"אפשר מים?"; איך לגרום לילדים לישון בזמן

זהו, אתם על סף עילפון. השעה תשע בערב והם עוד קופצים על הספות. גם היום לא היה לכם רגע דל: מהעבודה לגנים, ואז הביתה עם הצאצאים. לכו תמצאו הפעלות שיעניינו אותם, ואם אפשר אז גם קצת אתכם. לכו תדאגו לאוכל, שיהיה גם מזין (יחסית), גם לא מלכלך (כי חבל על השטיח) וגם קל להכנה (כי למי יש כח?).

השעה תשע ואתם גמורים מעייפות והחלטתם ש"די! אנחנו שמים לזה סוף, אנחנו רוצים שהילדים ילכו לישון מוקדם". ואתם ממש מנסים ליישם אבל הגדול אומר "אמא, נו עוד משחק אחרון ודי. מבטיח מבטיח"והאמצעי מבקש "עוד פרק אחד ודי אני מבטיח מבטיח מבטיח", והקטן, למרות ארוחת הערב המדושנת, שבה חיסלתם סעודה שלא הייתה מביישת קרנף מורעב, מודיע לכם רגע אחרי שסיפרתם סיפור וכיסיתם אותו בשמיכה שהוא עדיין ממש "רעב".

עוד על שינת ילדים:

איך ללמד את הילדים לישון טוב בלילה? 6 עצות

מחקר מצא: מאיזה גיל התינוק לא יעיר אתכם בלילה

איך להקנות לתינוק הרגלי שינה בריאים

אז איך בכל זאת עומדים בשעת ההשכבה, בלי הטיילת הלילית לשירותים ובלי הקריאות "אפשר כוס מים"? העקרונות הבאים יעזרו לכם לעשות קצת סדר במחשבות.

1. מי לובש את המכנסיים בבית?

התשובה היא, כמובן, שניכם. הורים יקרים, אם לא הבנתם עד היום, אתם העוגן של הבית. אתם אלו שמנווטים את הספינה, אתם רב החובל, הקפטן. שניכם לובשים את המכנסיים בבית. אתם רוצים שהם ילכו לישון מוקדם? קודם כל היו שניכם החלטיים בעניין. בדקו האם שעת השינה עקרונית לכם, בררו יחד למה, וחשבו מה שניכם יכולים ומוכנים לעשות כדי להכניס אותה לתוקף. כשהורים מבשרים "בשורה" עליה החליטו יחד, הילדים מרגישים את הרצון המשותף שלהם, וזה כל כך חזק וחשוב להם להרגיש אתכם כאחד, שההתנגדויות שלהם פוחתות. ואחרי שהחלטתם, בואו נוציא את זה לפועל.

2. קבעו טקס שינה מוגדר

לא צריך ת"ס (תרגילי סדר) או רס"ר (רב סמל משהו) משופם, אבל כן צריך הגדרה ברורה של סדר פעולות קבוע (למשל: משחק קופסה משותף, מקלחות, ארוחת ערב, צחצוח שיניים, סיפור - ולמיטות) כך שהילדים יבינו וירגישו מה צפוי להם. חשובה גם אווירה הולמת, כדי שהזאטוטים ירגישו ויבינו שזמן השינה מתקרב. ניתן, למשל, לעמעם אורות, לשים נעימות מרגיעות וכמובן לכבות את הטלוויזיה. מה שחשוב הוא שבכל יום תפעלו באותה הדרך.

אגב, אם יש יום חריג, אין צורך להיכנס לפאניקה או להבריז מהיום הולדת של סבא בגלל שהיא מתקיימת בשעה מאוחרת, אלא רק להגדיר את היום הזה כחריג בפני הילדים: "בדרך כלל אנחנו ישנים מוקדם יותר, אבל היום בגלל שיש יום הולדת לסבא, נלך לישון קצת יותר מאוחר".

3. צפו "תקלות"

עשיתם הכל לפי הספר: עמעמתם אורות, שמתם מוזיקה מרגיעה, הכנתם ארוחה מדושנת וקילחתם אותם רגע לפני על מנת שהנימנום יעלה על עיניהם. תענוג. עד ש"היי, אבא הגיע!!!!" והילדים רצים לדלת כאילו אין מחר, יוצאים במחולות ובקריאות כאילו מינימום לא שמעו ממנו חודש כי היה במילואים בלי "טלכרד".

אמנם לא תמיד ניתן לתאם ששעת ההגעה של ההורה תתאים ללו"ז שתכננתם, אבל כן צריכה להיות מודעות של שני ההורים לכך שכניסה דרמטית שכזו הביתה מרחיקה את שעת השינה. אז מה בכל זאת עושים? משתדלים לתאם את טקס השינה ושעת ההגעה כך שאבא (או אמא או סבא וסבתא) לא יגיע באמצע הטקס, אלא לפניו או אחריו. המצב האידאלי הוא ששני ההורים נוכחים בבית בזמן הטקס.

4. שתפו את הילדים

יש דברים שלאמא ואבא מותר לקבוע בשביל הילדים, אבל יש דברים שאפשר וכדאי להתייעץ לגביהם עם כל בני המשפחה.

בכל מקרה חשוב לשתף את הילדים במתרחש מבלי להתנשא מעליהם, מבלי לתת תשובות לקוניות וחסרות משמעות של: "כי ככה אמרתי".

במקרה של שעת השינה אני רוצה להציע שיחה בצורת "שולחן עגול", שבה לכל אחד יש יכולת להביע את עצמו, מבלי ששופטים אותו, מתפרצים לדבריו או כועסים על הדעה שלו. בהקשר של השינה כל אחד יגיד את דעתו גם מבחינת שעת השינה וגם מבחינת טקס השינה: האם כדאי, למשל, משחק קופסה או תוכנית בטלוויזיה. לרוב ההחלטה בסופו של דבר היא בידי ההורים, אך זכותם של כולם להשמיע עמדתם, ועל ההורים להתייחס למה שנאמר.

כך, לדוגמה, צריכה להיפתח שיחה כזו: "בחודש האחרון אבא ואני רואים שקשה לכם לקום בבוקר, והמורות מספרות שבמשך היום אתם לפעמים נראים עייפים. לדעתנו חסרות לכם שעות שינה, ואם תישנו יותר יהיה לכם יותר כח גם לשחק וגם ללמוד. מה אתם אומרים?". אתם, בתורכם, תסכמו בעל פה את התשובות של כל סבב.

הכותבת היא עובדת סוציאלית ומטפלת בפסיכותרפיה, מדריכת הורים ואנשי חינוך