הסימנים שאומרים: הילד זקוק ליותר תשומת לב

גל בת ארבע היא ילדה בריאה, אשר גובהה ומשקלה תואמים את גילה והתפתחותה תקינה לחלוטין. אבל יום אחד היא הפסיקה לאכול בבית.

"ישבנו לאכול ארוחת ערב וגל אמרה 'אני לא רעבה'", סיפרו לי ההורים. אביה מיד התנדב להאכיל אותה ולמחרת, הפלא ופלא, גל ביקשה שהוא יאכיל אותה שוב. "אמרנו לה שהיא גדולה ויודעת לאכול בעצמה, ואז היא ענתה לנו שבעצם היא לא רעבה". ומה ההורים עשו? ניחשתם נכון. אביה מיהר להגיב ואמר: "מתוקה שלי, אני אאכיל אותך". ומאותו ערב אבא מאכיל את גל.

הכתבות הקודמות בסדרה:

להעניש או לתת חופש: מה יוביל לילדים מאושרים?

תגרמו לו להרגיש שייך: המדריך לילדים מאושרים

בלי "איך היה בגן?": הדרך לתקשורת אמיתית עם הילד

מדוע זה קורה? הסיבה פשוטה. גל רוצה תשומת לב. היא  זקוקה וראויה לתשומת לב. אך את אותה תשומת לב ניתן להעניק לה בדרך אחרת, יעילה, נעימה ומתאימה יותר. ומה לגבי הארוחה? אם גל מודיעה שהיא לא רעבה, אז אביה (שיודע שבתו היא ילדה בריאה, המתפתחת כראוי) פשוטצריך לקבל זאת ולומר: "גל, את ילדה גדולה ואני סומך עליך שתאכלי כפי שמתאים לך. לכן, אני לא מאכיל אותך. גם לי קורה שאני לא רעב. אם תרצי יש ירקות על השולחן ותאכלי אחר כך". אין דרמה, אין התרגשות. וגם למחרת, אם גל בוחנת שוב, אבא שלה שומר על עקביות.

הרצון לתשומת לב יתרה אצל פעוטות וילדים יכול להגיע במגוון של צורות, החל מהתנהגויות אלימות (משיכות,נשיכות ואפילו מכות של ממש) ועד התנהגויות מפריעות (בדומה לזו של גל) אך הפתרונות הם לרוב דומים. מה ניתן לעשות? לפניכם מספר רעיונות:

1. העניקו פרשנות חדשה להתנהגות

התנהגות מפריעה היא דרכו של ילד לשתף אותנו שכרגע קשה לו. כאשר אנו מאמצים פירוש כזה (הילד שלי חווה כרגע קושי) זה מקל עלינו להתגייס ולברר מהו הקושי שחווה הילד ומהי המטרה שלו, כלומר מה הוא רוצה להשיג באמצעות התנהגותו. המטרה ההורית צריכה להיות לתת לילד תשומת לב מותאמת (לשחק איתו, לבלות איתו, להקריא לו סיפור), לא תשומת לב באמצעות התנהגות מפריעה.

2. זכרו כי כולנו זקוקים לתשומת לב

העניקו תשומת לב תוך שינוי עמדה: במקום להגיב כאשר הילד "דורש" "סוחט" ו"מנדנד" – נעניק לו תשומת לב באופן יזום. נקפיד על זמן איכות של הורה וילד, בו ניתנת לילד תשומת לב רבה ומותאמת (משחקים, יוצרים, משוחחים, מתחבקים).

3. נשתף את הילד בכוונתנו לחולל שינוי

נסביר לו שגם אנחנו רוצים להיות איתו ולעשות למענו. המסר הוא ברור: אנחנו לא מאכילים ילדה בת ארבע, אך בהחלט מעוניינים לבלות איתה. נתאם זמן קבוע, המוקדש לילד, ונתייעץ עמו כיצד למלא בתוכן את הזמן בו נבלה יחד.

4. נזמין אותו לקחת חלק במשימות שלנו

לערוך יחד קניות, להכין יחד ארוחת ערב, להיות שותף בתהליכי קבלת החלטות במשפחה (איפה נבלה בשבת, האם אנחנו מעדיפים לבלות את חופשת הפסח בצימר בצפון או עם המשפחה באילת?).

5. נזכור שילדים רוצים להרגיש חלק משמעותי מהמשפחה

ילדים רוצים להרגיש שהם חלק משמעותי מהמשפחה אליה הם משתייכים. אין להם כל כוונה להציק לנו, אלא זו רק קריאה לתשומת לב. אם כרגע הילד נוקט בהתנהגות מפריעה – אנחנו נעזור לו להיפרד ממנה, תוך מתן מענה הולם לצרכים שלו.

הכותבת היא בעלת תואר שני בפסיכולוגיה חינוכית יישומית, מורה במדרשה להנחיית קבוצות, מכון אדלר