מי שטורח ולא פוסח, לא יחמיץ לעצמו את הזוגיות
קיבעון הוא חיזור גורלי הרודף אותנו, הוא מסטיק הנדבק לסוליה, הוא קופסה המונחת על ראשנו שלא מאפשרת לנו לחשוב מחוצה לה. קיבעון הוא החמצה של מה שיכול היה להיות לנו אם לא היינו מקובעים, אם לא היינו באים עם תסריט מוכן מראש
מספרים שנולדנו עם פוטנציאל אין סופי, שנוכל לעשות כל דבר בחיינו, לשבת בבית ולזפזפ בין הערוצים או לעלות על הטיסה הבאה לירח. אך האם הכל תלוי בנו, או מאידך, האם זה באמת משנה באיזו דרך נבחר? האם כך או כך נפגוש את גורלנו אליו נולדנו? אין לי תשובות לשאלות הללו, חוץ מידיעה שהכל תלוי בתפיסת עולמנו.
עוד בנושא:
רוצה שבפסח הזה תמיין ותסדר גם אותנו
לקראת פסח אני קולט שהתחתנתי עם סופרוומן
סובלים מהומופוביה במשפחה? בואו אלינו לסדר
איך למנוע ויכוחים ומתחים לקראת ליל הסדר
אני חרדה מן המוות. אני לא חושבת עליו על בסיס יומיומי, אולי רק לילי, אז הוא מאיים לנתק אותי סופית מעצמי, רק כי אין לי עדיין את "עצמי". המסע הזה אל עצמי כנראה אף פעם לא ייגמר, כל עוד יש בי רצון ותשוקה לחיות ולחקור, ובדרך לעבור תחנות אין ספור. חלקן תחנות רוח, חלקן תחנות עצירה בהן זמן העצירה אף פעם אינו ידוע מראש. יהיה זה טיפשי מצידי אם אחמיץ את ההזדמנות לצאת למסע הזה "אל עצמי", הרי אף אחד לא ייצא למסע הזה במקומי.
פסח הקרב ובא גורם לי לא להחמיץ את ההזדמנות לפרוש בפניכם כמה אמיתות מתובלות בתבלינים מהגינה שלי. לא מבטיחה שיהיה "כשר", אבל מבטיחה לנסות לבער את החמץ. אז תגידו, כמה פעמים ספרתם עד עשר ושום דבר לא קרה? מקסימום הצלחתם קצת להירגע אם הייתם עצבניים.
כמה פעמים עמדתם בפני סיטואציה בה רציתם לפעול ובכל זאת נמנעתם? כמה פעמים הייתם עבדים לאגו שמירר את חייכם? כמה פעמים הרגשתם כלואים בכלא שיצרתם במו ידכם? הנה כמה החמצות שכולנו נתקלים בהן ושאם נצלח אותן, אולי נצליח לצאת לחירות, לפחות מבחינה מחשבתית.
אני רוצה להיות שם
כשאני אוחזת בזרועותיי חתול מנמנם שרק לפני רגע נהנה משכיבה על השטיח, ממולל פקעת צמר בין אצבעותיו ומגרגר בהנאה, אני חושבת לעצמי איך הוא נהנה מן הרגע. מה יש בו ברגע הזה, בהווה, המורה לנו לשכוח את גדולת העתיד ולו רק על מנת שלא נחמיץ את ההזדמנות להיות נוכחים בו באמת ולמצות אותו בשלמותו.
אולי מכיוון שהעבר חלף לו והעתיד איננו עדיין - תשוקותינו צריכות אפוא להיות בהווה ועבורו, ללא כל מחשבה על הרגע הבא. אם אתם כאן, בדייט ראשון או ארבעים, עוסקים בתחביב שלכם, אפילו מתאבלים, אז תהיו כאן. אל תחפשו להיות שם, במקום אחר, כי אין תחושת החמצה גדולה מזו.
חכם מה הוא אומר? אומר שהשעה היא עכשיו, ואין זמן נכון יותר או פחות מעכשיו לצאת לדרך, אין שום דבר שמעכב אותנו חוץ מעצמנו, וגם אם חטאנו במחשבות על להיות "שם", אל לנו לפחד כלל כי אף פעם לא מאוחר מידי לחזור להווה. הוא כאן בכל יום מחדש.
(אני רוצה להיות שם)
שאינו יודע לשאול
בסדר, אז אתה ביישן, חששן, פסימיסט, אולי גם עברת את טראומת ה"לא מעוניינת", "אני לסבית", "תעוף מכאן". אל תתייאש! תתחיל איתה כאן ועכשיו כי אין זמן אחר. אתה יודע שאתה רוצה אותה, כל מה שבא לך כשאתה רואה אותה זה לחפון את אצבעותיך עמוק לתוך שערה ולנשק אותה ארוכות. ללא ספק היא מוצאת חן בעיניך, אז אל תחמיץ את ההזדמנות הזו ואל תיתן לה לחמוק מבין זרועותיך.
חכם מה הוא אומר? שכל הקלישאות נכונות ושבסוף היום בדיוק כמו בתחילתו, כולנו רק אנשים, בשר ודם. אין משפט נכון או לא נכון שיגרום לך לזכות בה, גם אם תרגיש הכי נבוך בעולם - הרצון שלך והאותנטיות הם אלה שידברו בשמך ויפילו אותה בקסמך. הרי אם לא תיגש אליה - תחמיץ אותה, ותהפוך לתם, והוא, חברך החכם, יזכה בה.
הקיבעון כמדד להחמצה
יצאתם לדייט אחד. היא מעניינת, מצחיקה, כייפית אבל אתה לא יודע אם אתה רוצה להתראות איתה שוב. או מאידך, את לא בטוחה שזה הגבר של חייך. אנחנו מתנדנדים בין התחושה הזו שרצינו שתהיה לנו לבין מה שאנחנו מרגישים כעת. לכל אחד מאתנו יש את הפנטזיה על קשר אידיאלי, על איך היינו רוצים שבן או בת הזוג שלנו יתנהג לידנו או ינהג בנו, אך אנשים יקרים, אל לנו להיות מקובעים.
קיבעון הוא חיזור גורלי הרודף אותנו, הוא מסטיק הנדבק לסוליה, הוא קופסה המונחת על ראשנו שלא מאפשרת לנו לחשוב מחוצה לה. קיבעון הוא החמצה של מה שיכול היה להיות לנו אם לא היינו מקובעים, אם לא היינו באים עם תסריט מוכן מראש.
חכם מה הוא אומר? אומר שאל לנו להיות קשים כקריעת ים סוף. אם נצא מתוך עצמנו אל עבר האחר, נוכל לקבל תפיסת מחשבה אחרת משלנו ואולי אפילו להכיר משהו חדש שבכלל לא כללנו במערך הפנימי שלנו, רק בגלל שאיננו מודעים אליו.
עבד של הזמן
יש אנשים שאפילו לעצמם אין להם זמן. כבר כמה שנים שאתם במערכת יחסים. אולי כבר הספקתם להקים משפחה קטנה וסה"כ אתם מאוד אוהבים. זה לא שאתם במשבר, אבל אתם מסתובבים בתחושת החמצה שכבר אין לכם זמן ביחד כמו פעם. תחושת המאמץ האינסופית להקדים את מחוגי השעון מעייפת אתכם ואתם עייפים מדי להתמודד אתו, עם הזמן, ומוותרים לו מראש.
ובכן יקיריי, מה היה קורה אם רופא המשפחה היה מבשר לנו שנותרו לנו שלושה חודשים לחיות? או אז היינו מבינים שזמננו קצוב, וברגע אחד היינו מגייסים את כל המוטיבציה והרצון לבצע כל מה שאי פעם דחינו או לא מימשנו. היינו הופכים לדחפור אנושי ומוצאים יש מאין. פתאום היה לנו את האומץ והכוחות לומר לכל מי שחשוב לנו את שעל לבנו, כשהמחשבה שעוד לרגע לא נהיה מוליכה אותנו.
וחכם מה הוא אומר? אין לנו צורך בבשורות איוב על מנת לפנות זמן לעצמנו, הרי כל יום יכול להיות היום האחרון של חיינו. "זמן" היא מילה אחרת לסדר פנימי, לבחירות שלנו, מה לעשות קודם מה יותר חשוב. "זמן" הוא סדר עדיפויות אז אם נעצור לרגע את רצף החיים ונביט לפינה, נגלה את הזמן שרק המתין שם שנתפנה אליו מהכביסות, הילדים, העבודה, שיגרה ונעשה משהו בשביל עצמנו ביחד או לחוד.
הזמן שלנו לפי פינק פלויד
תקשורת מה היא אומרת?
כדי שלקשר תהיה משמעות, צריך שיהיו לו חיים. הוא צריך לשדר אתה ואני ולהיהפך לאנחנו. אם אני באמת נקשרת אליך, אני רואה בך חיים שאינם אני ולוקחת חלק בהם. גם אתה רואה אותי ולוקח בי חלק. איכשהו, צומחים אנו החוצה מתוך האני שלנו, המוכר, למשהו חדש. כדי שתהיה לנו אותה שותפות, אני מוכרחה להגיע לשיחה כשהמחסומים פתוחים. במילים אחרות, עלי לתת מעצמי 'ליחסי הקרבה', ויותר מזה, עלי לרצות להיות מה שיצמח מזה.
אל תסתובבו בעולם הזה בתחושת החמצה. ספרו אחד לשני מה אתם אוהבים וממה אתם סולדים. שתפו אחד את השני במאווים, רצונות, פנטזיות מיניות ואחרות, אפילו אם בסופו של דבר רק תשתפו ולא תממשו, עצם הגילוי יחשוף בכם עוד רובד, עוד ממד. תארו לעצמכם איזו מערכת יחסים נפלאה זו, בה לשני אנשים יש את המקום לומר את כל אשר על ליבם גם מה שאינם מתכוונים לומר, גם מה שנראה לא חשוב, מביך וסתמי.
חכם מה הוא אומר? אם לא תהיו פתוחים להגשים את עצמכם בתוך הקשר בו הנכם נוכחים, אתם עתידים להסתובב עם תחושת החמצה בעולם הזה. החמצה צבעה דהוי והיא יוצרת תחושת חוסר. אל תחמיצו אותה מראש, את ההזדמנות להגשמה, למימוש ושיתוף עם הפרטנרים שלכם, הרי בחרתם בהם והם בחרו בכם.
הדרך עוברת בדם, יזע ודמעות
אף אחד לא רוצה שיחמיצו אותו. עמוק בפנים כל אחד רוצה שיעצרו אותו על מפתן הדלת ויאמרו לו 'אל תלך', 'אתה חשוב', 'אני אוהב אותך', ועדיף לומר זאת לאדם אהוב שממלא חלק חשוב בחייכם ולא ל"אגו"- אותו דווקא מומלץ לשחרר ללא ערבות ומבעוד מועד.
זה נכון שלא בכל יום צפרדע הופך לנסיך, ולפעמים הצפרדע הזו רק מתחננת לסיכוי שיאהבו אותה ככה, איך שהיא. אל תוותרו בקלות על מה שחשוב בחיים האלה, על ההזדמנות לפתוח את הלב ולאהוב, על מערכות יחסים, על רגעים מיוחדים, על זמן לעצמכם. אל תסתפקו בלגרד את פני השטח, העמיקו לתוכו.
ואם הגעתם למסקנה שהמקום שאתם נמצאים בו הוא לא נכון עבורכם, השליכו את הפחדים לים ולכו משם, כל מקום אחר יהיה טוב יותר. הילחמו על מה שחשוב לכם, זה אולי יעלה לכם בדם יזע ודמעות, אבל בסופו של יום, תרגישו שעשיתם הכל כדי להציל את מה שחשוב לכם, שאמרתם כל מה שעל לבכם, שלא השארתם מקום לספק המר לחלחל בכם. שלא החמצתם את עצמכם.
חג שמח!
לכל הכתבות, העדכונים והסקרים - כנסו לעמוד המעריצים של ערוץ יחסים בפייסבוק
הכותבת היא אשת תוכן במדיה הדיגיטלית ומחוצה לה.
לפנייה לכתב/ת 
