הגר דורון: "קלישאות הן הדבר הכי טוב בחיים"

"אני לא משוכללת" מעידה על עצמה הגר דורון. אבל סיפור החיים שלה אומר אחרת. דורון, 36, היא דוקטורנטית להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, עוסקת בתרגומים מעברית לאנגלית של תזות, חיה שנים בדבלין, ופרסמה לאחרונה את ספרה הראשון - "הכלה היהודיה" (הוצאת מודן). ספר שמציג דמות אישה מוחצנת, שלא מפחדת לומר דברים בקול רם בתוך נפתולי עלילה מפתיעים בהחלט. "בדומה להגר הים, גיבורת ספרי, חזרתי מדבלין לתל אביב. גם לי היתה ההתלבטות הזאת אם להמשיך לחיות בחו"ל או לחזור הביתה, ובחרתי, בסופו של דבר, בתל אביב".

רוצים לקרוא פרק מתוך "הכלה היהודיה"? היכנסו לכאן!

ספרה של הגר דורון. כתיבה אסוציאטיבית

ב"כלה היהודיה", הגיבורה הגר חזרה מדבלין לדירה ברחוב רמברנט בתל אביב כדי לבדוק איפה ציר הפעולה שלה ומה חשוב בחיים בעיניה. היא מוצאת שהבסיס המתאים לחייה נמצא בעצם מתחת לאף שלה. "זאת קצת קלישאה", אומרת דורון, "אבל קלישאות הן הדבר הכי טוב בחיים".

את הרומן היא כתבה במכה אחת, לפני ארבע שנים, כאשר חזרה לגור בארץ. "הוא נכתב בטיל, ובכוונה. בדיוק בשביל ליצור את התחושה הקולחת, את הכתיבה בסרט נע. את הרגע החי. הספר הזה נכתב מתוך אינסטינקט, והוא לא ספר מחושב. הוא בא להתחבק עם הקוראים ולרוץ איתם יחד".

על מה הספר?

"קודם כל הספר הזה הוא על אהבה. על כל גווניה. וגם על המסע שעוברת הדמות, שמתחיל מחוסר ביטחון ועד לעצמאות רוחנית. וזה מסע שחשוב בעיני לכל אישה עם התבגרותה. העלילה מנסה לתפוס את כל מה שטוב בחיים, אבל טוענת שאסור לוותר על עצמך בשלבים האלה. על דברים שאתה רוצה לעשות. רצה בו המון פירוטכניקה של משחקי שפה, אבל המסר הוא: אחד - בואו לים, שתיים - לכו על האותנטי לא משנה מה המחיר".

גרה בשנקין?

הרומן, רובו ככולו, מתרחש בתל אביב. "התפאורה של הספר מייצגת היטב את חיי היצירה בתל אביב", מסבירה דורון. "היא עיר חושנית שיש בה ריכוז גבוה של אנשים יצירתיים. זה מייצג פן של דור. מעבר לזה, תל אביב, כעיר תוססת - מתאימה להמון פרובוקציות, למרות שאני לא רואה בהן באמת כאלה שקורות לדמויות בספר". 

השפה של הרומן מאוד בוטה ואסוציאטיבית. התכוונת לכתוב בזרם תודעה?

"בגלל שאני מגיעה מהתחום האקדמי במקצוע שלי, בספרות אני יכולה ממש להשתעשע. שפה היא סוג של גן שעשועים. בכוונה בחרתי בשפה שלא מתחשבת בקודים חברתיים. היה כאן שחרור גדול".

למה קראת לגיבורה בשמך?

אמרת שהספר יצא ממך בנשימה אחת. איך הגעת בכלל לכתיבת פרוזה?

"משהו הבשיל אצלי. יום אחד התיישבתי לכתוב את הדבר הזה. ונגמר. מאז אני כותבת. לא כתבתי בתור ילדה או נערה. פשוט יום אחד זה התפוצץ, וככה זה יצא. בגלל זה הלכתי על הבום הזה, וגם העורכת של הספר, מיכל חרותי, הרגישה את ההתפוצצות הזאת. יש כאן המון אנרגיה ראשונית של כתיבה וזה מה שניסינו לתפוס".

"אני אוהבת לכתוב בתל אביב, כי זאת עיר נהדרת לכתוב בה. קודם כל, היא מאוד כיפית ונעימה. יש בה מזג אוויר מושלם. יש בה אנשים יצירתיים, חושבים, שמקבלים את הצורך של אדם להסתגר בבית ורק לכתוב. כשאתה רק מתחיל לכתוב אתה תוהה שמא השתגעת - ובעיר הזאת יש תמיכה. אבל אם יש לי עוד אופציה לבחור, הייתי הולכת על ביקתה בשוויץ".

מאיזה סופר היית שמחה לשמוע דעה על כתב היד שלך?

יש לך איחולים לספרות הישראלית?