נעים להכיר: משפחת "חמץ" - גם בפסח
לכמה משפחות מהקהילה היהודית שהיגרו מיאנינה שביוון יש שמות ייחודיים. איך קרה שעבורן כל לילה הוא "חמץ" ו"מצה" (שלא לדבר על "כל חמירא")?
יש משפחות שעבורן פסח זה כל השנה. ישנן כאלה שאצלן מצה זה דבר יום ביומו, ואחרות שעבורן חמץ זה לגמרי רלוונטי גם בחג החירות. כל המשפחות האלה הן יוצאות הקהילה היהודית שביאנינה, ביוון - ושמות משפחתן קשורים לפסח, כמו "חמץ", "מצה" ואפילו "כל חמירא" (מתוך התפילה שנאמרת בעת ביעור החמץ).
עוד בערוץ היהדות - קראו:
איאן חמץ, שעלה לפני כמה שנים מארצות הברית לישראל, סיפר בראיון ל-ynet מה עומד מאחורי שורת השמות הייחודיים: "אצלנו במשפחה מספרים כי השם 'חמץ' אומץ כשסבי היגר לארצות הברית מיוון ויחד עם כמה משפחות הוחלט לבחור בשמות הקשורים לחג - כדי שבעתיד הן יוכלו לזהות אלה את אלה. ייתכן שישנן סברות נוספות למקורות השם, קשה לדעת במדויק כי מי שהיה בקיא בכך כבר נפטר. לשאלה למה דווקא השם 'חמץ' נבחר אצלנו - אין לי תשובה ברורה".
סביו של איאן חמץ לא היה שונה מחבריו לקהילה. חלק ניכר מהם היגרו בתחילת שנות ה-20 לארצות הברית, בעיקר בשל סיבות כלכליות והמלחמות בין התורכים ליוונים. הם הקימו בית כנסת אורתודוכסי ששמו "קהילה קדושה ינינה" בניו-יורק, ומי שמנהלת אותו כיום היא מרסיה חדד איקונומופולוס, שגם מהווה היא מעין אנציקלופדיה מהלכת לתולדות הקהילה.
לדברי איקונומופולוס לכל אחד מהשמות הקשורים לפסח יש עניין ייחודי - ולא קהילתי. "שם המשפחה חמץ 'הודבק' למשפחה עוד ביוון, כאשר אחד מהם נתפס עם חמץ בכיסיו, כנראה בשוגג. בשלב זה עדיין לא היו שמות משפחה רשמיים ביוון, אבל היו מי שקראו לאבי המשפחה בשם זה. כאשר אומצו שמות המשפחה באופן רשמי ביוון, הוא בחר בשם המשפחה הזה - ותחתיו הם היגרו ללונג-איילנד.
"שם משפחה נוסף שקשור לפסח ואומץ על-ידי אחד מחברי הקהילה עוד ביוון היה 'כל חמירא'. במקור, שם משפחתו של אותו יהודי היה מתיאס (שם יווני) והוא היה סוחר בבדים. מאחר שהוא היה בררן מאוד בבחירת הבדים שלו, דבק בו הכינוי 'כל חמירא' - כלומר אדם המתייחס לבדים שאינם טובים כאילו היו חמץ. למרות הכינוי האיש שקיבל את הכינוי הקנטרני, הוא החליט לאמץ את שם המשפחה הזה והעבירו לדורות הבאים".
שם נוסף שהיה מצוי מאוד בקהילה הוא "מצה". בחינה של רשימת נספי השואה מהעיר יאנינה מעלה כי רבים מהם נספו בשואה, אך רבים מהשורדים היגרו לארצות הברית והיו פעילים בקהילה שנים רבות. התעתיק של המילה "מצה" בקרב משפחות אלו הפך באנגלית ל-Matza או לעתים ל-Mazzas.
לא אימצו את מנהגי הספרדים
העיר יאנינה נמצאת כ-300 ק"מ מסלוניקי, ובה צמחה הקהילה היהודית הרומניוטית (מן התקופה הרומית) הגדולה ביוון, שנחשבת גם לאחת הקהילות היהודיות העתיקות באירופה.
ראשיתה של ההתיישבות היהודית בעיר לוטה בערפל. יש טוענים כי היהודים התיישבו בעיר כבר בתקופת שלטונו של אלכסנדר הגדול במאה ה-4 לפני הספירה, ואילו מסורות אחרות טוענת כי ייסדו אותה יהודים שגורשו על-ידי הרומאים כעבדים מארץ ישראל, עם חורבן הבית השני בשנת 70 לספירה. בעיקר בשל ההגירה המאסיבית, כיום מונה הקהילה ביוון עשרות בודדות בלבד של אנשים.
חברי "קהילה קדושה יאנינה" לא היגרו רק לארצות הברית. חלקם הגיעו לישראל, ובעוד שבניו-יורק הקהילה הצטמצמה מאוד ובית הכנסת בעיר פתוח בעיקר לתיירים ובימים נוראים (והוא בית הכנסת האחרון של היהודים הרומניוטים בארה"ב), בישראל ישנם שרידים משמעותיים יותר לאותה קהילה עתיקה.
בשכונת נחלאות בירושלים, ברחוב גלבוע, נמצא בית הכנסת "בית אברהם ואוהל שרה" של יוצאי קהילת יאנינה. למרות שנוסח התפילה הרומניוטי לא
צלח את המעבר לישראל והתפילה בבית הכנסת מתנהלת בנוסח ספרדי, הרי שפיוטים ייחודים בנוסח רומניוטי נשמעים בבית הכנסת מעת לעת (ובעיקר בימים נוראים).
"קהילת יאנינה שונה מן הקהילות הרומניוטיות שהיו נפוצות ביון ואיבדו את ייחודיותן כאשר הגיעו במאה ה-15 מגורשי ספרד ופורטוגל ליון", אמר ל-ynet הרב גרשון האריס, מצאצאי קהילת יאנינה המתגורר בחצור הגלילית. "בעוד שקהילות רומניוטיות אחרות ביון אמצו את המנהגים הספרדיים של המגורשים מחצי האי האיברי, הרי שיהודי יאנינה התייחדו בכך שדיברו בשפת המקום (יוונטיקה) ובעידן המודרני - ביוונית. המנהגים שלהם לא היו אשכנזיים או ספרדיים, אלא רומניוטים - הקרובים יותר למנהגים הארצי-ישראליים".
