הגזמתם עם אוכל בחג? כך תחזרו למסלול הדיאטה

לקראת פסח תכננתי עם בעלי שאלון מקוון שינתב את אוכלוסיית היהודים בארץ ובתפוצות לאכילה מעט יותר שקולה ומתונה. הייתי גאה בו, בשאלון, כאילו ילדתי אותו בלידה טבעית, בלי אפידורל. בכל מקום שאליו הגעתי שאלתי: "ראית את השאלון? נכון הוא מדהים?". ובכן, אף על פי שכמה ממכריי צייצו לי, בלי חמדה, שהוא אכן מסקרן וחדשני, איש לא מילא אותו. 

פקחתי זוג עיניים סגלגלות ומאוכזבות ושאלתי את בעלי: איך יכול להיות שלא עלו על הגאונות הזאת? בעלי, בעל הראייה החדה והמפוכחת, חיכה שנייה לפני שירה את שורת המחץ: אתם נעים במקביל - אין נקודת השקה. אתם, לצורך העניין, זה אני וכלל האוכלוסייה.

• כל הכתבות בנושא דיאטה - בערוץ הבריאות ב-ynet
  

מהטורים הקודמים של לימור:

• דיאטת אמא: איך לגרום לילדים לאכול בריא?
• מחפשים נחמה באוכל: איך לעצור אכילה רגשית
• אין לכם זמן לאכול בריא? דיאטה לאנשים עסוקים
• המהפך של לימור: רזתה 60 קילו ושומרת 17 שנה
  

החיים מתקלקלים באכילה

אז הבנתי: כל המילים שלי, ההשתדלות שלי, מגיעות לאוזניים ערלות. זאת לא אשמת אף אחד, כי מי רוצה בנוסף לניקיונות המטורפים לפסח, קניית המתנות, המפגש המטלטל עם המשפחה על כל ענפיה - לפתוח עוד חזית? להוביל שינוי?

האמת היא שזה באמת לא פשוט. תמיד יהיה איזה יוסק'ה אחד שירים את קולו הרועם ממילא ויצעק "די, חלאס עם כל השטויות שלכם! אני רוצה את הכבד הקצוץ שלי ישר לווריד".

כולם מסכימים, שנה אחרי שנה, שכמויות האוכל הן הרבה מעבר למוגזמות, ושעם השאריות אפשר להאכיל את כל חצי הכדור הרעב, ובכל זאת האיוולת הזו ממשיכה, כמו גזירת גורל, חג אחרי חג - והעולם שותק.

אז אם קטונתי מלחולל שינוי (בינתיים) בחגים, בואו לפחות לא נהפוך את הזמן שמפורים ועד צאת חג שבועות לעיסת אכילה אחת גדולה. אני מכירה הרבה אנשים (כולל אני עצמי, לפעמים), שחושבים: מה הטעם? משלוחי המנות עדיין לא התקררו ואז מגיע פסח, ואחר כך אוכלים קצת אכילה רגשית ביום השואה ואכילה רגשית קצת יותר מאסיבית ביום הזיכרון שמתחבר ליום העצמאות, ואיך אפשר לוותר על כל הבשר, הפיתות ושאר הפיתויים? יאללה, גשר עד שבועות.

אני לא יודעת מה אתכם, אבל כשאני אוכלת בצורה מוגזמת, שאינה מותאמת לצורכי גופי, החיים מתקלקלים לי. אני הופכת ממורמרת, לא בא לי לצאת לאף מקום, כולם הופכים מעצבנים ואין לי סבלנות לכלום.

כבר הבנתי שנקודתית, בחגים, גדול עליי מלהתערב לכם בחיים ובצלחת. אבל זמני החול שביניהם מצוינים לבקרת נזקים, לפעילות גופנית מסודרת ולאכילה שמיטיבה עמכם.

משלוחי המנות עדיין לא התקררו ואז מגיע פסח(צילום: shutterstock)

אם כבר - אז כבר?

לא פשוט לעצור את המגלשה הזאת. יש אנשים רבים שמוטיב ה"אם כבר אז כבר" - אם חרגנו אז יאללה, חפלה - קשה מאוד לעצירה עבורם. גם השהייה האינטנסיבית עם בני המשפחה עלולה להוביל אותנו להתמודדות עם מצבים לא פשוטים.

אני חושבת שאם נגדיר שבחג מותר לאכול קצת יותר דברים שלא אוכלים כל השנה, רק מאכלים שעוברים מדור לדור, לא יקרה שום אסון.

האסון מתחיל כשההתנהגות הופכת להיות בלתי נשלטת. כשאתה שבע עד להתפקע ובכל זאת דוחף עוד קינוח ועוד שוקולד, וקצת קשיו, כי מזמן לא אכלת ומחר לא יהיה, כי ביום ראשון תחזור לתוכנית אכילה מסודרת - מה שכמובן לא יקרה.

כשאני חווה חוויות כאלה, אני לוקחת לי פסק זמן (ולא הממתק) ומנסה לחשוב מה היה לא מדויק ומכאיב עד כדי כך שהייתי צריכה לפגוע בעצמי כדי להמשיך "לסחוב" את האירוע או המפגש.

לפעמים לא ממש בא לי לראות את חולשותיי המרובות בזכוכית מגדלת, ואני מנסה לחזור למסלול בלי בדיקה. לפעמים זה גם מצליח, אבל בשורה התחתונה, לדעתי אף אחד לא אוכל את עצמו למוות סתם כך.

בואו לא נהפוך את הזמן שמעתה ועד תום חג ביכורים למזללה אחת גדולה. קצת הגזמה בחגים עצמם - לא נורא. אבל הגזמה רבה שווה בדיקה.

אל תשכחו שהקיץ מגיע, והקיץ הישראלי קשוח, חסר רחמים ומכריח אותנו לעטות בגדים קצרים, או גרוע מכך: בגד ים.

אורז ומש

מש ואורז הם אבן יסוד בתוכניות ניקוי הגוף רבות. זוהי גרסה טעימה, שפויה ומתאימה למזג האוויר ולדחיסה שחווינו כולם במשך הפסח:

אורז:

מכינים סיר אורז כרגיל - לבן או בסמטי, ועדיף מלא.

מש:

משרים חבילת מש למשך הלילה, מסננים ממים, שוטפים ומכניסים למסננת שמונחת מעל קערה. מדי פעם מרטיבים את הנבטים. תוך יום-יומיים נובט המש, ובמצב זה הוא הכי ויטאלי ועשיר תזונתית.

מבשלים את המש המונבט בישול קצר, כרבע שעה, מקפיאים חצי מהכמות ומשתמשים במה שנותר.

לרוטב:

חבילת רסק עגבניות (ללא פרוקטוז או סירופ תירס)

2 שיני שום כתושות

1 כפית סוכר חום

מלח ופלפל שחור לפי הטעם

1/2 כוס מים

אופן ההכנה:

מחממים את כל חומרי הרוטב בסיר ומביאים לרתיחה. מוסיפים את המש ומביאים לרתיחה עדינה במשך 3-2 דקות. מערבבים עם האורז.