כבוד להיות פרסונה נון גראטה

במהלכה של מהפכת הסטודנטים בצרפת באביב 1968 נשמעו קולות בסביבתו של הנשיא שארל דה גול, שיעצו לו לכלוא בעוון הסתה לאלימות את ז'אן פול סארטר, הפילוסוף הדגול שעמד מאחורי האירועים, המריץ והלהיב את הצעירים להשתלט על הרחוב ולתפוס את השלטון בכוח. 

אם סארטר יהיה מאחורי סורג ובריח, יעצו לדה גול, לא יהיה למהפכה הזאת דלק והיא תגווע בסופו של דבר. דה גול השיב ליועציו משפט מופתי שייחקק בדברי ימי צרפת: "אתה לא מכניס לבית הסוהר את ווֹלטר". בכך לא רק השווה בין שני ענקי הרוח הצרפתיים, אלא בעיקר קבע, שישנם יחידי סגולה שהם נכסים לאומיים. ישנם יחידי סגולה שחלים עליהם חוקים אחרים.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

משחק הדיור: ליצור תחרות לתל-אביב / אורי וייס

אל תגרשו אותם אל מותם / יהודה באואר

חזקה על שר הפנים שלנו אלי ישי, שהוא לא שמע על ווֹלטר, וגם לא על סארטר, ומעניין אם היה עונה נכון על השאלה מי היה דה גול. כך שברור, שגם על גינטר גראס לא היה לו מושג, עד שהסופר הגרמני, חתן פרס נובל, זה שכתב את "תוף הפח", אחד הרומנים הגדולים של המאה שעברה, פצח בפואמה, שמבחינה ספרותית אינה משיאי יצירתו, בלשון המעטה, ושבה העז להטיל ספק בצדקתה המוחלטת של מדינת היהודים.

הודות לבורותו של אלי ישי זה, בגלל נבערותו והחשכה התרבותית שבה הוא שרוי, הוא העז להכריז על גינטר גראס (המכונה "גיטנר" ו"גינטר" בהודעתו העילגת) כפרסונה נון גראטה. כלומר, כאישיות בלתי רצויה בישראל, ומכאן כמי שכניסתו לארץ אסורה על פי צו. אינני משווה, חלילה וחס, את אלי ישי לדה גול. עצם אזכור שני השמות בנשימה אחת מעורר חלחלה. אבל לשר הפנים יש בוס, אם אינני טועה, ראש הממשלה, בנימין נתניהו. ממנו, כבר-אוריין, וכהיסטוריון בן היסטוריון, הייתי לפחות מצפה לשקול כדה גול.

לא כל מי שתוקף הוא אנטישמי

אינך מכריז על גינטר גראס כאישיות בלתי רצויה, יאמר מה שיאמר. מותר לו לתקוף אותנו כאוות נפשו, בלי שהבריונים של ממשלת ישראל ישתלחו בו בתוקפנות ובאלימות. רק מדינה חלשלושה, שאינה בטוחה כלל בצדקתה, והנבהלת כך מביקורת, מאבדת את העשתונות ונוקטת בצעד קיצוני כזה נגד מי שמדבר נגדה. בושה לעם הספר שיש לו שר פנים בור ועם הארץ כזה, אבל עוד יותר מביש, אם ראש הממשלה לא יקרא את השר הזה לסדר. לא כל מי שתוקף את ישראל הוא אנטישמי.

הכתיבה של גראס, שאני מעריץ אותה כבר עשרות שנים, מרגשת ואנושית מאין כמוה. אינני בוחן כליות ולב, אבל ברור לי שהסופר הגדול הזה אינו אנטישמי. גם אני, להבדיל, חש נקיעת נפש מיהודים, וזה לא הופך אותי לאנטישמי. אני מזועזע מיחסם של היהודים לפליטי שואה שאינה שלנו, לקלות שבה האספסוף היהודי שלנו מוכן לגרש קורבנות של מלחמות נוראות אל מותם הוודאי. בצער רב הגעתי לאחרונה למסקנה, שכל מה שנותר אצלנו ממשקעי השואה הוא קורבנוּת, צדקנות, והרגשה שלנו מותר מה שלאחרים אסור - ולא הזדהות עם קורבן, עם פליט, עם חסר אונים באשר הוא.

כך שביקורת עלינו, גם מסופר גרמני, לא תזיק כלל. להיפך, אולי היא תועיל באיזו דרך. יתרה מזו, כבוד להיות מוכרז כפרסונה נון גראטה על ידי גזען מגרש פליטים כאלי ישי. אתמול, כששמעתי את הודעת שר הפנים בנוגע לגינטר גראס, כתבתי למזכיר הממשלה, לצבי האוזר, בזו הלשון: "אנא מסור לביבי, שאם הוא לא מתכונן לנזוף באלי ישי על הצעד האידיוטי החשוך שלו כלפי גראס (שכמובן אין לו מושג מי הוא), אז גם אני אשמח להיות אישיות בלתי רצויה במדינתו".

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il