התעוררות וקמילה באביב

זמיר שץ, 2011. שמן על דיקט she's never gonna love me. 28 x 25 cm  

סים אלכסיאב שירים מתוך "העיר"

חָלַמְתִּי אוֹתָךְ חוֹלֶמֶת עַלַי בַּחֲלוֹמוֹ שֶׁל זָר

לְבוּשָׁה בָּעֵרוֹם שֶׁלִּי

רָקַדְתְּ בְּרַגְלַיִם שְׁבוּרוֹת

הַגֶּשֶׁם זָחַל לְעֵבֶר הַשָּׁמַיִם

בִּקֵּשׁ לְעַוֵּר אֶת לִבִּי הַמְּפֻחָם

אָבָק אַחַר הַגֶּשֶׁם

עָפָר בָּעֵינַיִם

דְּמָעוֹת בּוֹקְעוֹת מִבֵּית הַשֵּׁחִי שֶׁלָּךְ

אַתְּ נוֹזֶלֶת לְאַט – מְמַלְאָה אֶת הַצֵּל שֶׁל עַצְמֵךְ

וְהַחֲלוֹם שֶׁלי הוֹפֵךְ לְמָוֵת.

עַל גּוּפִי מְהַלְכוֹת נְמָלִים

נְמָלִים הַנּוֹשְׂאוֹת אֶת שְׁמֵךְ. קוֹרְעוֹת אֶת בְּשָׂרִי וּמְאַחְסְנוֹת אוֹתִי בְּעוֹרָקַי שֶׁלִּי...

...אֲנִי דּוֹרֵךְ עַל הַנְּמָלִים הַנּוֹשְׂאוֹת אֶת שְׁמֵךְ

הוֹרֵג אוֹתָן – כָּכָה סְתָם.

נִדְבַּקְתִּי אֶלַּיךְ

בּוֹאִי נִשְׁמֹר עַל שְׁתִיקָה, הָנִיחִי לִי כָּכָה לִדְבֹק.

טַפִּיל בִּלְתִּי מַזִּיק (?), טוֹרֵף קָטָן מִדִּי עֲבוּרֵךְ.

פָּשׁוּט אֲנַקֶּה מִמֵּךְ אֶת הַרְגָשׁוֹת הַמְּיֻתָּרִים...

הָאִם הָרָצוֹן מַגְדִיר אֶת הָחֹסֶר אוֹ הָחֹסֶר – אֶת הָרָצוֹן?

לֹא חָשׁוּב, גָּם כָּכָה הָרָעָב אוֹכֵל הַכֹּל.

תרגום השירים מבולגרית - ליאל אדמון.

על סים אלכסיאב מאת ליאל אדמון

סים אלכסיאב הוא משורר בולגרי נולד בסופיה ב-1976. מנהל את גלריית "Vazrazdane" שהיא אחת הגלריות המצליחות בבולגריה ונמצאת בעיר העתיקה של פלובדיב. ספר הביכורים שלו "העיר – בונה והורס" ראה אור ב- 2006 וזכה להערכה רבה בשיח הספרותי בבולגריה.

מתוך הביקורת של פרופסור איבן סטנקוב: "שירתו של סים אלכסיאב היא שירה אקטואלית, חיה, בוטה, לעתים אף גסה, אך תמיד מאתגרת. השירים שלו הם אמירות שהופשטו מן התבניות הלוגיות שלהן ונותרו חשופות. כך המסר שמתקבל הוא ראשוני, ערום ואמיתי."

שירתו כנה ונוגעת בתחושות הפרטיות ביותר של הקורא. היא עוסקת בעיקר בהתבוננות של האדם בעצמו ובכוחות המובילים אותו. ללא פאתוס ואידיאליזציה החיים והמוות של האדם הפרטי מקבלים ערך זהה בכתיבתו. בקריאה רציפה ניתן לחוש כיצד אלכסיאב מבצע קילוף הדרגתי של שכבות אנושיות בכדי לחשוף את ההוויה של הסובייקט במערומיה.

העיסוק בעצמי הוא בעיקר באמצעות ביטויים גופניים, נוכחות נשית חזקה וחוויית מוות. מתוך כל אלה בוקעים החיים. חיים בזכות היכולת להתבונן - למשל להביט בשכבות הבטון הקרות ולהרגיש אותם כבשר מבשרך או להכיל אישה על דרך הביטול של הגבולות הפיזיים עד כדי הפיכה לצל אחיד בשני קולות.

העיר בשיריו היא מערכת דוממת שלתוכה יוצק המשורר את הווייתו. רחובותיה אפורים ושוממים ומהווים עבורו את העורקים לתוכם הוא מזרים מדמו כדי לייצר קשר מוחשי עם הסביבה. לאורך כל הדרך ישנה נוכחות חזקה מאוד של מוות והרס, כמעט חורבן של אנושות המתרוקנת מערכיה.

כשהגאולה מצויה דווקא בהתבוננות הפרטית - בחשיבה האינטואיטיבית שאינה מסננת, עורכת או מתיימרת להבין את האנושות כולה, אלא מבקשת רק להתחבר אל העצמי הנקי, השקט והגוסס. בנקודה הזאת נמצאת רוח החיים המזוקקת ביותר, המחברת בין הגוף הנחבט על ידי הממשות לבין התודעה שחולמת את העצמה.

• גלריית "בית העם" מציגה מדי יום שישי עבודת אמנות חברתית/פוליטית - לצד שיר המגיב למציאות כאן ועכשיו. הגלריה מתפרסמת ביוזמת עמותת "מען" ומגזין "אתגר".
• לכל הגלריות לחצו כאן.
• הצעות לשירים ועבודות אמנות שילחו לאימייל beithaam@gmail.com