מדוע הערים שלנו משעממות - חוץ מתל-אביב?

לקראת הסיבוב הבא בדיונים על הרפורמה בתכנון ובנייה , כדאי לבחון את המאפיינים שהופכים עיר למשגשגת ומצליחה - ומנגד את אלה שגוזרים את גורלן של ערים רבות אחרות להפוך נחשלות. במילים אחרות: צריך לשאול מה הופך את תל-אביב לעיר זוהרת, ואת הערים האחרות בישראל למשעממות.

עוד על תל-אביב בערוץ הנדל"ן :

• תושבי צפון ת"א: נקים 60 אלף דירות על קו החוף
• ת"א: תחנה מרכזית תהפוך למלון ובנייני ומגורים
• פינוי-בינוי בת"א ובבת ים: 8 מגדלים, 722 דירות
  

הערים החלו להתהוות לפני אלפי שנים והריכוזיות שלהן קידמה אותן הן מבחינה תרבותית והן מבחינה חברתית, זאת בשל האינטנסיביות והמגוון האנושי שבהן. הנגישות של תושביהן לתחומי חיים כמו תרבות, רווחה, פרנסה ומבחר שירותים שנמצאים בהישג יד, הוסיפה גם היא לפופולריות של הערים.

כאן גם נכנס גורם חשוב במעלה - התכנון העירוני, האחראי ישירות על אופי החיים בעיר. אך בחלק הארי של ערי ישראל בולט בהיעדרו תכנון מסוג זה. מרבית הבנייה ב-60 השנים האחרונות הייתה של פרברים המנוגדים ברוחם לעירוניות: נעדרים התייחסות לנגישות כמו בעיר, צפיפות המגורים בהן נמוכה, חסרים במוקדי תרבות, בעלי מעט רחובות מסחריים ונטולי מגוון.

לא יותר מאוסף של שכונות מבודדות

התכנון של רבים מפרברי השינה של תל-אביב מאופיין בשכונות מבודדות, עטופות בכבישי טבעת עם יציאה וכניסה ברורה אחת. ישובים אלה, השולטים במרבית הנוף הישראלי, הם לא יותר מאוסף של שכונות מבודדות ובלתי מחוברות.

במקור היו השכונות הללו אמורות לבטל את "מחלות" העיר ולהוות "ערי גנים", אך למעשה הן משיגות את ההיפך. הדוגמא הטובה ביותר לתכנון כזה היא מודיעין, שהיא אוסף של שכונות מבודדות, דומות להפליא, מנותקות מסביבתן באופן מכוון ומתוכנן.

האוסף הזה רחוק מליצור "עיר", כאשר מטרת התכנון היא יצירת שכונתיות ולא עירוניות. ישובים דוגמת מודיעין חסרים מרכז עירוני משמעותי, אינם מותאמים להולכי רגל, נטולי חיבור למרכזי תרבות ונעדרת מהם כל תחושה של התרחשות כלשהי.

רק דוגמא אחת מיני רבות

מודיעין היא רק דוגמא אחת מיני רבות בישראל. מאז קום המדינה התכנון העירוני הישראלי מתאפיין בכל הליקויים הללו, מתוך שאיפה מתעתעת ליצור "ערי גנים" פסטורליות. כך קרה שכל הערים החדשות בישראל, החל מאילת, ערי העולים בצפון הנגב, באר שבע כולה, חלקים גדולים בחדרה, נתניה, חיפה, רוב ירושלים המודרנית, חיפה המפוצלת, עד בואכה קריית שמונה - תוכננו באותה המתכונת.

רק תל-אביב לבדה, למעשה צפון מרכזה של תל-אביב, תוכננה בשנות המנדט כעיר לכל דבר. התכנון של חלק זה בעיר ללא הפסקה נעשה בידי פטריק גדס, יוצא העיר אדינבורו בסקוטלנד, ובכך שפר עליה גורלה. תכנון זה משלב בין אזורי המגורים והעסקים, ובכך הופך את תל-אביב לשוקקת אדם במרבית שעות היום.

רחובות תל-אביב מתאימים להולכי רגל ומרכז העיר בולט באינטנסיביות האנושית המגוונת שלו. כל זאת בניגוד לבנייה הלא עירונית בפרברים. לא פלא, אם כן, שתל-אביב הפכה לעיר שמניעה יותר מכל מקום אחר את הכלכלה ואת התרבות בישראל.

לכן, למרות הטרנד העכשווי לתקוף את יושבי תל-אביב, רצוי שמובילי הרפורמה בתכנון יישאו עיניהם לרחובות העיר המצליחה ביותר בארץ בבואם לעצב את גורל מוסדות התכנון העתידיים.