גמילה מחיתולים בשינה: להעיר את הילד לפיפי?

נושא הגמילה בשנת הלילה עשוי להיתפש כהמשכו הטבעי של התהליך. אך בספרות המקצועית קיימת הבחנה בין השניים וגמילת הלילה נתפשת כנושא נפרד, עם אפיונים משלו וקשיים משלו.

רבים מהילדים שנגמלו מחיתולים בשעות הערות ממשיכים לשחרר שתן במהלך השינה באופן לא רצוני. במסגרת מחקר שערכתי, נמצא שכ-15% מהילדים בגילאי שלוש עד חמש שגמולים לגמרי בשעות היום - עדיין מרטיבים בלילה. ממצא זה תואם את הנתונים המופיעים בספרות המקצועית לפיהם כ-30% מהילדים שעדיין לא גמולים לגמרי בשעות היום ממשיכים להרטיב בלילה וכן כ-60% מהילדים שסובלים מקשיים בתהליך הגמילה בשעות היום (ילדים עם אנורזיס, אנקופרזיס, התאפקויות, עצירויות וכד').

גמילה מחיתולים - שלב אחרי שלב:

שלב 1: איך להתחיל כבר בגיל שנה וחצי

שלב 2: יוצאים לדרך הגמילה מחיתולים

שלב 3: איך צריך להגיב ל"פספוסים"?

שלב 4: להציע לו פרס על כל פיפי?

שלב 5: מה עושים כשהגן פוגע בתהליך הגמילה

לפיכך, תופעת הרטבת הלילה רווחת ומטרידה הורים וילדים רבים. להתעורר בשעות הקטנות של הלילה ולגלות שהילד שוכב במיטה ספוגה בפיפי זו חוויה לא נעימה, בלשון המעטה. אדגיש רק כי אם הבעיה נמשכת מעל גיל ארבע יש לשקול פנייה לייעוץ מקצועי.

המבחן הראשון: חיתול יבש לאחר שנת הצהריים

כתבה זו מיועדת להנחות את ההורים כיצד לקדם את תהליך הגמילה בשינה עד כמה שניתן בכוחות עצמם, ללא פנייה לטיפול מקצועי. חשוב לדעת שרוב הילדים נגמלים בשינה באופן ספונטני. תינוקות ופעוטות שנגמלים כהלכה בשעות הערות מפנימים למעשה את ההתנהגות והמיומנות החדשה, הם מפתחים יכולת התאפקות ובסופו של דבר פשוט לא "מרשים לעצמם" לפספס יותר. מעתה ואילך הם יימנעו מלעשות את צורכיהם בבגדים, לא רק בשעות הערות אלא גם במהלך שנתם. לשמחתנו ולמזלנו, הפנמה זו היא נחלתם של רוב הילדים: כ-75% מהילדים מפסיקים להרטיב בשינה עד גיל ארבע. גמילה ספונטנית זו חוסכת מהורים רבים את ההתעסקות המתישה והארוכה עם גמילת הלילה.

בזמן תהליך הגמילה בערות או זמן מסויים אחריו (יכול לנוע בין ימים בודדים לבין מספר חדשים) מבחינים ההורים שילדם מתחיל להתעורר מהשינה עם חיתול יבש. אם הפעוט מתעורר משנת הצהריים והחיתול יבש, זהו סימן שהוא התקדם בתהליך ונמצא בדרכו לגמילה גם בשנת הלילה. התפתחות זו חלה אצל פעוטות רבים בד בבד עם שיפור השליטה שלהם בעשיית צורכיהם בשעות הערות, לפעמים אפילו בימים הראשונים של הגמילה.

פעוט שמסוגל להתאפק שעתיים-שלוש עם הפיפי כשהוא ער, יתאפק פעמים רבות גם לאורך שנת הצהריים. מובן שגם בשלב שהפעוט עדיין מחותל לשינה יש להקפיד ולהושיבו לעשיית צרכיו ממש לפני שמשכיבים אותו, ובמקביל לגשת אליו מיד כשהוא מתעורר, להסיר ממנו את החיתול ולהושיבו לעשות פיפי. אם לא נעשה זאת בזריזות הוא עלול לשחרר את הפיפי בחיתול, ואז לא נדע אם עבר את השינה "בשלום" וקם יבש.

אם אכן הפעוט קם יבש משנת הצהריים כמה ימים רצופים, תוכלו להפסיק לחתלו בשינה זו, במיוחד אם כבר השיג שליטה מלאה על עשיית צרכיו בשעות הערות. אמנם, ייתכן שיהיו פה ושם פספוסים בימים הבאים, אך זה סיכון שכדאי לקחת. ניתן להפנות את תשומת לבו של הפעוט להתקדמותו ואף לשבח אותו על כך.

המבחן השני: "אמא, פיפי!"

הקימה היבשה משנת הצהריים בהחלט מרמזת שכעת אפשר להתחיל לשקול מעבר לגמילת לילה. הדבר נכון שבעתיים אם קורה שבהתעוררות בבוקר אתם מגלים חיתול יבש למדי או יבש לחלוטין. כאמור, הפעוט של ההורים בני המזל יעבור גמילה ספונטנית ויפסיק להרטיב בלילה, מה שאומר שההורים יכולים אז להפסיק לחתל את הילד לפני השינה, להלביש אותו בפיג'מה, ובא לציון גואל. הורים עם קצת פחות מזל ייאלצו להתמודד עם תהליך הגמילה בלילה. 

כאמור, בגישתי אני מבחינה בין גמילה בשעות הערות לגמילה בשינה. אך יש מספר שינויים בהתנהגות הפעוט שלא כדאי להתעלם מהם, המרמזים על כך שהוא "לוקח אחריות" על הגמילה שלו בשינה. הראשון, כפי שנאמר לעיל, הוא שכשהפעוט מתעורר יבש. זהו חלון הזדמנויות ויש לנצלו ולהסיר את החיתול בשינה. המשך החתלתו למרות יכולת ההתאפקות תעביר לפעוט מסר מבלבל ועלול להביאו "לנצל" את החיתול ולא להתאפק.

הרמז השני המראה על התפתחות יכולת השליטה הוא כשהפעוט, שחותל לקראת השינה והושכב זה עתה במיטתו, קורא להורה בזעקת "פיפי!". כיצד על ההורים להגיב לזה? ובכן, התגובה הלא רצויה היא לצעוק חזרה מהחדר השני: "יש לך חיתול – תעשה בחיתול". תגובה כזו עשויה לנבוע מאי רצונם של ההורים לפרוץ את מסגרת ההשכבה לישון או מעייפות וחוסר חשק להתפנות שוב לטיפול בפעוט.

גמילה מחיתולים. אל תשכחו לחזק אותו(צילום: shutterstock)

אך חשוב להבין שתגובה כזו פוגעת בעקביות ובמסר החד משמעי שמועבר לפעוט בשעות הערות שלו, המסר שאומר שכל עוד הוא מודע לעצמו, לגופו ולמעשיו נדרש ממנו לעשות את צרכיו בסיר/אסלה. והרי אם הוא מודיע שיש לו פיפי או קקי זה סימן שהוא אכן מודע לגופו. לפיכך יש לגשת אליו, להסיר ממנו את החיתול ולהושיבו לעשות את צרכיו.

יותר מכך: אם מדובר בפעוט שטרם נטל על עצמו את האחריות לאורך היום, ולא טורח להודיע כשיש לו פיפי, תוכלו לנצל את ההזדמנות שנפלה לידיכם ולתת לו חיזוק על התנהגותו ולומר לו: "כל הכבוד שאתה אומר לי כשיש לך פיפי". מובן שאין להפוך יציאה כזו מהמיטה לחגיגה שלמה ולהתעוררות מחודשת, ורצוי לעשות זאת באופן ענייני וקצר, מבלי שהפעוט ירוויח תשומת לב הורית נוספת שתהפוך את כל העניין לכדאי בעבורו. מיד עם תום עשיית הצרכים יש לחתלו מחדש ולהחזירו למיטתו.

מניפולציה או צורך אמיתי?

אם הפעוט חוזר ומבקש לקום מהמיטה לפיפי (וגם אם הוא עושה את צרכיו בכל פעם שמוציאים אותו) יכול להתגנב ללב ההורים חשד שיש כאן מניפולציה. הם חשים שהפעוט סבור שגילה דרך לגיטימית, לכאורה, לפרוץ את מסגרת ההשכבה לישון. ובכן, יש לגלות רגישות ולנסות לאבחן בוודאות האפשרית את המצב. אם מוציאים את הפעוט לעשות את צרכיו ומתברר ש"אין לו" – סביר להניח שזו מניפולציה מסויימת. אך אם הפעוט אכן עושה את צרכיו כשהוא מוצא ממיטתו, וגם אם רק בחלק מהמקרים, ייתכן מאוד ששבשל העובדה שכל עניין השליטה בצרכים די חדש לו הוא מתקשה עדיין לזהות נכון את תחושותיו הגופניות ולווסת אותן, ובאמת משתדל להיענות לדרישת ההורים לעשות פיפי/קקי בשירותים.

הדרך למנוע התנהגות מניפולטיבית לכאורה היא, ראשית, להקפיד להושיב את הפעוט לעשות את צרכיו ממש לפני הכנסתו למיטתו. אם למרות זאת, כעבור פרק זמן סביר, הוא קורא להורים ממיטתו – יש להאמין לו ולהוציאו. אך אם התופעה חוזרת על עצמה הרי שבשלב מסויים יש לומר לו כי זו הפעם האחרונה שהוא מוצא מן המיטה, ושעליו לעשות את כל צרכיו לפני השינה – כי שוב לא יוציאו אותו (גם אם ההורים נוכחו שבכל פעם הוא אכן עושה כמה טיפות פיפי, אין זה מצדיק הוצאה מהמיטה). ברוב המקרים התרעה כזו (ועמידה בה, כמובן) משכנעת את הפעוט להפסיק לקרוא להוריו ממיטתו.

אם הפעוט כבר נרדם, ובשלב כלשהו במהלך הלילה הוא קורא ואומר שיש לו פיפי/קקי – מובן שיש לגשת אליו ולאפשר לו לעשות את צרכיו כיאות ולא בחיתול. זאת משום שאצל פעוטות רבים זוהי בעצם תחילתה של השליטה בצרכים בזמן השינה. תחושת שלפוחית השתן המלאה (ולעתים רחוקות אף פעילות המעיים) מעירה אותם, בשונה מבעבר, שאז התעלמו מתחושה זו ועשו את הצרכים מתוך שינה.

להעיר בלילה או לא?

אני שומעת הורים (ואנשי מקצוע) רבים המתנגדים להקמת הילד משנתו ולקיחתו להתרוקן ביוזמת ההורים. לא כך על פי גישתי: גישת ההיענות לצרכים מבוססת על התפישה שתהליך הגמילה הינו תהליך חינוכי לכל דבר ולפיכך, כמו בכל תהליך חינוכי בהורות הסמכותית, גם כאן הוא נקבע על ידי ההורים, המטרה שאליה הם שואפים

בעבור ילדם ידועה להם, הם נוקטים צעדים על מנת להגיע למטרה והם נמצאים לצדו של ילדם כדי לתמוך בו עד להשגתה.

ברור שאנו מצפים שבסופו של תהליך הגמילה בשעות העירות, יהיה הילד הגמול מסוגל לקבל על עצמו את האחריות הנדרשת ולא יעשה את צרכיו בשנתו. אך לא תמיד מתרחשת הגמילה הספונטנית וכאן תפקידם של ההורים לתמוך בפעוט עד הגיעו ליכולת שליטה מוחלטת על צרכיו גם בשינה. אך עד לשלב זה נסתפק במטרה זמנית: שהילד יתעורר בבוקר יבש במיטתו, ופחות משנה לנו אם זה קרה בזכותו (הילד התאפק כל הלילה או לחילופין התעורר וקם בעצמו לעשות את צרכיו בשרותים) או שזה קרה בזכות הוריו (הם אלו שהעירו אותו ולקחו אותו להתרוקן בשרותים).

ייתכן שהילד יזדקק לעזרתם ולמעורבותם של הוריו – וזה בסדר בשלב הראשון. התהליך הוא באחריות ההורים עד שהילד יפנים את ההתנהגות הנדרשת, ואז תעבור האחריות אליו. כלומר, אם ההורה מעיר את הילד במהלך הלילה כדי שיעשה את צרכיו בסיר או בשירותים – זה בסדר. כל עוד הילד אינו מרטיב במיטה ומתעורר בבוקר בפיג'מה יבשה, הרי שמטרתנו הושגה, לעת עתה.

מתי להעיר את הילד? על סמך ניסיונם המצטבר, בתהליך של ניסוי וטעייה, ילמדו ההורים מתי רצוי להעיר את הילד לעשות פיפי. יש הורים שמעירים את הילד לפני שהם עצמם שוכבים לישון, ויש כאלו אשר ילמדו כי יש להעיר את הילד פעם נוספת בשעות הקטנות של הלילה. חשוב להקפיד שהילד אכן יתעורר וילך עם ההורה לסיר או לשירותים בכוחות עצמו, ולא כשהוא נישא בידי ההורה, רדום ולא מודע למתרחש. 

על פי רוב, התערבות כזו מצד ההורים עוזרת מאוד לילד בשלב המעבר לקראת שליטה בפיפי גם בלילה. שלב מעבר זה עשוי להתארך לחודשים אחדים (ובמקרים מסויימים אף לשנים אחדות). אני מוצאת לנכון להביע הערכה להורים הרבים המוכנים להקריב ולפגוע באיכות שנתם מתוך מטרה לעזור לילדם להתגבר על בעיית ההרטבה בלילה. עם זאת קורה שאני פוגשת הורים המודים בפה מלא שהם מעדיפים להמשיך ולחתל בלילה את ילדם (גם אם הוא כבר בן ארבע או יותר) משום ש"אין לי כוח לקום בשביל זה בלילה". אני מעריכה את כנותם של הורים אלו, גם אם אני מצרה על החלטתם השגויה.

כאמור, יש השוללים שיטה זו וטוענים כי "זה לא נחשב שהילד גמול". איני יודעת מי קובע מה "נחשב", אך העובדה היבשה היא שהילד מתעורר יבש לשביעות רצונו ולשביעות רצון הוריו – ובכך דיינו לעת עתה. בעיניי, תחושת הגאווה של הילד המתעורר יבש ותרומתה לדימוי העצמי שלו מצדיקות את התגייסותם של ההורים ואת המאמץ שהם משקיעים.

דוגמה הממחישה את טענתי היא כאשר ההורים מושיטים לילדם עזרה כשהוא לומד ומתכונן לקראת מבחן. בואו נניח שרק בעזרת תמיכה זו מצליח הילד במבחן ואלמלא תמיכת הוריו היה נכשל. האם לא ברור לכל הורה שכדאי לעזור לילד, להנחות אותו כיצד ללמוד נכון ואולי אף להתכונן אתו? האם בשל כך שתמכו בו והיו לצידו כשנזקק להם יהיה מי שישלול זאת ויטען טענה מגוחכת - שאם ההורים עזרו לילד אזי זה לא נחשב שהילד עבר את המבחן?

כיצד נקדם את הגמילה בשינה?

עם זאת, כמובן שאנו מעוניינים לקדם את התהליך. ככל שיעברו הימים והשבועות (ולעתים אף החודשים) בתהליך הגמילה, נדרבן את הילד לגלות אחריות ולהתעורר בשעה שהוא חש שעליו לעשות פיפי. לא כל הילדים יגלו אחריות כזו, אך חלק לא מבוטל בהחלט כן – אז למה לא לנסות? האם עדיף לשבת בחיבוק ידיים עד שהילד בן ארבע, חמש ויותר ואז לפנות לטיפול?

כמו כן, אין לשכוח שיש ילדים בגיל זה, ואף צעירים יותר, שמסרבים בכל תוקף להיות מחותלים, כיוון שהם רגישים למשמעות המתלווה לכך – שחיתולים מתאימים לתינוקות ולא לילדים בוגרים כמותם. בהתאם לגישה זו, על מנת לקדם את גמילת הלילה רצוי:

1. אכילה ושתייה עד שעה לפני השינה: לסיים את האכילה והשתייה לפחות כשעה לפני השינה (ולכל ההורים שעדיין משכיבים את ילדם לישון בגיל זה עם בקבוק חלב – זוהי ההזדמנות להפסיק הרגל מגונה זה).

2. "פיפי ולישון": להרגיל את הילד לעשות את הפיפי האחרון לפני השינה ממש (אחרי הקראת הסיפור וכיו"ב).

3. מודעות: להגביר לפני השינה את מודעותו לנושא ולהזכיר לו שלמרות שהוא ישן אם הוא יחוש שיש לו פיפי ושאינו מסוגל להתאפק עליו להתעורר. אם הוא אינו עצמאי דיו להסתדר לבד בלילה, יש להנחותו לקרוא להורה לעזרה, ויש להבטיח לו שההורה ייענה לו ברצון.

4. להעיר את הילד: אם הילד לא מתעורר לעשות פיפי ואינו מסוגל להתאפק כל הלילה, יסבירו לו ההורים שכדי שלא ירטיב במיטה הם יעזרו לו על ידי כך שיעירו אותו במהלך הלילה ויקחו אותו לעשות פיפי.

ומה לגבי חיתולי-שינה?

חברות חיתולים למיניהן מפרסמות ומקדמות חיתולים מיוחדים לגמילה בכלל ולגמילה בשינה בפרט.

איני סבורה שחיתולים אלו תורמים לקידום תהליך הגמילה, אך ייתכן שיש בהם אלמנט חיובי: הם יתרמו לתחושה הטובה של ילדים מסויימים, שיחושו שהם לא ממש מחותלים (ולעומתם, ילדים אחרים לא יאמינו שחיתול זה הוא סוג של "תחתון לילה" מיוחד).

יש אף סוג של חיתולים עם הדפס מצויר כלשהו, שנמחק אם הילד מרטיב. לילד יש אפוא מוטיבציה לא להרטיב במהלך השינה ולהתעורר בבוקר ולגלות שההדפס עדיין ישנו. כמו כן, חיתולים אלו עשויים להקל את תהליך הגמילה מבחינה טכנית, שהרי הם מפחיתים את כמות הבגדים והמצעים הרטובים, ואין לזלזל בהיבט מעשי זה.

לפיכך ההורים מוזמנים להפעיל את שיקול דעתם בהתאם לנסיבות האישיות של ילדם ולהחליט אם להשתמש בחיתולים אלו כחלק משלב מעבר לתחתוני הבד הרגילים, אם לאו.

הכותבת היא יועצת חינוכית-התפתחותית M.A, עוסקת בהדרכת הורים, טיפול CBT ואימון. מחברת הספר "היענות לצרכים - גמילה (מוקדמת) מחיתולים ". לעמוד הפייסבוק של דפנה לחצו כאן