין באותה מידה כמו גברים, ניסו מספר צעירות למרוד בליזיסטרטה, ומצאו תירוצים שונים ומשונים כדי להיפגש עם הבעלים שלהן.
ליזיסטרטה החליטה להמציא נבואה, לפיה אסון גדול ייפול על כל מי שתבצע את אקט ההזדווגות. זה הספיק. הנשים היווניות לקחו נשימה עמוקה והכריחו את הגברים שלהן לבחור בין שתי אהבותיהם הגדולות - מלחמה או יחסי מין. האתונאים המדוכאים מינית, ניסו להשפיל את ליזיסטרטה "המכשפה", וטענו שבעוד הגברים נלחמים על ביטחון העיר, הנשים מתבטלות להן כמו טפילות.
ליזיסטרטה לא השפילה ראש, ועשתה מעשה ציפי לבני: היא קבעה שלא רק שהגברים נכשלו במדיניות המלחמה המיותרת, הם גם צריכים לוותר על מקומם ולהניח לנשים לנהל את ענייני העיר. מבאס, אך כמו ציפי לבני, גם ליזיסטרטה לא הצליחה להשיג את השלטון, אבל שביתת המין שיזמה נחלה הצלחה מרובה, תחילת בספרטה ואחר כך גם באתונה.
עולם חדש מופלא
ליזיסטרטה, שנחשבת לפציפיסטית הראשונה, שאפה בעצם לשוויון זכויות פוליטי, מתוקף ההנחה שנשים שנמצאות בבית ומולידות את החיילים הבאים, פועלות מתוך רגשות כמו חמלה ואהבה, ואלו הרגשות שצריכים לשלוט בחברה. על החמלה והאהבה להחליף רגשות של אלימות וברוטאליות, המאפיינים עולם גברי, מחרחר מלחמה.
2300 שנה מאוחר יותר, בימי מלחמת העולם הראשונה, אמרה הפעילה הפוליטית, לידה גוסטבה היימן, את הציטוט הבא: "המלחמה משמידה את פרי עמלה של האשה, את ההמשכיות של עצמה. מכאן נובעת דחייה אינסטינקטיבית של כל הקשור במלחמה, ועל כן נשים, מתוקף היותן נשים, הופכות למקדמות השלום".
אבל לא רק שלום מקדמות נשים מרחבי העולם. הן גם פועלות לקדם אינטרסים שלהן, בהתאם לתרבות ולחברה בה הן חיות. ואם נחזור לעניין שביתות המין, לפני שנה מספר תופרות מהכפר הפיליפיני דאדו, מאסו בסכסוכים הפנימיים שבאי, והחליטו לקחת את המצב לידיהן. הן הזהירו את בעליהן שאם ימשיכו בעימותים, הן יחדלו מלקיים עמם יחסים. נחשו מה? שביתת המין המוצלחת שמה סוף לאלימות באזור.
תיעוד שביתת המין בפיליפינים
גם בקולומביה נערכה שביתת מין דומה. האלימות הפעם הייתה קשורה במלחמות של כנופיות וארגוני פשע, ואילו שביתת המין של נשות פרילה מקולומביה, שאף זכתה לכינוי הנכבד "שביתת הרגליים המשולבות", הצליחה גם היא, והביאה לירידה דרמטית במספר מקרי הרצח בעיר. 3-0 לנו.
אין מים זורמים? אין סקס
את נשות קולומביה והפיליפינים, מקדימות נשות הכפר סירט שבטורקיה, שהחליטו לפני עשר שנים לסגור את הרגליים ולמנוע מגברי המקום את האפשרות לבוא איתן במגע מיני. הן לא עשו זאת בגלל מלחמה שרצו להפסיק, הן עשו זאת למען הקדמה. הן ביקשו לזנוח את המסורת המאלצת אותן ללכת ברגל מדי יום קילומטרים רבים כדי להביא מים למשפחותיהם. "עד שלא תדאגו למים זורמים בכפר, לא ניתן לכם לשכב איתנו", קבעו נשות סירט בתוקף והצליחו לעמוד על כך.
רוב נשות הכפר הצטרפו לסנקציות, הרגליים נותרו סגורות ואפילו מנהיג הכפר, איברהים סארי, נאלץ להודות שמחאת הנשים צודקת. מה שסארי לא הבין, הוא מדוע המחאה צריכה להגיע על חשבון כאב הביצים שלו ושל גברברי הכפר.
גם הפעם השביתה הצליחה, שכן מיד כשקלטו הגברים שנשותיהם רציניות ושהן לא הולכות לשחרר את הנצרה מביציהם הבוערות, מיהרו לבקש את עזרת המושל המקומי בתיקון מערכת המים, ואף התנדבו לתקן אותה בעצמם, לכשיינתן להם הציוד הדרוש. בסופו של דבר, נשות סירט הצליחו במשימתן, והוכיחו שהן מסוגלות להפגין אחווה נשית, ושאחדות יכולה להופיע גם אצל בני אדם חושבים, ולא רק אצל כבשים.
אל המעיין
אין ספק שהמקרה בטורקיה היווה השראה לסרט החדש "מים ואהבה", שעלה השבוע לאקרנים בקולנוע לב, שכן העלילה כמעט זהה. גם היא מתרחשת בכפר קטן ומסורתי, נטול חשמל ומים זורמים, רק שהפעם אנו מקבלים רזולוציה חדה יותר לסיבה הרשמית שהובילה לשביתת המין: הפלת תינוקות.
יותר מדי נשים איבדו את התינוקות שלהן בעודן קורסות תחת המאמץ הפיזי והמתיש, זה הכרוך בהבאת המים למשפחה. את המים משיגות נשות הכפר ממעיין אחד הנמצא בראש גבעה גבוהה, כשעליהן לטפס עליה מדי יום ביומו, גם כשהן בהיריון מתקדם.
כמו ליזיסטרטה האמיצה, גם ב"מים ואהבה", יוזמת השביתה היא אשה חדורת מוטיבציה, שמאסה בסדר החברתי הקיים, וגם הפעם מנסה החברה לאלף את ה'מכשפה' הסוררת, דרך השפלתה האישית. הנרטיב לפיו אם נמנע מהגבר שלנו מין - נחוש את 'נחת לשונו' המצליפה, קצת מזכיר לי את הערס שמתחיל עם מישהי, ומשהבחורה לא נענית לחיזוריו, הוא ממהר לצעוק: "לכי, יא מכוערת. מי רוצה אותך בכלל?".
כנראה שיש דברים שלא משתנים, אבל גם המקרה המדובר מוכיח ששביתת מין, אם היא נעשית בצורה קולקטיבית וגורפת, אכן עובדת ויכולה להשפיע ולשנות את מציאות חייהן של נשים ברחבי העולם. רק אל תעשו זאת באופן אישי לבני הזוג שלכן - כי במקרה הזה, אין ערובה ממשית להצלחה.
לכל הכתבות, העדכונים והסקרים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים
לפנייה לכתב/ת 
