"כל האמת על": קרמן וסידון נותנים בראש לאגדות
סינדרלה, זהבה ושלושת הדובים, כיפה אדומה ועוד, נכתבים ומאוירים מחדש תחת ידיהם השנונות והבלתי-מתנחמדות של אפרים סידון ודני קרמן, בספר שחושף את האמת שמאחורי האגדות. התוצאה: פנינה שנונה ומקסימה לקהל טרום-ציני
בספרם החדש "כל האמת על..." סידון במילותיו וקרמן באיוריו, מגישים חמישה סיפורי אגדות מוכרים מנקודת מבט קצת פחות מוכרת: נקודת המבט של הנבלים. המכשפה מעמי ותמי, הזאב מכיפה אדומה, משפחת הדובים שבביתם "מתארחת" זהבה בנוסף לאחיותיה של סינדרלה והעורב שמנע גבינה מהשועל - זוכים לספר את הסיפור מהצד שלהם.
הספר מחולק לחלקים בעלי מבנה זהה, כאשר כל חלק עוסק בסיפור ילדים אחר. בפתיח של כל אחד מהסיפורים, הנבל התורן מבכה על העוול ורצח האופי שנעשה לו: בחרוזים. לאחר דברי הפתיחה, מוגשת גרסת פרוזה של הסיפור בצורתו המוכרת והמקובלת, מלווה בהערות ביניים משעשעות של הנבל המספר. לבסוף הנבל זוכה לספר את גרסתו המחורזת לאותם אירועים, המוכיחה שהוא לא בהכרח רשע כמו שהוא מצטייר להיות.
אפרים סידון, חתן פרס ביאליק לספרות, ומחברם של של ספרים אהובים כמו "אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו" ו"עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור" הוא גם סאטיריקן, ומביא את שני הכובעים שלו לספר.
עוצמת הזעקה
השימוש של סידון בשפה העברית ראוי להערכה. סידון משלב בין כתיבה בעברית יפה לשימוש במושגים מעולם התקשורת האינטרנטית (כמו צ'אטים ופייסבוק) כגון שימוש יתר בסימני קריאה בתוך המונולוגים הפנימיים של המספרים השונים, על מנת "להגביר את הטון" ולהמחיש את מידת היעלבותם מהדרך בה הם מוצגים בספרים. כמו כן, נעשה שימוש מושכל בגודל הפונט על מנת להעצים את עוצמת זעקתם של המואשמים על לא עוול בכפם (לפחות על פי הגרסה שלהם).
בנוסף למשחקים טיפוגרפיים נבונים, אפרים סידון מגיש טקסטים קולחים, נעימים אך לא מתנחמדים. הסיפורים מיועדים לגיל הרך, אך היוצרים לא מזלזלים בקוראים הצעירים ולא מוזילים משפתם. הספר מתובל במנה גדושה של הומור, בו סידון משתמש בשביל להפוך איקונות של רוע ורשע - לחביבות וסימפטיות.
את כתיבתו של סידון מלווים איוריו של דני קרמן, שאייר בן היתר נכסי צאן ברזל כמו "האריה שאהב תות" ואת סדרת "והילד הזה הוא אני" של יהודה אטלס. גם האיור, בדומה לטקסטים, חוזר על אותו מבנה בסיפורים השונים. האיורים המוצגים לצד קטע הפרוזה ה"מסורתיים" נראים כמעין קומיקס ללא מילים, תחומים בתוך משבצות קטנות. הדימויים המצוירים בתוך המשבצות הם הדימויים המוכרים שלמדנו לצפות להם בסיפורי אגדות: איורים של עיניים, אף ופה בסיפור של כיפה אדומה, ומכשפה בתוך תנור אצל עמי ותמי.
המקומות שבהם קרמן בוחר להפעיל את שרירי האיור שלו הם בקטעים בהם המספר פונה ישירות לקורא, ומספר את סיפורו האישי. בנקודות אלו מגיעים איורים גדולים ועשירים יותר, החיים לצד הטקסט ללא תיחום. כמו שסידון, דרך הדמויות, פונה ישירות לקורא, כך קרמן שובר את המשבצת ונותן לדמויות חופש על הדף. ההבדל בן טכניקות האיור תורם בהיחלצות הסיפור במתכונתו השמרנית והמקובעת - לגרסה חדשה ורעננה יותר.
זוהי אינה הפעם הראשונה בה סיפורי ילדים מוכרים מקבלים אדרת חדשה.
החל מספרו של ג'יימס פין גארנר "פוליטקלי קורקט, אגדות ילדים בלשון סגי-נאור", דרך הקומיקס האמריקני פייבלס, העוסק בחייהן של הדמויות מהסיפורים אחרי ה"חיו באושר ועושר" ועד למחזמר וויקד (wicked) - המבוסס על רומן של גרגורי מגווייר, ומתמקד במכשפה הרעה מהמערב. גרסאות אלו לרב מוכוונות לקהל מבוגר יותר, שאינו מחפש בהכרח לקח או מוסר השכל.
יוצרי הספר "כל האמת על..." מכוונים את ספרם לדמוגרפיה צעירה וטרום-סרקסטית, וכך מאתגרים את חשיבת הדור הצעיר, שלא בהכרח שמע את האגדות ולמד אותן בעל פה. סידון וקרמן מלמדים את הקוראים שיש יותר מנקודת מבט אחת לכל סיפור, ואל לנו להתפתות ולהאמין לכל סיפור שמאכילים אותנו בכפית - זהו לקח רלוונטי מאוד לאקלים הארץ ישראלי שבו קל מאוד לחלק את העולם לשחור לבן.
"כל האמת על", מאת אפרים סידון, איורים: דני קרמן. הוצאת כתר. 51 עמ'.
