שתף קטע נבחר
 

עלמה זהר: להיות נטאשה, לגור עם ארקדי דוכין

עלמה זהר העריצה את ארקדי דוכין ורצתה להיות החברה נטאשה. הוא חשב שהיא היפית-ערסית. אחרי מפגש חד פעמי בפסטיבל הפסנתר, היה ברור שמדובר בסיפור אהבה מוזיקלי. עכשיו הם מופיעים יחד ונטאשה מצידה יכולה למות מקנאה

בגיל 14 רציתי להיות נטאשה. כלומר, רציתי שארקדי ומיכה יהיו החברים שלי. בגיל שבו אף אחד לא הבין אותי, ואני בטח שלא הבנתי את עצמי, "החברים של נטאשה" היו הדבר היחיד שדיבר אלי. נסעתי בעקבותיהם ברחבי הארץ, ארבתי להם שעות ליד הוואן, וקיוויתי שיום אחד הם פשוט יאספו אותי וייקחו אותי איתם וכולנו נגור יחד בדירה מתפוררת בדרום תל-אביב, נעשה מוזיקה ונחיה על הקצה. למזלי הטוב, זה לא קרה.

 

עלמה זהר וארכדי דוכין.  (צילום: אושרי קרפל) (צילום: אושרי קרפל)
עלמה זהר וארכדי דוכין. (צילום: אושרי קרפל)

 

לפעמים חלומות מתגשמים. לרוב זה גם בדיוק הרגע שבו הם מתרסקים לרצפה ונשברים לאלף רסיסים. בשנים האחרונות כבר יצא לי לפגוש כמה מאליליי ילדותי, לא תמיד זה נגמר בטוב. לפעמים הם לא עמדו בציפיות הבלתי אפשריות שלי - ולפעמים, עוד יותר כואב, אני אכזבתי אותם.

 

גם ארקדי דוכין במבט ראשון לא מתלהב: "חשבתי שאת ילדת טבע כזאת, עם פרחים בשערות" הוא אומר מאוכזב. "נו, ואיך אני במציאות?" - "קצת ערסית" הוא מודה. "ערסית טבע" אני מתקנת אותו, "וגם אתה לא בדיוק מה שציפיתי - חשבתי שאתה דכאוני".

 

עלמה זהר ב"אגו טריפ", האח הקטן של "עשי לי את המוות"

 

איזה דכאוני? האיש עובד על טורים מטורפים, מג'נגל אינסוף פרויקטים בו זמנית (רשימה חלקית: הצגת ילדים, אלבום חדש, סדרת דוקו-ריאלטי, הרכב אלקטרו-פופ בשם "אנימה" וסיבוב הופעות משותף איתי) וזה רק מה שקורה כאן. כי במקביל יש לו גם קריירה ברוסיה. מתלהב כמו ילד, חובב צעצועים (ממקלדות משוכללות ועד מצלמות באיכות שידור לוויינית) ובכלל טיפוס כזה שחי מחלומות, מחפש הרפתקאות חדשות, משתעמם מהר.

 

נפגשנו במקור לצורך אירוח חד פעמי במסגרת פסטיבל הפסנתר, אבל עד סוף החזרה הראשונה כבר היה ברור שזה לא ייגמר בזה. קורה כאן איזה קסם. החיבור שלי לשירים שלו פשוט וטבעי, חייתי אותם והם צרובים בתוכי. הצמרמורת האמיתית היא לשמוע אותו פתאום שר את השירים שלי. נטאשה, מצידי, יכולה למות מקנאה.

 

"עשי לי את המוות" - ארקדי דוכין עם "החברים של נטאשה"

 

הרי ככה למדתי לכתוב שירים: בשעות על גבי שעות שבהן ישבתי והפכתי את הקסטות של "נטאשה" מצד לצד, מתאמצת לקרוא את האותיות הקטנטנות בחוברת המילים. ולמרות הסגנון השונה, לי ברור ש"אגו טריפ" הוא האח הקטן של "עשי לי את המוות" ממש כמו ש"עם הגב" הוא גלגול של "נאמר כבר הכל". ועכשיו כשהשירים האלה מונחים זה לצד זה נוצרת פתאום תמונה שלמה וחדשה.

 

אבל מוזיקה היא רק חלק מהסיפור. בסופו של דבר יש כאן מפגש בין שני אנשים. וכשאנחנו עוברים מהפסנתר למטבח, ארקדי מבשל צהריים ואני יושבת לידו עם כוס תה - ולאט לאט השיחה גולשת מענייני עבודה לפילוסופיה כללית, ומשם לסיפורי ילדות, ובסוף כבר שכחנו מהפסנתר ועד שעה מאוחרת ישבנו במטבח ודיברנו על אהבה.

 

בשבועות האחרונים צברנו עשרות שעות משותפות של נגינה, צחוקים, ויכוחים ובישולים במהלך החזרות למופע המשותף. וזה עדיין לא רשמי, אבל נדמה לי שכבר אפשר לקבוע די בוודאות, שלפי כל הסימנים אנחנו בדרך להיות... חברים.

 

 

ההופעות הראשונות של עלמה זהר וארקדי דוכין יתקיימו ב-9 באפריל (ב'), חוה"מ פסח, בזאפה הרצליה, וב-14 באפריל (מוצ"ש), בתרבותא שביקנעם.

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
עלמה זהר. רוצה להיות נטאשה
צילום: עוז מרון וחגי דקל
ארקדי דוכין. על טורים גבוהים
צילום: דימה
לאתר ההטבות
מומלצים