די לפסטיבל התרומות לפסח

בימים הקרובים יתמלאו תיבות הדואר שלכם במנשרים משתפכים ומרטיטים. שלל ארגונים וגם מפרסמים טרמפיסטים יפנו אל לבכם היהודי החנון בבקשה לתרומת סל מזון. אחר כך תבוא המתקפה השנתית בערוצי הטלוויזיה והרדיו. הרטוריקה אותה רטוריקה. שימוש מניפולטיבי בכל הטיה אפשרית של הפועל "רעב" לצד שם העצם "לב". נוסחה בלתי מנוצחת שלא מחליפים. ובאמת, מי רוצה להיות "ערל הלב" שבגללו עוד משפחה תיוותר "רעבה" בחג?

תעשיית הנזקקוּת היא כבר מזמן עסק מוסדר ומקצועי לכל דבר, המפרנס פיות, לא רק של דרי רחוב מורעבים, אלא גם של יחצ"נים עמלנים ומנהלים שכבר מזמן לא מתקיימים ממשכורות רעב. לא מאוד מעורר אמפתיה, אך על פניו מדובר במלאכת קודש, אז נניח לרגע לפרטים הלכאורה קטנוניים.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

תנו להם פנסיה במקום מס הכנסה שלילי / חנה זהר

רואים את דגל ישראל נשרף, ושותקים / טוביאס פטרסון

בשעה שאתם משקיטים את המצפון בתרומת מזון במרכול, האם אתם יודעים בוודאות מיהם אותם ה"רעבים" שייהנו מהתרומה? לפי אלו אמות מידה הם "רעבים"? ולא פחות חשוב מכך באלו נסיבות הפכו כאלה? "רעב" היא הגדרה חמקמקה. רבים מדור מייסדי המדינה וגם זה שאחריו התקיימו מתפריט יומי שייחשב היום תפריט "רעב" בלתי מתקבל על הדעת. הגם שיש מומחים הגורסים כי היה בריא ומאוזן מזה המקיים משפחות לא מעטות המוגדרות היום נזקקות.

"רעב" בחלק לא מבוטל של המקרים הוא בכלל ביטוי לכשל חינוכי בסיסי בתכנון כלכלת המשפחה, המביא לשיקול דעת פגום בסדרי העדיפויות. במילים פשוטות, אפשר לצרוך עד להתפקע מזון שבבסיסו הוא רע ודל. את הכשל החמור הזה לא יפתרו סלי מזון ולכן בהגיעכם למרכול, עצרו וחשבו לרגע אם לא ראוי יותר להשקיע את המעות דווקא בתרומה לפעולות חינוכיות של העצמה והקניית כלים לניהול נכון של כלכלת המשפחה.

תנו להם חינוך במקום מזון

חלק מהמוגדרים "רעבים", ובהם ייצוג נכבד לאוכלוסייה החרדית (אך לא רק), גזר על עצמו עוני בדעה צלולה. בהיעדר הכנסה מתאימה, בחר להביא עוד ועוד ילדים לעולם באופן מופקר. אלה ישראלים החיים בפרזיטיות מוחלטת על תרומות ונדבות מארגוני הצדקה השונים שמנגנים משום מה דווקא לאוכלוסייה היצרנית-חילונית על המצפון. נוסחה ולפיה אנחנו נמשיך לפתוח את הלב והכיס ונקבל בחזרה עוד יריקה. לא תודה.

לעומתם חיים כאן ניצולי שואה עריריים, נכי מלחמות ומי שהגורל התאכזר אליהם ופגע בבריאותם הפיזית והנפשית, כך שידם אינה משגת עוד. יש שעובדים בפרך בשכר מינימום, עושים כל שביכולתם כדי לכלכל את משפחתם בכבוד וביושר ובכל זאת נותרים מאחור. המשותף לכולם הוא היותם ישראלים אחראים, יצרנים התורמים את חלקם וממלאים אחר חובותיהם לחברה. הם רעבים לחמלה, בלא הבדל לאום או דת, שמקבלים עליהם אחריות ומשתדלים גם לעזור לעצמם. עבורם ראוי לפתוח את הלב והכיס.

העוני והמצוקה לא ייפתרו ממילא ברכישה חד פעמית של עוד יין קידוש וקמח מצות. משפחות המצוקה זקוקות להעצמה ולחינוך שיגדעו את מעגל הנזקקות ולא ינציחו אותו בריטואל חוזר מדי שנה. אין סיפוק גדול יותר מלעזור קודם לכל למי שעושים למען עצמם ומתקיימים לא רק כדי לבוא בטרוניות או כדי לקחת.

תרומת סל מזון אנונימית המעצימה ומתחזקת מנטליות נפסדת של פרזיטיות ונחשלות הפכה כאן, לדאבון לב, סמל של רוחב לב, בחסות קמפיינים פופוליסטיים המצטלמים היטב בערוצי הטלוויזיה. תרמו ברוחב לב רק בעבור מי שלדעתכם מגיע להם באמת. מצאו את הדרך הקצרה ביותר ישירות אליהם ותנו להם ורק להם מכל הלב, כל השנה.

זיו תדהר, אדריכל וקריין רדיו

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il