כנגד ארבעה משקיעים דיברה התורה

כמו בהגדה, כך גם בשוק ההון הטיפוסים מתחלקים לארבעה סוגים עיקריים. זהו סיפורם.

חכם

הסוחר החכם מודע לכך שהשוק משתנה כל הזמן, ולכן אין די בלקבל המלצה על מנייה. הסוחר החכם לומד לעומק את אופן פעולתו של השוק ורק אז פועל בעצמו. הוא בוחן את כל האפשרויות. למשל: למה לסחור בבורסה הישראלית, אם המרווחים בין הקונים למוכרים בבורסה האמריקנית קטנים יותר, ומאפשרים לגרוף רווחים גבוהים יותר במסחר?

רשע

הרשע מספר לכולם: הרווחתי 1,973 שקל בשעתיים; לקחתי שורט על הזהב והמחיר שלו ירד; הרווחתי 200 דולר בשעה וחצי; נכנסתי לפוזיציית לונג על הסטרלינג-דולר והדולר עלה.

הוא עלול לגרום למצב בו אנשים ישקיעו כסף רב במסחר, מתוך כוונה להגיע לאותם ביצועים שהוא מדווח עליהם, מבלי שייקחו בחשבון את הצורך לנהל את הסיכונים כדי להרוויח לאורך זמן. כך, בשל ההתרברבות, הסוחר הרשע עלול לגרום להפסדים של אחרים.

תם

הסוחר התם שמע מחבר, או קרא בחדשות, שהבורסה עולה והחליט להשקיע במניות. הוא פותח חשבון להשקעות בבורסה הישראלית, כי זה קרוב, וכי הכל בעברית. כשהוא בוחר מניות, הוא מקשיב להמלצות של חברים, ומעדיף מניות שהוא קורא עליהן במדורים הכלכליים.

הבעיה עם השיטה של הסוחר התם, היא שההמלצות מגיעות לשוק רק אחרי שכבר מוצה רוב הרווח הגלום בהן, ולכן לא זו בלבד שהסוחר ככל הנראה לא ירוויח, אלא עשוי להפסיד.

זה שאינו יודע לשאול

אם הסוחר התם מקשיב לעצות של חברים וקורא מדורים כלכליים, זה שאיננו יודע לשאול לא עושה אפילו את זה. הוא מפקיד את הכסף בבנק בפק"מ או בתכנית חיסכון, כך שזה שאינו יודע לשאול, בכלל אינו סוחר.

למרות שלכאורה, זה שאינו יודע לשאול לא יכול להפסיד, אין זה המצב באמת. הריבית הניתנת בבנק על פיקדון או תכנית חיסכון נעה סביב 2% שנתי במקרה הטוב, בעוד קצב האינפלציה השנתי גבוה מ3%. כך שבמונחים ריאליים, זה שאינו יודע לשאול מפסיד מדי שנה כ-2%, בדיוק מה שהוא התכוון להרוויח.