קציר ים המלח: כך זה ייראה - פרטים ראשונים
אחד הפרויקטים הלאומיים הגדולים של השנים הקרובות נמצא כבר בתהליכי תכנון מתקדמים. 2.2 מיליארד שקל יושקעו על בנייה ועוד 300 מיליון שקל לשנה יושקעו בעלויות התפעול של קציר ים המלח. איך זה ייראה, מה ההשלכות הסביבתיות ומי ירוויח מהמיזם הענק הזה? צפו בתמונות ההדמיה
פרויקט קציר המלח - שעמד במוקד של מאבק ציבורי ומשא ומתן ממושך בין בעלת השליטה במפעלי ים המלח, כימיקלים לישראל, לבין משרד האוצר - כבר נמצא בהליכי תכנון מתקדמים, ואתם עומדים לקרוא ולראות כיצד הוא ייראה.
המאבק על עתיד ים המלח :
- מו"מ בין כיל לאוצר: קציר מלח תמורת מס רווח
עוד אין תמלוגים מים המלח - והשרים כבר רבים
יש הסכם: כיל תממן 90% משיקום בים המלח
כמה תרוויח המדינה מהסכם ים המלח?
גפני על הסכם ים המלח: "מגיע פיצוי הולם יותר"
המיזם עוגן בהחלטת ממשלה מינואר 2012, ועד יוני 2013 יושלם תהליך אישור התכניות. 2.2 מיליארד שקל יושקעו בעלויות הקמה ועוד 330 מיליון שקל בשנה בעלויות תפעול. מדובר בפרויקט ענק ש-90% מעלותו תמומן מכספי מפעלי ים המלח ו-10% מקופת המדינה. הפרויקט ייתן פתרון ארוך טווח לבעיית עליית מפלס ים המלח, שמעמידה בשנים האחרונות את המלונות שלחוף בריכות האידוי של המפעלים בסכנת הצפה מוחשית.
איך זה יבוצע?
מדובר בפרויקט ענק שעשרות קבלני מהארץ ומחו"ל יועסקו בהקמתו ועוד כמה מאות עובדים יועסקו בתפעולו השוטף. המפעל הגדול הזה בנוי משלושה שלבים: קציר המלח בקרקעית הבריכות של המפעלים, שינוע המלח לאגן הצפוני של ים המלח והטמנתו מחדש בקרקעית הים. כאשר יגיע לתפקוד מלא, ישנע המפעל כ-3,000 טון מלח בשעה, 80 אלף טון ביום, 20 מיליון טון בשנה.
כדי להבין את הפרויקט ואת הצורך החיוני שבהקמתו יש להבין כי לים המלח אין אגן צפוני ואגן דרומי. האגן הצפוני הוא הים ומה שמכונה האגן הדרומי, שלחופו גם שוכנים המלונות, הוא מערכת של בריכות שמשמשת את מפעלי ים המלח.
המפעלים שואבים מים מהאגן הצפוני ומזרימים אותם לבריכות, שם מאדים את המים בשמש. כתוצאה מהאידוי, שוקעים המינרלים שבמים לקרקעית הבריכה בסדר מסוים: ראשית שוקע מלח, לאחר מכן קרנלית שממנו ניתן להפיק אשלג ומגנזיום כלורי שמשמשים כדשן לחקלאות.
האידוי והוצאת המינרלים גורמים להצטברות מלח בקרקעית הבריכות ולעליית המפלס. בשלב הראשון של תהליך הקציר, יעבדו 3 קוצרות מלח בבריכות. מדובר בסוג של דוברות שעליהן יותקנו מנופים שיורידו שרשראות לקרקעית הבריכה.
השרשראות ישברו את גבישי המלח שהצטברו בקרקעית וצינור ארוך שמותקן על הקוצרת יישאב את המים יחד עם שברי הגבישים. הצינור השואב יוביל עד לסוללת עפר שעוברת בין הבריכות, ולאחר שהמים יחלחלו בחזרה לבריכה תיווצר ליד כל בריכה ערימה גדולה של מלח יבש.
בנקודה זו יחל שלב השינוע של המלח בחזרה לים. שלושה מערמים גדולים יעברו בין הערימות ויאספו את המלח אל מסוע באורך של 36 קילומטרים שיוביל את המלח מהבריכות אל חופיו של האגן הצפוני של ים המלח.
המסוע הוא רצועה ארוכה מגומי שמונעת על ידי גלגלים, כמו זחל של טנק. הוא יסיע את המלח מהבריכות שמדרום לים, דרך הערוצים של נחל צאלים ואדמת הבולענים הבעייתית שנוצרה עקב נסיגת ים המלח, עד לחוף הדרום-מערבי של הים, שם ממוקמת היום תחנת השאיבה של המפעלים.
כשיגיע המלח לחוף הים הוא יועבר לנקודה בלב ים שם הוא יפוזר שוב וישקע בקרקעית. קיימים עדיין שני מודלים אפשריים לשלב שלישי זה: הראשון, הוא העברה של המלח דרך צינור לדוברה שתפזר אותו. השני, הוא העמסה של המלח על ספינה מיוחדת שנפתחת בלב ים כך שהמלח יכול להישפך ממנה אל הקרקעית.
מה ההשלכות הסביבתיות?
קציר המלח הוא פרויקט סביבתי שמהותו, שנועד לנטרל את נזק סביבתי שנגרם כתוצאה מפעילות המפעלים – עליית מפלס הבריכות והצפת המלונות. הנזק העיקרי, דרך אגב, אינו הצפת המלונות אלא ירידת המפלס של הים עצמו, כתוצאה מהשאיבה המוגברת של מים והעברתם לבריכות האידוי.
קציר המלח אינו מספק פיתרון לבעיה זו. אמנם, כתוצאה מהחזרת המלח לקרקעית הים שממנו בא, יעלה מפלס ים המלח בקצב של 2 סנטימטרים לשנה. אך מדובר בהשפעה אפסית בהתחשב בכך שמפלס הים יורד בכמטר שלם מדי שנה, כתוצאה משאיבת המים על ידי המפעלים, התאדות בשמש ובעיקר כתוצאה מעצירת מי הכנרת בסכר דגניה.
אחד הפתרונות המוצעים לבעיית התייבשות ים המלח הוא פרויקט גדול בהרבה מהקציר – תעלת הימים. תעלה זו אמורה לשאוב מים מים סוף, להסיע אותם דרך שטח ירדן עד לגדה הדרום-מזרחית של ים המלח, להפיל אותם מגובה רב כדי לייצר חשמל ואז להתפיל אותם למי שתייה. בתהליך התפלה, רוב המים אינם הופכים למי שתייה ומוחזרים לים. במסגרת הפרויקט, מפעלי ההתפלה יחזירו את שארית מי ים סוף לתוך ים המלח וכך יעלו את מפלסו.
פרויקט תעלת הימים נמצא כרגע בתהליך בחינה מתקדם של הבנק העולמי, שאמור לספק את המימון לביצועו. בשבועות הקרובים יפרסם הבנק את הערכתו האם יש מקום לבצע את הפרויקט. החשש העיקרי הוא ממצב שבו כמות המים שתישפך תשנה את המאזן האקולוגי של ים המלח ותהרוס לחלוטין את אופיו המיוחד.
לפרויקט קציר המלח יהיו השלכות גם על האזור שבו יעבור המסוע – נחל צאלים. כדי להגן על המסוע ממי השיטפונות יש לבחון דרכים להטיית המים או לאגירתם ובארגונים הירוקים התנגדו לכמה מהפתרונות שהוצעו.
בימים אלה קרובים המפעלים להסכמה עם הארגונים הירוקים. מי השיטפונות שזורמים מהערוצים הרבים שבדלתא של נחל צאלים, קרוב לחוף ים המלח, יוזרמו לתעלה שתיחפר במקביל למסוע. לתעלה יהיו פתחי יציאה רבים וכך מי השיטפונות, שמנותבים לרוב לערוץ אחד עוצמתי וקטלני, ייכנסו לתעלה ויצאו משם בכמה קילוחים דקיקים שאף אחד מהם לבדו לא יכול לפגוע במסוע.
מי ירוויח מהפרויקט?
קציר המלח יציל את תעשיית התיירות שלחופי בריכות האידוי ובניגוד לפתרון השני שנשקל, העתקת המלונות לנקודה רחוקה יותר מחופי הבריכות, הוא ייתן פתרון ארוך טווח וקבוע לבעיה.
לתעשיית התיירות באזור צפוי רווח נוסף שכן במסגרת ההסכם הכולל שהושג בין המדינה לבין בעלת המפעלים, חברת כימיקלים לישראל (כיל), הועלה גם שיעור התמלוגים שמשלמת החברה למדינה וחלק מהכסף שיגיע לקופת המדינה יועבר לפיתוח אזור ים המלח.
משרד התיירות יקבל 725 מיליון שקל לתקציבו והמשרד להגנת הסביבה יקבל עוד כ-120 מיליון שקל. התקציבים ישמשו לפיתוח התיירות באזור ולשיקום אזורים שניזוקו כתוצאה מנסיגת הים לאורך השנים.
מרוויחים נוספים יהיו תושבי הנגב, שיזכו לכ-400 מקומות עבודה חדשים בהפעלת הפרויקט ולשטף של הזמנות מקבלנים לעבודות מתכת, חפירה ובניית סוללות. "זה פרויקט מסיבי וירגישו אותו ברחבי הנגב כתוצאה מעלייה בביקוש לעבודות תשתית", אמר ל-ynet סמנכ"ל הפיתוח של כיל, נועם גולדשטיין.
גולדשטיין מדגיש כי בעקבות קציר המלח "האגן הדרומי יהפוך לאזור יציב יותר ויפה יותר מבחינה תיירותית. אנחנו גאים להיות שותפים למהלך הזה". לדבריו, החברה תמכה מזה זמן רב בביצוע הפרויקט ואף התריעה על הדחיפות שבביצועו, גם אם ניסתה לעמוד על כך שחלקה של המדינה במימון יהיה גבוה יותר.
"ישנה הסכמה פה אחד שזהו הפיתרון הרצוי לבעיית עליית המפלס, גם הוא לא הפתרון הכי זול. אנחנו רואים בפרויקט שליחות. הוא לא מוסיף לנו שקל לרווחים מייצוא אבל הוא חשוב מבחינת השותפות שבינינו לבין המלונות ולמדינה בשמירה על האזור ופיתוחו".
לפנייה לכתב/ת 
