אזהרה למשקיעים: סכנת המידע הסביבתי השגוי

המשרד להגנת הסביבה פרסם לאחרונה את מה שכונה על ידו "דירוג סביבתי" של חברות ציבוריות, שנועד "לספק למשקיעים גישה למידע סביבתי אמין על חברות ציבוריות בהן הם משקיעים, כדי שיהפוך לכלי בניתוח חברות להשקעה", כפי שדווח. בפועל, לא מדובר בכלי אמין לניתוח פעילותן של החברות בתחום הסביבתי, זאת מאחר שהדירוג מבוסס רק על צעדי אכיפה שנקט המשרד נגד חברות ועל אירועים שדווחו לו.

עוד בערוץ כלכלה ירוקה :

• חוקים סביבתיים מייצרים או מחסלים משרות?
• עוצרים את התנופה: למה נוצרה מצוקת אנרגיה?
• היינו כחולמים? חקלאות בלי מים, שמש ואדמה
  

כך, לדוגמא, נקבע כי עבור כל אירוע או מפגע שדווח למשרד, יינתן לחברה ניקוד שלילי. הכוונה הייתה אולי טובה, אבל התוצאה מעוותת למדי: חברה שדיווחה למשרד להגנת הסביבה על אירוע שהתרחש בשטחה תקבל ניקוד שלילי, אבל חברה שהעלימה מידע, ואגב כך אולי אף עברה על החוק, תזכה מן ההפקר.

בד בבד, חסרים בדירוג כל אותם קריטריונים מקובלים למדידת פעילותן של חברות. כך, למשל, נתונים חשובים אודות ביצועיהן הסביבתיים של החברות אינם באים לידי ביטוי כלל. כך גם חסרה בו התייחסות למידע במסגרת ההחוק המחייב מפעלים לדווח על העברה וסילוק של פסולת או פליטה של מזהמים לקרקע, לאוויר, לים או למים, שאושר רק לאחרונה במליאת הכנסת.

למעשה, הדירוג אפילו אינו עוסק בשאלה האם החברות הללו מקיימות את עיקר פעילותן העסקית בישראל. חברת טבע, לדוגמא, המדורגת בדירוג, מקיימת את עיקר פעילותה בחו"ל. האם ניתן לצפות מדירוג המתייחס לאתריה בישראל לשמש כלי לניתוח השקעות הציבור בחברה כולה?

נוסיף את העובדה שדירוג אינו מבחין בין תחומי עיסוקן של החברות או היקפי הייצור שלהן, ונגיע למסקנה שהדירוג אינו עומד במבחן הקשר ההכרחי שבין האמצעי - הדירוג - לבין התכלית המוצהרת שלו - הערכת הסיכון הפיננסי של החברות המדורגות. התוצאה היא לא רק משחק סכום אפס, אלא גם החמצה של הזדמנות נדירה לתמרץ חברות ציבוריות לשפר את ביצועיהן הסביבתיים.

כיל ואבגול בסירה אחת

אכן, סיכונים סביבתיים קשה לכמת. זוהי מלאכה מקצועית מורכבת, הדורשת מעורבות של מומחים מתחומים ודיסציפלינות שונות. מהטעם הזה, טוב יעשה המשרד להגנת הסביבה אם ילמד מהניסיון שנצבר בתחום זה במדינות ה-OECD, שם קיימים מדדים מקובלים הבוחנים את כל פעילות החברה.

מדדים אלה מחולקים בדרך כלל למספר משתנים ומשווים בין חברות מאותו תחום פעילות. תמונת המצב אודות ביצועיה הסביבתיים של הפירמה נמדדת לאורך שנים, ומשקפת שורה של מדדי ביקורת, שמודדים את פוטנציאל השיפור של החברה ביחס לעצמה וביחס לחברות אחרות מאותו מגזר ובאותו סדר גודל. לא כך בישראל.

נדמה שאין אנליסט המכבד את עצמו, שיתחשב בדירוג, המעמיד בשורה אחת תאגיד בין לאומי ענק כדוגמת כימיקלים לישראל, המעסיק אלפי עובדים על פני למעלה מ-10 אתרים בארץ ועוד רבים בחו"ל, בכפיפה אחת עם חברה בשם גיוון אימג'ינג, העוסקת בפיתוח וייצור של אמצעים לבדיקה ויזואלית של מערכת העיכול האנושית, או עם חברה בשם אבגול, המתמחה בייצור בדים לא ארוגים, המעסיקות בישראל כמה מאות עובדים.

זהו דירוג המתיימר לשקף סיכונים סביבתיים אבל עושה שימוש בכלי שכלל אינו מבטא סיכון. המדדים המועטים שנבחרו לשמש בו אינם יכולים לאפיין חברות, בעיקר כאשר אין בהכרח קשר בין הפרה של הוראת דיווח או רישום לבין קיומו של סיכון סביבתי, לא כל שכן כזה שמתלווה אליו סיכון פיננסי. באופן זה הופך הדירוג כולו לבלתי תקף ובלתי מהימן.

אם בישראל לא תהיה אמת מידה שיטתית, אחידה ומקובלת להעריך ולהשוות בין חברות לפי רמת הביצועים הסביבתיים שלהן, התוצאה תהיה שחברות בעלות סיכונים סביבתיים משמעותיים יוצבו בראש הרשימה וכמובן להפך. אם כך ייעשה, הציבור לא יפיק שום תועלת באמצעות הדירוג והוא יישאר בגדר החמצת הזדמנות. לעומת זאת, הנזק שעלול להיגרם כתוצאה מפרסום מידע שגוי על חברות ישראליות שעומדות בסטנדרטיים בין לאומיים, עתיד להיות חמור וחסר תקנה.  

עו"ד קובי בר-לב, עמית, פולק מטלון ושות' משרד עורכי דין, מומחה בדיני איכות הסביבה, שימש בעבר יועץ למנכ"לית המשרד להגנת הסביבה