בגרמניה קראו לו "עיוור", וגראס ענה: קמפיין נגדי
פרשנים בגרמניה מיהרו לבקר את חתן הנובל על שירו שתיאר את ישראל ולא את איראן כסכנה לשלום העולמי. "זו אנטישמיות פוליטיקלי קורקט", כתב הבילד. אחרים תלו את גישתו ברגשות האשם על עברו הנאצי. הוא ענה: "מנסים להרוס את השם שלי"
שירו של זוכה פרס נובל לספרות, הסופר הגרמני גינטר גראס, עורר מחלוקת לא רק בישראל, אלא גם במולדתו גרמניה. כותבי טורים ופרשנים רבים התייחסו אתמול (יום ה') לשירו של גראס, "דברים שחייבים להיאמר", ותקפו אותו, במיוחד על רקע עברו כנער בשירות הנאצים. "מדוע חיכיתי עד עכשיו, בגיל המתקדם הזה ועם טיפת הדיו האחרונה כדי לומר: כוחה הגרעיני של ישראל מסכן את השלום העולמי, שגם כך שביר?", כתב גראס ותקף בחריפות את מדיניות ישראל כלפי איראן.
בעקבות התגובות הקשות לשיר, ניסה גראס להתגונן ואמר כי הוא נתון למתקפה שנועדה להרוס את המוניטין שלו. עם זאת, הודה כי היה צריך לכתוב בשיר "ממשלת ישראל" ולא "ישראל". בראיון לתחנת הטלוויזיה הגרמנית 3Sat אמר הסופר כי "הביקורת נגד השיר לא ירדה לעומק הטקסט, אלא יצאה בקמפיין כדי לוודא שהמוניטין שלו יוכתם לעד".
בצהובון "בילד" התייחס לדברים אחד מהמנהלים המשפיעים בגרמניה, מתיאס דיפפנר, ראש בית ההוצאה "אקסל שפרינגר": "נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד הוא דיקטטור ומכחיש שואה שהכריז על השמדת ישראל כמטרה. בלתי ראוי שדווקא סופר גרמני יאמר ליהודים שהפה הגדול הזה בלתי מזיק ושהם, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, מהווים סכנה לשלום העולם".
"בגילו המתקדם ובטיפת הדיו האחרונה שלו הוא משתמש בטון ממלמל של מוסרן כדי להפיץ דבר אחד – אנטישמיות פוליטיקלי קורקט".
חלק מהכותבים הגרמנים תלו בעברו של גראס את הגורם לרגשותיו העכשוויים. "גראס שוב רוצה להוכיח שהוא צודק בגלל סיבות אישיות ביותר", כתב פרשן ה"דר שפיגל", יאן פליישהאואר. "הוא שייך לדור של גברים שמעולם לא התגברו על כך שהחלו את הקריירות של הם בצד הלא נכון של ההיסטוריה. הדבר מובן: חברות בוואפן אס.אס. היא בדרך כלל לא התחלה מזהירה לקריירה בתור מגן המצפון העולמי". פליישהאואר ממשיך ותוקף את גראס: "ענווה מעולם לא הייתה הדבר החזק אצלו. המומחיות שלו טמונה יותר בצדקנות".
הפרשן ממשיך ומנתח את עמדתו המוסרית של הסופר שלטענתו מבקש לנקות את מצפונו ולהתמודד עם האשמה שהוא חש בשל עברו. "צריך מידה לא מבוטלת של פנטזיה כדי להציג את איראן כקורבן של תוכניות ההשמדה של ישראל, אבל ספין כזה פועל על פי היגיון מעונה. אם היהודים הם התוקפן האמיתי, אז רגשי האשמה אינם נוראים כל כך. התזוזה המוסרית הזו מנקה את המצפון ומאפשר לתת ייעוץ מוסרי לאחרים".
ה- Financial Times Deutschland מכנה את השיר "מביך, פתטי, שחצני ובלתי משכנע בעליל" אך טוען כי תגובותיהם של מי שתיארו אותו כאנטישמי הן "מרושעות". "עד כמה שעמדתו החד-צדדית של גראס מוטעית, זה לא מסביר את התגובות הקשות לטענות שמשמיעים מבקרים אחרים של ישראל". העיתון ממשיך וטוען כי גראס הוא מאחרוני הכותבים הפוליטיים שעדיין מתחשבים בדבריהם. "הבה נקווה שזו לא תהיה מורשתו של הסופר הגדול", מסכם המאמר.
היומון Die Tageszeitung , הנוטה שמאלה, כותב כי הבעיה איננה ביקורתו החריפה של גראס על ישראל, שכן זוהי ביקורת נפוצה ואף מוצדקת. "גראס מנצל את פרסום שירו לדבר מה אחר: הוא מתרץ את שתיקתו הארוכה בפחד שיכנו אותו אנטישמי". העיתון טוען שגראס "מייצר טאבו שלא קיים באמת" שכן אין קשר בין ביקורת על מדיניות ישראל לבין שנאת יהודים.
עיתון נוסף המזוהה עם השמאל, Berliner Zeitung, כותב גם הוא כי בעוד שניתן להגן על הרעיון שישראל גרעינית מסוכנת, גראס מתעלם מהצד השני של המשוואה – נשיא איראן. "הוא תיאר את ישראל כסרטן שיש למחוק מהמפה, הוא מכחיש שואה שמאמין בתיאוריות קשר מגוחכות ונראה שהוא עמל לפתח נשק גרעיני. גראס לא חושב שיש להזכיר את הדברים הללו. האם זה בגלל חופש אמנותי? גראס עצמו אמר פעם ששירה היא צורת הכתיבה הברורה ביותר. הדבר הברור הוא זה: האיש עיוור בעין אחת".
לפנייה לכתב/ת 
