פסח בלי טלוויזיה או מטבח: מקבץ תביעות לחג
עבור קומץ חסרי מזל, חג החירות מהווה תפאורה מושלמת למכה ה-11. החל מהתקנת טלוויזיה רב ערוצית שמשתבשת, דרך מטבח שלא מסופק בזמן ועד תלאות אין סופיות בנמלי תעופה ברחבי העולם. האם השופטים מתחשבים ברוח החג?
לפעמים ישנן תקריות שמעיבות על התחושה החגיגית וגורמות לפסח להיזכר אצל חלק מאיתנו כחוויה לא נעימה. לפניכם תביעות של אנשים שמשהו בחג השתבש אצלם. בין אם מדובר בליל הסדר, בחג עצמו או בחול המועד - מדובר בתקלה מספיק משמעותית שהובילה לתביעה. מה פסק בית המשפט?
- לטורים נוספים של אורנית אבני-גורטלר
פסח בלי טלוויזיה
בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים דן בתביעה נגד HOT בסכום של 10,000 שקל. דמי המנוי שהתובע היה אמור לשלם מדי חודש עמדו על 220 שקל. עם זאת, לטענת התובע, HOT גבתה ממנו סכומים חודשיים גבוהים בהרבה מהמוסכם.
עוד טען התובע, כי הוא הודיע לחברה כחודש לפני שעבר לביתו החדש על המעבר, אך אף על פי כן, HOT ביצעה את ההתקנה רק כעבור חודשיים, כשבפרק זמן זה, הכולל את חג הפסח, התובע היה ללא שירותי טלוויזיה.
לדברי התובע, גם לאחר ההתקנה של הכבלים בביתו החדש, שירות ה=-VOD לא עבד כראוי והתנתק כמעט בכל יום. התובע החליט להפסיק את הקשר עם HOT, אולם, לדבריו, הוט לא זיכתה את חשבונו בסכומים עליהם סוכם בינו לבין החברה. אדרבא, טכנאי החברה לקח את הממירים מביתו, אך החברה תובעת ממנו להחזיר את הממירים אחרת יינקטו הליכים משפטיים נגדו.
בהתאם לכך, בשל תשלומי היתר לחברה, בשל עגמת הנפש, ביטול זמן וההוצאות המיותרות, ביקש התובע לחייב את HOT בסכום של 10,000 שקל. HOT טענה כי הסכומים בהם חויב התובע נבעו מתוספת תשלום בשל הזמנת ערוצים בתשלום והזמנת תכנים ב-VOD. לעניין ההתקנה בבית החדש, טענה HOT שהתובע פנה אליה רק בערב פסח בבקשה לבצע את ההתקנה. בשל החג ובשל היעדר תשתיות, ניתן היה לבצע את ההתקנה רק כעבור 10 ימים, ועל כן התובע קיבל פיצוי.
השופט דב פולוק קבע כי אכן התובע חויב בתשלום יתר. באשר לשיהוי בהתקנת הכבלים בבית החדש, קבע השופט כי "אם הנתבעת לא הייתה מסוגלת לבצע את התקנות לתקופה ארוכה של שבועיים בשל חג פסח, היה עליה להודיע זאת מבעוד מועד ללקוחותיה". "אין לי ספק", הוסיף השופט. "שנגרמו לתובע הוצאות ועוגמת נפש בשל היעדר שירותי טלוויזיה בתקופת החגים, תקופה שבה הילדים בחופש.
לאור האמור, השופט חייב את HOT לפצות את התובע ב-1,000 שקל (500 שקל בשל תשלומי היתר ו-500 שקל בשל השיהוי בהתקנה) וכן לשלם לו הוצאות משפט של 400 שקל. (ת"ק 1693-08 גבריאל בן דוד נ' חברת הוט)
חג בלי מטבח
מקרה אחר בו נתבע פיצוי על עוגמת נפש הקשורה לחג הפסח נדון בבית המשפט לתביעות קטנות ברחובות. בני זוג הזמינו בפברואר 2010 ממטבחי משמר דוד בע"מ ביצוע עבודה להתקנת ו/או החלפת חלקי ארונות/דלתות מטבח תמורת 14 אלף שקל. בהתאם להסכם, היה על החברה לספק את המוצר עד 17 במרץ 2010, שהיה תנאי סף לביצוע ההזמנה לנוכח חג הפסח שחל ב-29 במרס 2010.
התובעים תכננו לקבל המטבח במועד הנ"ל, משום שתכננו לארח 30 מוזמנים לערב חג. מאחר שהתובע סבר, כי 17 במרס 2010 הוא יום האספקה, ולאחר מכן אף הסכימו התובעים להאריך את מועד האספקה ל-21 במרס 2010, הוא דאג לפירוק הארונות בחלקו העליון של המטבח ודלפק האוכל, וכך המטבח היה מפורק והתובעים המתינו לאספקה.
אולם, בשל התנהלות החברה הכוללת, בין היתר, איחור בהספקה והתקנה חלקית, טענו התובעים להפרה יסודית של ההסכם, וביקשו להשיב להם את הסכום ששילמו עבור המטבח, וכן 6,000 שקל בשל עוגמת הנפש וההוצאות שנגרמו להם.
השופט בדימוס גדעון ברק קיבל חלק מטענות התובעים, וקבע כי החברה לא סתרה את טענות התובעים, כי ביום ההתקנה היו חוסרים. כמו כן, התובעים התלוננו על אי התאמות, ולא הוכח שהחברה או מי מנציגיה פעלו כדי להגיע לבית התובעים ולהשלים את החוסרים או לתקן את הפגמים.
עם זאת, נקבע כי לא היה כישלון תמורה מלא, ועל כן יש לחייב את החברה לשלם לתובעים 6,300 שקל. בנוסף, החברה חויבה לשלם לתובעים הוצאות של 500 שקל. (ת"ק 19991-10-10 סלע ואח' נ' מטבחי משמר דוד בע"מ)
ליל סדר בשדה תעופה
החמצת סעודה משפחתית בליל הסדר, היא אחד הדברים הכי לא נעימים שיכולים לקרות בהקשר של פסח. כך קרה לענת חן אגרנט, אשר הגישה תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב נגד אדם העוסק בטיפול באשרות כניסה. ב-27 במרס 2010 התעתדו התובעת, הוריה וילדיה להתלוות לבעלה, טייס באל על , בטיסתו לסין כדי לחגוג יחדיו את ליל הסדר וחופשת הפסח, במסגרת הטבה שניתנה להם כבני משפחתו של בעלה שטס לסין במועד זה.
מכיוון שהכניסה לסין מותנית בהנפקת אשרת כניסה, פנה בעלה של התובעת ב-18 במרס 2010 למשרדו של הנתבע - העוסק בטיפול באשרות - מסר לעובדת שלו את הדרכונים של אשתו וילדיו ושילם לו עמלה ואגרות אשרה בסך כולל של 390 שקל. על החשבונית שהונפקה לו נכתב על ידי עובדת הנתבע, כי מועד הטיסה הוא ב-26 במרס 2010.
בעלה של התובעת עמד בקשר עם הנתבע, והדרכונים של כל בני המשפחה נמסרו לידיו והועברו לשגרירות הסינית ב-22 במרס 2010. אולם במועד זה הודיע הנתבע לתובעת, כי ישנה בעיה, שכן התברר לו במפתיע, כי השגרירות הסינית תהיה סגורה לרגל שיפוצים עד ליום א', 28 במרס 2010, ומשכך לא יוכלו התובעת וילדיה לקבל בחזרה את הדרכונים שלהם עד למועד זה.
בסיכומו של דבר הדרכונים והאשרה נמסרו לידיה של התובעת ביום א' 28 במרס. מכיוון שתובעת וילדיה פספסו את הטיסה של 27 במרס 2010, הם רכשו כרטיסי טיסה חלופיים לסין באמצעות חברת לופטהנזה ל-28 במרס 2010 . אולם, גם בכך לא נסתיימו התלאות. טיסה, אשר עברה דרך מינכן, התעכבה במשך כשעה וחצי, ומשכך החמיצו התובעת וילדיה את טיסת ההמשך לבייג'ינג , העבירו את הלילה בשדה התעופה במינכן ובסיכומו של דבר שבו בטיסה חלופית בחזרה לישראל ובילו את החג בישראל.
לטענת התובעת, התנהלותו של הנתבע בכך שמסר את הדרכונים רק ב-22 במרס במקום ב-21 במרס 2010 הייתה רשלנית. עוד טענה התובעת, כי משהובהר לנתבע כי השגרירות סגורה ביום ה', היה עליו להעביר את הטיפול בדרכונים למסלול מהיר כך, שניתן יהיה לאסוף את הדרכונים עוד ביום ד'.
השופטת לימור ביבי-ממן קבעה כי על הנתבע - כבעל מקצוע אשר נשכר על ידי התובעים לשם הסדרת האשרות - חלה חובת זהירות מושגית וקונקרטית לדאוג לטיפול בנושא האשרות ולהשיב את הדרכונים לידיה של התובעת עד למועד הטיסה.
"הנני סבורה בנוסף", כתבה השופטת. "כי הנתבע הפר את חובת הזהירות אשר הוטלה עליו". לאור האמור, נקבע כי על הנתבע לשלם לתובעת עבור הנזק שנגרם לה כפועל יוצא מהחמצת הטיסה הראשונה , כלומר: הנזק הכרוך בעלות רכישת הכרטיסים החלופיים, בסך של 1,965 שקלים.
(ת"ק 37868-09-10 חן אגרנט נ' דמארי)
סיכום
מפסקי הדין עולה כי השופטים מודעים לכך שחג הפסח הוא חג חשוב עבור אנשים רבים, וכאשר משהו משתבש באשמת ספק/נותן שירות, עליו לשאת באחריות ולפצות. החמצת טיסה והיעדר אפשרות לחגוג את ליל הסדר כמשפחה, אי אפשרות לארח בשל מטבח לא מוכן (אשר הוזמן מבעוד מועד) והותרת ילדים בחופשת הפסח ללא כבלים - כל אלו, לפי בתי המשפט לתביעות קטנות מצדיקים פסיקת פיצוי לתובעים המאוכזבים, אשר נפגעו משירות לא טוב ואף רשלני.
עו"ד אורנית אבני-גורטלר עוסקת בכתיבה ועריכה משפטית .
יובהר, כי המידע המוצג בכתבה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת אינה נושאת באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
לפנייה לכתב/ת 
