פוליטיקה עכשיו
רודנים שמתבקשים לא להגיע, הפרדה בין אויבים בכפר האולימפי ולחץ להטיל חרם על סעודיה. גם בלונדון 2012 הפוליטיקה חוגגת
ספורט הוא גשר לשלום והאולימפיאדה יכולה לקרב לבבות ולאחד את השורות. אם המשפט הזה נשמע כמו ברושור יחצ"ני, זה רק בגלל שהוא לקוח מתוך ברושור כזה. תשאלו כל גורם אולימפי (אני עשיתי זאת בשבילכם) והוא יאמר לכם שהאולימפיאדה היא אירוע ספורטיבי עולמי, המנותק מכל מצע פוליטי.
אממה, חודשים ספורים לפני יריית הפתיחה כבר אפשר לשמוע את הדי הפיצוצים הפוליטיים המעטרים את האולימפיאדה כזיקוקים בטקס הפתיחה. אז מה היה לנו? איראן האשימה את בריטניה בכך שהלוגו של האולימפיאדה הוא למעשה עיטור יצירתי של המילה "ציון", ואיימה להחרים את המשחקים.
בפברואר גילה מנהל הכפר האולימפי, כריס היל, כי משלחות ממדינות הנמצאות בסכסוך, כמו ישראל ואיראן או בריטניה וארגנטינה, יתגוררו רחוק ככל האפשר אחת מהשניה. לפני כחודש הודיע ראש הממשלה הבריטי, דייויד קמרון, כי הרודן בשאר אל-אסד מתבקש להישאר בבית ולא להגיע לטקס הפתיחה.
אסד הוא לא המנהיג היחיד שהתבקש להישאר בבית: הבריטים ביקשו ממועמר קדאפי, עוד בימים שבהם התהלך בשמלות ערב ברחובות טריפולי, להישאר באוהל ששימש לו מגורים. בבריטניה קוראים לממשלה לאסור גם את ביקוריהם של רוברט מוגאבי, הרודן השולט בזימבבואה ושל בני משפחת המלוכה של בחריין, שדיכאו באלימות את המהומות שפרצו בה.
הבריטים יודעים על איזו רגל לדרוך: האולימפיאדה הקרובה תארח מספר שיא של 120 ראשי מדינות והיא צפויה להפוך, לצד האירוע הספורטיבי, למפגש פסגה קיצי של כל המנהיגים החשובים בעולם. החרמתם של מנהיגים כאלה ואחרים שולחת מסר חזק של נידוי וחוסר הסכמה עם מדיניותם.
אבל לצד אלה עולות שאלות רבות: את מי מחרימים? מהם הקריטריונים להדרתו של ראש מדינה מהאולימפיאדה? והאם כל אלה לא מנוגדים למסר האולימפי, לפיו ספורט אמור לקרב בין כולם, גם אם אנחנו לא מסכימים עימם?
לונדון כמובן לא תהיה האולימפיאדה הראשונה שאחד מענפי הספורט בה יהיה הטלת חרם למרחקים. את המשחקים במוסקבה 1980 החרימו מדינות רבות בגלל הפלישה של ברית המועצות לאפגניסטן, בלוס אנג'לס 1984 הגיעה התגובה של הגוש הסובייטי, שלא לדבר על משטר האפרטהייד של דרום אפריקה שהוחרם לאורך שנים.
לאלה מצטרפת דוגמה נוספת, קצת אחרת, מסוף השבוע האחרון. הוועד האולימפי הבינלאומי עומד תחת לחץ לאסור את השתתפותה של ערב הסעודית במשחקים, עקב החלטת הסעודים לא לשלוח אתלטיות לאולימפיאדה. הסעודים סבורים שהשתתפותן של נשים באולימפיאדה נוגדת את כללי המוסר והצניעות של אומת הצ'אדורים והבורקות.
הם יכולים לקבל תזכורת להחלטה זהה, שאסרה את השתתפותה של אפגניסטן באולימפיאדת סידני 2000 בשל מדיניות נאורה דומה של ממשלת הטאליבן. הסעודים טוענים כי איסור שכזה
יהיה נגוע במניעים פוליטיים, שכן תהיה זו החרמה על רקע חוסר הסכמה עם הערכים והעקרונות עליהם מושתתת מדינתם.
לוועד האולימפי העולמי יש מסמך עקרונות, שלאורו מתקיימות האולימפיאדות השונות. במסמך מופיעים עקרונות כמו שוויון בין המינים, הדתות והגזעים. מנגד, מה אומר המסמך על ביטול הזמנתו של אסד או של מנהיג אחר? מי מוסמך לקבוע אם הרודן המשופם יוכל לנפוש הקיץ בלונדון או לא? השטח הפוליטי הוא אפור והקריטריונים משתנים כל הזמן.
במגורי האתלטים בכפר האולימפי שם ביקרתי, הסביר לי גורם מהוועדה המארגנת שכל האיסורים האלה לא משנים הרבה: "בסופו של דבר, כל האתלטים נפגשים בערב בדשא, מדברים וצוחקים, כאילו היו החברים הכי טובים. זה רק הממשלות שמסבכות את העניינים".
לפנייה לכתב/ת 
