"הנוקמים" בדרך: גיבורים על גיבורים
תשע שנים אחרי תחילת העבודה על "הנוקמים", מגיע איחוד הסופר-הירוז של מארוול לקולנוע. אבל מה, הנה באים גם באטמן וספיידרמן להאבק על הבכורה. ממקום מושבה בלוס אנג'לס, ציפי שמילוביץ' שואלת: האם הוליווד מספיק גדולה בשביל כולם?
פחות משבועיים אחרי שהתברר כי במקום תינוק יפה, מושלם וירוק מדולרים יצא להם צאצא מצורע וחסר תקווה, ראשי דיסני החליטו לשפוך את "ג'ון קרטר" יחד עם המים — או יותר נכון במקרה הזה, יחד עם "עולם המים" - ולקוות שאנשים פשוט ישכחו מזה. במיוחד מנהלי הבנקים. ובעלי המניות. והוליווד באופן כללי.
בהודעה כתובה נדירה הודו נציגי דיסני שהם צופים הפסד של יותר מ-200 מיליון דולר על ההפקה המגלומנית. האנליסטים חגגו את הפיאסקו עוד לפני שהסרט בכלל יצא לאקרנים ואז התבררו ממדי הזוועה של קשקוש המדע הבדיוני הפטריוטי. הם העריכו שההפסד יגיע לאזור ה-150 מיליון, אך התברר שהם עוד היו נדיבים. 350 מיליון דולר עלה לדיסני לייצר ולשווק את אחד הכישלונות הפיננסיים הגדולים בהיסטוריה של הוליווד.
הם דווקא שמו את "ג'ון קרטר" בידיים של במאי מוכח - אנדי סטנטון, שעשה את "וול-E" ו"מוצאים את נמו" הקלאסיים - אבל המעבר מאנימציה לבני אדם היה כנראה קצת גדול עליו. וחוץ מזה, בתפקיד הראשי הם נתנו לו את טיילור קיטץ'. טיילור מי? נו, קיטץ'. לא ראיתם את סדרת הטלוויזיה "אורות ליל שישי"? חבל מאוד, כי זאת סדרה מופלאה על החיים כמשחק פוטבול, אבל אף אחד לא ראה אותה.
לכן אף אחד לא מכיר את קיטץ', ומי שכן מכיר יודע שמדובר בשחקן מאוד יפה ומאוד בינוני. בוודאי לא מישהו שאתה נותן לו להוביל פרויקט כזה, שמראש אין לו אפיל רחב מספיק. אפילו "איירון מן" היה מתרסק אם הליהוק אליו היה חצי מדרגה מתחת לרוברט דאוני ג'וניור. אז טיילור קיטץ'?
בדיכאונם המר החליטו ראשי דיסני פשוט לקפל את הזנב ולפנות את הדרך להתעסקות בשני הפרויקטים הבאים שלהם, שאמורים להציל את הישבן הקולקטיבי של מי שאישרו את "ג'ון קרטר". אחד הוא סרט האנימציה "אמיצה", שהרחש סביבו מדבר על מאסטרפיס אפילו בקנה המידה הפיקסארי.
השני, המיקי מאוס האמיתי, הוא "הנוקמים" - הפרויקט הגדול ביותר בהיסטוריה של קונגלומרט הקומיקס מארוול, ההימור שעליו הם עובדים כבר חמש שנים, והסיבה לכמעט כל סרט שהפיקו מאז 2003. תקציב של 220 מיליון דולר, קאסט עתיר טסטוסטרון עם נגיעות אסטרוגן של סקרלט ג'והנסון, ורמת ציפיות שבימים נורמליים הייתה הופכת אותו לסרט הכי גדול של השנה בלי להתאמץ בכלל.
אבל אלה לא ימים נורמליים. זאת 2012, השנה שבה כידוע מגיע העולם לסיומו, ומכיוון שכך החליטו בהוליווד שאין מה לחכות. פתחו את פנקסי הצ'קים, הקדימו את הקיץ עוד יותר (הפעם גם בצדק, כבר במרץ היה חם בניו יורק) ושפכו ים של כסף שהופך את 2012 לשנה הגדולה ביותר בהיסטוריה של הוליווד, או לפחות הכי גדולה מאז הפעם האחרונה שהשתמשו בהגדרה הזאת. וכשערמה עצומה של סרטים עצומים מגיעה לבתי הקולנוע כמעט בבת אחת, אפילו "הנוקמים" אינם חסיני נפילה.
ההצגה היומית חייבת להימשך
הוליווד כבר לא עושה יותר סרטים קטנים־בינוניים. פעם עוד היה לה איזה עניין אמנותי בקולנוע, ופה ושם היה מתגנב להיט רדום - מה שנקרא "סליפר", סרט שמנמנם במרכז-תחתית טבלת שוברי הקופות עד שהוא מחזיר את ההשקעה במאות ואפילו באלפי אחוזים. אבל היום זה לא שווה לה כמעט משום אספקט, ואמנות זה ללוזרים.
שוק סרטי האינדי מת כמעט לחלוטין, וגם סרטי אולפן בתקציבים קטנים מקבלים אור ירוק רק אם הם באים מחוברים לשמות גדולים של במאי ושל שחקנים. האולפנים הגדולים מתרכזים היום בשניים־שלושה סרטים ממש גדולים בשנה, והיתר זה פינאטס. הסיבה פשוטה למדי: לסרטי ענק יש פוטנציאל להחזיר כסף ענק עוד יותר. סרטים קטנים, ואפילו בינוניים, ברוב המקרים לא יחזירו אפילו את ההשקעה.
קחו את "נערה עם קעקוע דרקון", סרטו האוברייטדי של דייויד פינצ'ר; הוא היה להיט קופתי לא רע שהכניס 213 מיליון דולר ברחבי העולם, אבל אפילו עליו הצליחו אולפני MGM להפסיד כסף. סיבה נוספת לירידה בכמות הסרטים הקטנים, ובו בזמן לעלייה בהשקעה בבלוקבאסטרים, היא שלסרטי הענק יש אפיל בינלאומי גדול הרבה יותר. דוגמה עדכנית טובה היא "היורשים", סרט אמריקאי נפלא - הסרט הטוב ביותר של 2011 לעניות דעתה של מקלדת זו - שהתקבל בצינה חריפה מעבר לאוקיינוס.
הפזילה החוצה מגובה היטב גם במספרים: ב-2011 הציל השוק הבינלאומי את הישבן של הוליווד. ההכנסות הבינלאומיות של התעשייה הגיעו ל־22.5 מיליארד דולר, עלייה מדהימה של 35 אחוז בהשוואה ל־2010; בתוך אמריקה הגיעו ההכנסות ל־10.2 מיליארד, ירידה של ארבעה אחוזים מהשנה הקודמת (שנבעה בין היתר מצניחה חדה בכמות רוכשי הכרטיסים לסרטי תלת-ממד, גימיק שבשלב הזה משמש תירוץ לייקור הכרטיסים, אבל מבחינה אמנותית נדמה יותר ויותר שהוא בדרך לבית העלמין על שם ג'יימס קמרון).
העניין המשמעותי האחרון הוא כמות ההורדות מהאינטרנט, מוקד המלחמה של הוליווד בכל החזיתות. לפני כמה חודשים ישבה על שולחן הקונגרס האמריקאי הצעת חוק כל כך קיצונית שהיא פחות או יותר נתנה לשלטונות אישור לשלוח אתכם לכלא לכמה שנים אם הורדתם סרט של ניקולס קייג' (והאמת? אם הורדתם סרט של ניקולס קייג', מגיע לכם ללכת לכלא). ההצעה זכתה לתמיכה גורפת של המוגולים ההוליוודיים, שהשקיעו עשרות מיליוני דולרים בלובינג אגרסיבי על מדרגות גבעת הקפיטול.
פעם היה מאמץ כזה משתלם. חברי קונגרס אמריקאים תמיד עומדים למכירה פומבית, ורובם גם שמחים להימכר במחיר הגבוה ביותר. אבל אלה ימי הרשתות החברתיות. האינטרנט קובע מה יקרה בעולם, לא הקונגרס. אז וויקיפדיה הוחשכה ליום שלם, גוגל הוחשך חלקית, והיו אפילו אתרי פורנו שהפסיקו לתפקד במחאה. כשהבית הלבן מילמל משהו על התנגדות ללשון החוק, החזירו ראשי האולפנים מלמולים על סגירת פנקס הצ'קים לברק אובמה לקראת הבחירות הבאות.
בסופו של דבר נגנז החוק עד להודעה חדשה, אבל גם ההארווי וויינסטינים של הוליווד יודעים שהמאבק נגד ההורדות אבוד בערך כמו מאבק נגד סרט של הארווי וויינסטין על פרס האוסקר. מה שנשאר הוא לעשות סרטי אקסטרווגנזה כל כך מטורפים, שכדי ליהנות מהם באמת הצופה יהיה חייב ללכת לסינפלקס ברחוב 42 במנהטן ולשלם 14 דולר לכרטיס.
למרות כל הנ"ל, קולנוע היה ונשאר צורת בילוי ההמונים הגדולה והמצליחה ביותר בארצות הברית, ובהפרש עצום. גם ב־2011 המאכזבת משכו אולמות הקולנוע יותר קהל מפארקי שעשועים וממגרשי ספורט גם יחד. כל עוד זה המצב, וכל עוד הכסף בהוליווד זורם כמו חמאה על הפופקורן, ימשיכו לעשות כאן עשרות סרטים בשנה, ופעם בכמה שנים הדברים גם יגיעו לנקודה שתעלה ספקות קשים לגבי השפיות של כל המעורבים. 2012 היא נקודה כזאת. "הנוקמים" הוא נקודה כזאת.
קדימה, תעשה לי את השנה
מיד אחרי שהתפזר הריח הרע של פיאסקו "ג'ון קרטר" בא "משחקי הרעב", ועם 155 מיליון דולר הכנסות בוויקאנד הראשון שלו רק פתח את התיאבון. רשימת הפצצות שינחתו במהלך החודשים הקרובים כוללת בין היתר את "ההוביט" של פיטר ג'קסון, שיצא בדצמבר; את הג'יימס בונד החדש "Skyfall", שיצא בנובמבר ויחבר לדניאל קרייג את חוויאר בארדם ואת רייף פיינס בקאסט הכי אליטיסטי בהיסטוריה של הבלוקבאסטרים; את "The Bourne Legacy", הספין־אוף של סרטי ג'ייסון בורן הנפלאים, בלי ג'ייסון בורן ומאט דיימון אבל עם ג'רמי רנר הפנטסטי;
את "פרומתיאוס", הפריקוול של "הנוסע השמיני", והסרט הראשון בסדרה שמביים רידלי סקוט מאז הסרט הראשון בסדרה; ואת "גברים בשחור 3" שיצא ב־25 במאי, סוף השבוע של יום הזיכרון. צפו לפתיחה של 150 מיליון דולר לפחות. כל זה בלי לדבר אפילו על החלק האחרון בסאגת "דמדומים", שיצא בחורף ויגרום לכל הסרטים הנ"ל להיראות כמו "קפה בגדד".
מכיוון שזאת מין שנה כזאת, כל הסרטים דלעיל — עצומים, שאפתניים ומכניסים ככל שיהיו — ישמשו רק תפאורה לשנת הקומיקס הגדולה ביותר אי־פעם. זאת שתביא בזה אחר זה את "הנוקמים", את האתחול של "ספיידרמן" ואת הסרט האחרון בטרילוגיה האדירה שייצר כריסטופר נולאן ל"באטמן". אבל (כן, צריך לקחת אוויר, אני יודעת) גם בתוך השלישייה הזאת יש היררכיה, ואין שום קור עכביש שיכול לשים את ספיידרמן באותה ליגה של "הנוקמים" ושל באטמן. לא השנה.
"ספיידרמן המופלא" ("The Amazing Spider-Man") די מוחק את שלושת הסרטים עם טובי מגווייר — ככה זה כשהסרט השלישי בפרנצ'ייז כל כך רע שהוא הורס את שני הראשונים, שהיו נפלאים ממש — ומביא את אולפני סוני לעוד רימייק, בקושי ארבע שנים אחרי הסרט הקודם. אנדרו גארפילד המצוין מ"הרשת החברתית" נכנס לטייטס של מגווייר, והנמסיס של פיטר פארקר הפעם יהיה איש הלטאה. אמה סטון האהובה-עד-לזרא, שהיא גם חברתו של גארפילד בחיים, תשחק לצידו. הסרט, שיצא באמריקה בסוף השבוע של ה-4 ביולי, יעשה טונות של כסף בשביל מארוול.
אבל לא כמו הכסף שיעשה "הנוקמים". הגלקטיקוס של הקומיקס יסתערו על אלפי בתי קולנוע בארצות הברית ב-4 במאי, גם בגירסה רגילה וגם בתלת-ממד (אליכם שם בלבנט יגיעו שתיהן ב-10 בחודש), אבל למה למכור כרטיסים רק לסרט אחד? בסינפלקסים נבחרים אפשר יהיה לראות לאורך ה-3 במאי מרתון של הסרטים שקדמו לאיחוד המרגש. הוא יתחיל ב-11 וחצי בבוקר ויגיע לשיאו בחצות, עם הקרנת הבכורה של "הנוקמים". מחיר הכרטיס ליום שלם של בילוי עם בני נוער מחוצ'קנים: 40 דולר. לא נורא, בקצב הזה הדלק בקליפורניה יעלה יותר עד תחילת מאי.
והנה השאלה הגדולה השנייה לגבי "הנוקמים". זה לא רק כמה כסף הוא יעשה; זה האם אפשר לחבר ארבעה פרנצ'ייזים של גיבורי-על לנרטיב אחד מוצלח. מדובר במבחן גדול, ניסיון הוליוודי חסר תקדים שאפשר רק לנחש מה תהיה השפעתו על הפרנצ'ייזים עצמם.
הרעיון להביא את "הנוקמים" לקולנוע מתבשל אצל מארוול בערך משנת 2003, אז שיחררו את "הענק הירוק" הראשון. כמעט כל סרט שעשו מאז נוצר תחת הצורך להכין את הקרקע ל"הנוקמים"; כך למשל הוקרבה העלילה של "איירון מן 2" לטובת איחוד גיבורי-העל הקרב ובא, מה שגרם לבמאי ג'ון פאברו לשנוא בערך כל רגע בסרט, ולהישאר מחוץ ל"איירון מן 3". דוגמה אחת: האלמנה השחורה (סקרלט ג'והנסון) שצצה פתאום ב"איירון מן 2", והעיקה על רשימה עמוסה מדי גם ככה של דמויות, הייתה שם רק כי היה צריך למצב אותה לקראת החלק המרכזי שלה ב"הנוקמים".
תכלס, חוץ מאיירון מן, אף אחת מהדמויות האחרות ב"הנוקמים" לא הצדיקה את הפיכתה לפרנצ'ייז. "ת'ור" הכניס 180 מיליון דולר ולא כיסה את ההשקעה, והענק הירוק הוא דמות לגמרי לא סקסית (למרות שבשני הניסיונות להחיות אותו שיחקו את הדוד של שרק שני סמלי סקס, אריק באנה ואדוארד נורטון). "קפטן אמריקה", שהיה סרט נחמד ולא יותר, נעשה גם הוא בעיקר במחשבה על "הנוקמים". לראיה, ראשי האולפן הקפידו לקרוא לו "קפטן אמריקה: הנוקם הראשון".
למזל הגדול של מארוול קוראים כמובן רוברט דאוני ג'וניור, שבא משומקום והפך את "איירון מן" לביצת זהב. ברגע שהוא התחייב להופיע ב"הנוקמים" - שמועות עקשניות טוענות שזה התנאי שהציבה לו מארוול בתמורה לתפקיד טוני סטארק, - ג'וב מציל-קריירות קלאסי - כבר לא היה ספק לגבי יציאת הפרויקט לדרך. וגם אין ספק לגבי זהות האיש שיעשה את רוב עבודת היח"צ לסרט הזה. אבל האם כל זה מספיק בשביל לעשות להיט בשנה האחרונה למניינם?
זה עטלף בכיס שלך
חודשיים אחרי "הנוקמים", ב-20 ביולי, יגיע מה שבוודאי יהיה אחד מרגעי השיא בהיסטוריה של הוליווד. קצת קשה להעביר במילים את רמת הציפיות שעוטפת כבר עכשיו את "עלייתו של האביר האפל", הבאטמן השלישי והאחרון של נולאן. תזכורת: הסרט השני, שעלה על המסכים בקיץ 2008, נשאר עליהם כמעט עד קיץ 2009 והכניס יותר ממיליארד דולר ברחבי העולם. זאת רמת ההייפ שיושבת עכשיו על הכתפיים של נולאן.
העלילה מתרחשת שמונה שנים אחרי תום הסרט הקודם ומתרכזת באויבת ישנה-חדשה של גיבור העל העטלפי (שאף אחד עדיין לא מצליח לזהות למרות שיש לו תחפושת די מינימלית, והקול שלו זהה לזה של ברוס וויין כשהוא מצונן): ליגת הצללים הקטלנית שניסתה להרוס את גותאם עוד בסרט הראשון בטרילוגיה. כמובן שיהיה גם רשע חדש, שאותו יגלם טום הארדי המסכן, שיצטרך להיכנס לנעליו המיותמות של הית לדג'ר.
אן האת'אוויי תשלים את הפיכתה לשחקנית בליגת העל כשתיחנק בחליפת אשת החתול. 250 מיליון דולר, זאת הערכת התקציב של "עלייתו של האביר האפל", וזה עוד מהצד השמרני של התעשיה. נולאן, בהיותו נולאן, לא מגלה בטריילרים כלום חוץ מהעובדה שזה יהיה עוד סרט אפל, כבד, נטול הומור, שייקח את עצמו ברצינות תהומית.
"ארבעת המופלאים" מ-2007 היה סרט הקומיקס האחרון שנעשה בגישת הטרום-באטמן-מתחיל, אז התברר פתאום שגיבורי-על יכולים להביא ערך מוסף להגשמת פנטזיות של גיקים בני 13. נולאן שינה לחלוטין את הצורה שבה מתייחסים לז'אנר, והציב סטנדרטים חסרי תקדים. אין אצלו רחובות מצוחצחים, הוא לא מתעסק במפלצות, אף אחד לא מתחיל פתאום לעוף סתם כי זה מלהיב את כיתה ח' 3, ואיש אינו מחוסן מפני כאב או אשמה או אבל. ריאליזם זה הכי.
נולאן עשה שני סרטים שהיו אדירים למרות הז'אנר שאליו השתייכו, לא בזכותו. ההישג העצום שלו הוא ביצירת משהו שנותן מספיק בשר אדום למכורי הקומיקס, אבל גם מצליח להביא קהל רחב ובוגר הרבה יותר מהפאן-בויז. מהעבר השני, כל הנוקמים כולם - אולי חוץ מאיירון מן שמסתובב בלאס וגאס ונוהג במכוניות מרוץ, וגם זה רק לפעמים - מתפקדים בתוך עולם פנטסטי ואסקפיסטי. מאוד כיפי, אבל עם ערך תזונתי של במבה.
הקרב בין "הנוקמים" לבאטמן יהיה גם המאבק האולטימטיבי בין מארוול ל-DC קומיקס. זאת מלחמת גיקים נצחית, רק שהגיקים האמיתיים היחידים בה הם הצופים. מי שמנהלים את המלחמה הזאת בפועל יושבים יותר טוב על הטייפקאסט של הרשע. כך או כך, כלי נשק יש בלי סוף.
בעולם הקומיקס, אם אתה אוהד של באטמן, אתה לא יכול להיות אוהד של איירון מן. פשוט לא. כש"איירון מן" הראשון יצא ב-2008 והפך ללהיט אדיר כנגד כל הציפיות, הוא הצית מלחמות אינטרנט שהאינטנסיביות שלהן היתה יותר מצחיקה מדאוני ג'וניור. השנה מביאה מארוול לא פחות משישה גיבורי-על שלה כדי להילחם בבאטמן אחד. הטריילר הראשון של "הנוקמים" קבע שיא של הורדות: 10 מיליון ב-24 השעות הראשונות.
הטריילר של "עלייתו של האביר האפל" שבר את השיא עם 12.5 מיליון, ואז הגיע הטריילר השני של "הנוקמים" והשיג 13.7 מיליון. הטריילר הבא של הבאטמן ישבור גם את השיא הזה. שאלת האיזה סרט יהיה יותר טוב משנית לגמרי. המנצח יהיה זה שיביא יותר כסף. זה הכל.
והמנצח, אגב, יהיה "עלייתו של האביר האפל". זה אפילו לא יהיה קרוב. נולאן ישלים את ניקוי הקופה, והסיקוול של "הנוקמים" יתרכז בוודאי בניסיון לסגור חשבונות עם הבמאי שהרג את הז'אנר. זה, כמובן, אם העולם לא יגיע לקיצו בסוף השנה.
לפנייה לכתב/ת 
