שמאל, ימין, שמאל. סרקוזי והולנד מחפשים כיוון

ניקולא סרקוזי או פרנסואה הולנד ? זאת השאלה המרכזית שמעסיקה את צרפת, אבל זו לא השאלה במלואה. צרפת, ששיטת הבחירות שלה היא רובנית בשני סיבובי בחירות, מוכרת לקורא המלומד כמדינה דו-מפלגתית שבה הבחירות לנשיאות הן מאבק ראש בראש, כמו בארצות הברית.

אולם המציאות יותר מורכבת ומערכת הבחירות הנוכחית בפרט הינה מסובכת יותר מבעבר. גם הבחירות האלה יוכרעו בסופו של דבר בין נציג מפלגת המיינסטרים הימנית UMP, מפלגתו של הנשיא סרקוזי, לבין נציג מפלגת המיינסטרים השמאלנית, מנהיג הסוציאליסטים פרנסואה הולנד. אולם בשני האגפים ישנו גורם טורדני שמשפיע על אסטרטגיית הקמפיין ועל תכניו.

מערכת בחירות יותר מסובכת מבעבר. המועמדים לנשיאות צרפת(צילום: EPA)

מצד ימין מדובר ב"חזית הלאומית", מפלגת הימין הקיצוני מיסודו של ז'אן-מארי לה פן ובהנהגתה של בתו מרין לה פן, שכבר התמקמה כמרכיב קבוע ומשמעותי בנוף הפוליטי הצרפתי. המפלגה ידעה עליות ומורדות, אך בבחירות 2002 ניצלה את חולשתו של המועמד הסוציאליסטי והתברגה לסיבוב הבחירות השני מול הנשיא המכהן ז'אק שיראק. כיום אמנם לא נראית באופק אופציה כזאת, אבל עוצמתה האלקטורלית של המפלגה בצירוף מעמדו הרעוע של סרקוזי בסקרים מאלץ אותו לחזר נמרצות אחר בוחרים ממאגרי הימין הקיצוני. זו הסיבה להקצנה בהתבטאויותיו של הנשיא סרקוזי בנושאים המובהקים של לה פן - ביטחון אישי, מהגרים וזהות לאומית.

שלישי בסקרים: הכירו את ז'אן-לוק מלאנשון 

אבל התופעה המרתקת ביותר במערכת הבחירות הזו מתרחשת דווקא מהצד השמאלי של המפה. המועמד הסוציאליסטי שרכב גבוה על גלי האכזבה מסרקוזי והוביל בבטחה בסקרים הן בסיבוב הראשון והן בסיבוב השני, לא פילל שהאתגר העיקרי שלו יבוא דווקא משמאל.

ז'אן-לוק מלאנשון, שפרש ממפלגתו של הולנד והקים בשותפות עם הקומוניסטים את "חזית השמאל" ועד תחילת השנה הזו דשדש בסקרים בסביבות 6-7 אחוזים, חרש בשבועות האחרונים את צרפת לאורכה ולרוחבה.

דעותיו נועזות, שפתו רהוטה ונגישה, יש לו כריזמה יוצאת דופן והוא לא רואה את הולנד ממטר. זה הסוד שעומד מאחורי העובדה שכמו כוכב רוק הוא מצליח למשוך עשרות אלפים לכל אסיפת בחירות שהוא עורך (80,000 בכיכר הבסטיליה בפריז) ובעיקר לכך שתוך שבועות ספורים טיפס למקום השלישי בסקרים (15 אחוזים) ודחק משם את לה פן, תוך שהוא מושך קולות ממחנה הבוחרים של הולנד.

בעל כריזמה יוצאת דופן, כוכב רוק שמושך עשרות אלפים. מלאנשון(צילום: רויטרס)

התוצאות ניכרות היטב בסקרים הראשיים. עד לפני כמה שבועות נהנה הולנד מיתרון נוח כבר בסיבוב הראשון. כיום, במקרה הטוב הוא בשוויון עם סרקוזי ובסקרים אחדים אף בפיגור קל של אחוז או שניים.

במהלך השבועיים שבין שני סיבובי הבחירות, מוכרע המאבק בין שני המתמודדים הראשיים על פי יכולתם להעביר אליהם את הבוחרים שנתנו את קולם למועמדים שלא העפילו לסיבוב השני. נהוג לומר שהסיבוב השני מוכרע במרכז המפה הפוליטית שהרי שני המועמדים יכולים לסמוך איש על קולות המחנה שלו. הפעם אין כלל ביטחון שכך יהיה.

הוויכוח הפוליטי עלה לטונים כה גבוהים בין השמאל לשמאל הקיצוני ובין הימין לימין הקיצוני, שיהיה צורך במאמץ יוצא דופן על מנת לאחות את הקרעים בתוך הגושים. מלאנשון כבר הודיע שאף שאין לו שאיפות או ציפיות להגיע בעצמו לסיבוב השני (בקרב אנשיו יש מי שעדיין חולמים על כך), בדעתו לדרוש מהולנד שינויים מפליגים במצע ולמשוך אותו שמאלה, כדי להחזירו למה שהוא מכנה "הקו הסוציאליסטי האותנטי". ומנגד, סרקוזי לא מקיים כל מגע רשמי עם הגברת לה פן, אבל הוא יצטרך לחזר אחר בוחריה.

לקראת הסיבוב השני יצטרך הולנד להראות שהוא יותר שמאל משמאל וסרקוזי שהוא יותר ימין מימין ושניהם שהם המרכז האמיתי. מבולבלים? בצדק. כך מרגישים גם הבוחרים בצרפת.

דניאל שק היה עד לאחרונה שגריר ישראל בצרפת ומבכירי המומחים לאירופה בשירות החוץ