לקרוא בהגדה ולהאמין במחר טוב יותר
כשנשב סביב שולחן הסדר ונדבר על לחם העוני הזה שלנו, של דורנו אנו, נאמין כי בשנה הבאה נהיה כולנו יותר בני חורין. יציאת מצרים איננה היסטוריה, יציאת מצרים היא תהליך
כשנסב כולנו לשולחן הסדר, ונתחיל לקרוא בהגדה, נפתח בקטע הארמי "הא לחמא עניא", ונגיד כולנו "לחם העוני הזה הוא שאכלו אבותינו בארץ מצרים". נצביע על המצה שמונחת על השולחן שלנו, מצה שלא נאפתה תוך כדי התכוננות לבריחה מעבדות קשה וארוכת שנים, אלא נקנתה במדינת ישראל כעם גאה בארצו.
בהמשך הערב נקרא כולנו בהגדה "שבכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". שוב מתחדדת השאלה, איך במציאות שבה אנו חיים, כשאנו מסבים לשולחן מלא כל טוב בחברת המשפחה והחברים כעם בן חורין, יכולים לראות את עצמנו כאילו יצאנו מעבדות ממצרים? ייתכן שהתשובה נעוצה בזמן עצמו שבו נחגג החג. הרב קוק זצ"ל כותב כי "כל זמן מאיר בתכונתו המיוחדת לו ובה הוא מתאפיין". כלומר, הזמן אינו קו ישר, אלא חג במעגל, מעגל בשנה ולכל זמן ומועד, לכל נקודה במעגל הזה מאפיינים ייחודיים ותכונות ייחודיות.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
קטלין רייטר מזנקת בעלייה / אומי לייסנר
זה לחם העוני / גלעד קריב
ימי חג הפסח, הם ימים המתאימים לחירות ולגאולה, ליציאה מעבדות לחירות. כך בטבע, בתום החורף מפציע האביב ואיתו התחדשות החי והצומח המתעוררים לחיים מתרדמת החורף, עם כוחות חדשים ופריחה חדשה. בדומה לטבע, גם האנושות מתעוררת לחיים ומתחדשת בתקופת האביב. כידוע, יציאת מצרים התרחשה באביב, ואם יזהה בית הדין הגדול שפסח לא יחול באביב, יעבר את השנה כי פסח לעולם יהיה באביב.
מבט רחב יותר על ההיסטוריה של עמנו מגלה כי גם מרד גטו ורשה, הקמת מדינת ישראל ואיחוד ירושלים במלחמת ששת הימים, כולם התרחשו באביב. ולא לחינם התעוררות לאומית מכונה "אביב העמים". ברור לנו כי קיים קשר בין התקופה בשנה שבה אנו נמצאים לבין החירות. אך איך אנחנו אמורים להרגיש שבדורנו אנו יוצאים ממצרים? שהמצה שלנו היא אותה מצה שאכלו אבותינו בארץ מצרים?
על מנת שנוכל לחוש כאילו אנו באמת ברגעים אלו יוצאים ממצרים, אנו מוכרחים להבין שהיציאה ממצרים טרם הסתיימה. אנו עדיין צועדים בדרך הארוכה שיוצאת ממצרים, עוברת דרך בתי המקדש, הראשון והשני וחורבנם דרך גירוש ספרד ומסעות הצלב, דרך הפוגרומים והשואה, דרך העלייה וההעפלה, דרך איחוד ירושלים, דרך נפילת מסך הברזל , ועליית אחינו מאתיופיה, והשיר לא תם, הדרך עודנה נמשכת. יציאת מצרים איננה היסטוריה, יציאת מצרים היא תהליך.
יציאת מצרים היא היכולת של עם ישראל בכל דור ודור וכנגד כל שיעבוד ובתוך כל מיצר, לראות את המחר, היכולת להאמין שמה שכרגע נראה בלתי אפשרי. כשדור עשירי לעבדות, ניצב ערב יציאת מצרים, האם הוא באמת מסוגל להבין מהי חירות? האם הוא באמת מסוגל לראות את עצמו כבן חורין בעתיד? האם נער ונערה שעומדים עם בקבוק מולוטוב בגטו ורשה, ערב פרוץ המרד, כשהם מביטים בקלגס הנאצי, בצבא החזק בעולם, באמת היו יכולים לדמיין כי הם עצמם נמצאים ערב סוף גלות אלפיים השנים, ערב הקמת מדינת ישראל?
בשני האירועים הללו, כמו באירועים רבים נוספים לאורך יציאת מצרים הארוכה שלנו, חרף המיצרים שהעיבו עלינו, בחרנו להאמין במציאות אחרת, מציאות שמכל בחינה לוגית לא הייתה ניתנת להבנה, מציאות של עם שמעולם לא הצליחו לכלוא את רוחו, בני חורין שחותרים כל הזמן להמשיך ולנוע ממצרים לירושלים.
גם בימינו ישנם מיצרים רבים ושונים המאיימים לפגוע בנו, לעתים נדמה כי במבט מפוכח אין תשובה, אולם כשנשב סביב שולחן הסדר ונדבר על לחם העוני הזה שלנו, של דורנו אנו, נאמין כי בשנה הבאה נהיה כולנו יותר בני חורין, נאמין בהזדמנות להגיע למחר טוב יותר, כמו שכתוב בחדר המבצעים של אחת מטייסות חיל האוויר: "את הקשה מבצעים מיד, הבלתי אפשרי לוקח לנו מעט יותר זמן".
פסח כשר ושמח.
הרב הצבאי הראשי, תת-אלוף רפי פרץ
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
