ים או יבשה? המאבק על מתקני הגז מתחדש

בישיבת הממשלה שהתקיימה ביום א' האחרון הציגו שר האוצר ויו"ר חברת החשמל את המצוקה שאליה נקלע המשק הישראלי בעקבות הפסקת הזרמת הגז ממצרים, יו"ר חברת החשמל, יפתח רון-טל, דיבר על העיכוב בהקמת מתקני קליטה לגז ממאגר תמר ואמר כי להשקפתו העלייה האחרונה במחיר החשמל הייתה יכולה להימנע, אם הממשלה הייתה מצליחה להעביר בזמן, בקיץ 2010, את ההחלטה להקים תחנת קליטה מול צומת פאראדיס. ראש הממשלה דפק על השולחן בתסכול ואמר: "איך זה חמק מאיתנו? מדוע זה לא עבר בהחלטת ממשלה?".

בחדרי חדרים מדברים על ההתנהלות סביב אישור התכניות להקמת תחנת הקליטה לגז, כעל אחת הפרשות האומללות בתולדות משק האנרגיה. יש המייחסים לעיכוב שנוצר בעקבות ביטול התכנית עלות של 10 מיליארד שקל למשק וטוענים כי אם היו מתקדמים עם התכניות בזמן, היה נחסך מהציבור רבע מההתייקרות האחרונה במחירי החשמל.

מנגד, מתנגדי התכנית סבורים כי מה שנחסך מהציבור הוא החלטה מסוכנת ואומללה שהייתה גורמת לבזבוז של אחד המשאבים היקרים ביותר למדינה, קרקע, ומותירה את ישראל עם סיכון אסטרטגי חמור באחד הצמתים החשובים ביותר שלה, השטח שבין כביש החוף החדש לישן בדרך שבין חיפה לתל אביב.

לשני הצדדים תהיה עתה הזדמנות לרענן את טיעוניהם. הוועדה לבחינת משק הגז הגישה אתמול (ה') את המלצות הביניים שלה לראש הממשלה וקבעה כי למשק הישראלי דרושות 4 תחנות לקליטת גז (כיום ישנה אחת ועוד אחת בהקמה) - 2 בצפון ו-2 בדרום.

הדיון במיקום התחנות צפוי להתחדש עתה רק שהפעם, בניגוד לדיון מלפני שנתיים, הוא צפוי להתנהל תחת העננה הכבדה של משבר האנרגיה האחרון. אם לפני שנתיים היו הגורמים האמונים על אישור התכניות וקבלת ההחלטות מסוגלים לדחות את החלטתם תוך הסתמכות על הגז ממצרים - כעת ברור כי האופציה הזו לא קיימת עוד וכל עיכוב בהבאת הגז מהמאגרים בים התיכון לתחנות הכוח של חברת החשמל משמעותו המשך שימוש בדלקים יקרים ומזהמים והמשך עלייה במחיר החשמל.

הזיגזג של הוועדה הארצית

הוועדה לבחינת משק הגז אינה עוסקת, מתוקף המנדט שניתן לה, בשאלה האם נכון להקים את התחנות במקום זה או אחר. עניין זה מונח לפתחה של הוועדה הארצית לתכנון ובנייה. אך גוף זה מזגזג כבר שנתיים בין פתרונות שונים בהתנהלות שאין לכנות אותה אלא כ"מוזרה".

לפני שנתיים, בלחץ תושבי חוף הכרמל, בוטלה התכנית להקמת תחנה בשטח המטעים של קיבוץ מעיין צבי, מול צומת פאראדיס. בפברואר האחרון נקבע בוועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים כי יש לבחור באופציה של הקמת תחנה בים, עד כמה שניתן. ואילו השבוע, ביצעה הוועדה סיבוב פרסה ואישרה עשר חלופות חדשות להקמת התחנה - כולן ביבשה.

בקרב פקידי הממשלה יש ביקורת קשה על האופן שבו התקפלה הוועדה הארצית בפני מה שרבים רואים כמדיניות של "לא בחצר האחורית שלי". "אף אחד לא רוצה תחנת גז על שטח של 150 דונם מול ביתו, שחוסמת את הנוף לים", אמר השבוע גורם בכיר במשרד ממשלתי, "אבל את המתקן צריך להקים איפשהו. אז איך אפשר לתת לזה ליפול בגלל התנגדות תושבים?!".

מנכ"ל משרד האנרגיה, שאול צמח, זוכר כיצד הגיע לדיונים בוועדה בקיץ 2010, והתקבל במטר של בננות שהושלכו לעברו, כסמל למטע הבננות של קיבוץ מעיין צבי שעליו הייתה אמורה לקום התחנה. המפגינים גם הביאו ציורים של ילדיהם וחילקו לחברי הוועדה.

צמח עמד אז בפני הוועדה ואמר: "לא יכל להיות שמדינה ש-40% מהפקת החשמל מתבססת על גז טבעי תקבל אותו רק מצינור אחד". היום הוא תהה בקול האם מישהו הבין אז - לפני שנתיים, לפני ההפיכה במצרים, לפני ההתייקרות האחרונה - שמול מחאת התושבים עומד הפסד של עשרה מיליארד שקל לציבור כתוצאה משימוש בדלקים מזהמים ויקרים.

אך הביקורת במסדרונות הממשלה לא עוצרת בחברי הוועדה הארצית. ישנם גם גורמים שתוהים שמא משרד האנרגיה כשל במשימתו לקדם את הקמת התחנה בזמן. "אין ספק שבמשרד האנרגיה רצו להצליח ולהעביר את ההחלטה על הקמת התחנה", אמר השבוע גורם בממשלה. "אבל כשמונח לידיך פרויקט בעל חשיבות לאומית כזאת, לא מספיק לרצות להצליח - צריך להצליח. צריך להילחם ואסור להפסיד. באים לישיבות מוכנים, משכנעים את הציבור שזה לא מזהם ומסוכן כמו שחושבים. לכל אחד יש תפקיד ותפקיד של המשרד הממשלתי הוא לקדם תכניות".  

מאבק התושבים: בננות וציורי ילדים(צילום: רוני עזריאלי)

מה יותר מסוכן ומה פחות אמין?

למען ההגינות יש לומר - רוב הסיכויים שגם אם הייתה עוברת בוועדה ההחלטה להקים את התחנה לקליטת גז מול קיבוץ מעיין צבי, התחנה לא הייתה מוקמת לפני סוף השנה הזו. יש שמחמירים ואומרים כי גם לפני סוף 2013 לא היו משלימים את הקמת התחנה, בשל תהליכי התכנון הארוכים והמורכבים.

משמעות הדבר היא שההמתנה הנוכחית לגז ממאגר תמר, שאמור לזרום לתחנות הכוח לא לפני יוני 2013 דרך צינור חלופי שמונח בימים אלה בין המאגר למאגר ים-תטיס שמול חופי אשדוד, לא הייתה נחסכת וההשלכות של פיצוץ צינור הגז ממצרים עדיין היו מורגשות בחשבון החשמל של כולנו, גם אם לא בעוצמה כה רבה.

אך אם משבר האנרגיה האחרון לימד אותנו משהו, זה את חשיבותה של הגמישות. הקלות והמהירות שבה משבר פוליטי במדינה שכנה מצא את דרכו אל חשבונות החשמל של הציבור, ועוד לא דיברנו על הסכנה שבתוספת העלויות לתעשייה ולבתי העסק שעלולה להביא להתייקרויות נוספות ואולי אף לגידול באבטלה, ממחישה את הצורך בחלופות לצינור שמוביל גז היום ממאגר ים תטיס לאשדוד.

הטיעון המרכזי של המתנגדים להצבת התחנה מול צומת פאראדיס הוא הטיעון שלמדינת ישראל מוטב להקים תשתית לקליטת גז בלב ים. לטענתם, ההחלטה להקים תחנה ביבשה הושפעה מהעובדה שהתכנון הוטל על היזמים, חברת נובל אנרג'י וזו בחרה, מן הסתם, בחלופה הזולה ביותר עבורה.

במטה המאבק של ישובי חוף הכרמל, אין מחלוקת עם משרד האנרגיה על כך שהעלות של הקמת מתקן בים גבוהה יותר בעשרות אחוזים מזו של הקמת מתקן יבשתי, אך הם חולקים על הטענה שמתקן בים הוא פחות אמין ויותר מסוכן, בגלל הקשיים הלוגיסטיים.

"אין מומחים שאומרים שיש בעיית אמינות עם מתקן ימי", אומר תומר מירז, פעיל מרכזי במטה המאבק. "הטיעון היחיד נגד הפתרון הזה זה שאף מדינה אחרת לא מטפלת ככה בגז שלה, אבל לאף מדינה אין בעיות כמו שיש לישראל".

לדברי מירז, המחסור החמור בקרקע בארץ מכתיב כי ישראל תעביר את התשתיות הגדולות שלה, שתופסות דונמים רבים, אל המרחב הימי, שם יש לה מקום רב. בנוסף, מתקן יבשתי הוא יעד אסטרטגי רגיש והפצצה שלו, אם ימוקם מול צומת פאראדיס, עלולה לגרום לנזק אדיר ולנתק את צפון הארץ מדרומה.

יתר על כן, מירז סבור שמתקן ימי יהיה פחות פגיע להתקפות. המתקן היבשתי מתוכנן לקום על שטח של 150 דונם. אם יוקם מתקן יבשתי, הוא ייבנה בקומות ויהיה קל יותר לפגוע בו עם טיל.

במטה המאבק מרכזים את הביקורת שלהם בהחלטת משרד האנרגיה להטיל את התכנון על חברת נובל אנרג'י. "המדינה הולכת הפוך", אומר מירז, "במקום להחליט מה היא רוצה ואז לדון עם המבצעים בשאלה איך אפשר לגרום לזה לקרות, שואלים את המבצעים איך צריך לעשות את זה".

הדיון על המיקום של תחנות הגז יחזור עתה לכותרות, אך הפעם נדמה שבממשלה נחושים לשלב ידיים ולהעביר את ההחלטות במהירות. המשימה הוטלה, כמו משימות מיוחדות רבות, על צוות בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הראל לוקר.

לוקר הודיע לאחרונה על כוונתו לתמרץ ראשי רשויות שיסכימו לקלוט את המתקנים לשטחם. כלומר, את מה שמנכ"ל משרד האנרגיה לא הצליח לעשות בהסברה, מנכ"ל משרד ראש ממשלה רוצה לעשות בכסף קר במזומן לידיהם של ראשי רשויות שיגידו "כן בחצר האחורית שלי".