למה אנחנו בוגדים - והאם אתם הטיפוס שימעד?
מה הן הסיבות לבגוד בבן הזוג? מי הם הטיפוסים שבוגדים? ואיך תדעו אם אתם בדרך למעוד? "זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות" נותנים בזוגיות שלכם סימנים
לפעמים נדמה שכל מה שמפריד בינינו לבין משגל סוער וחד-פעמי עם פרטנר שאיננו 'החוקי שלנו' הוא שוט נוסף של וויסקי. הכל כבר שם: בחסות החשכה נראית שגרת היום-יום והאישה (או הגבר) שאיתה משעממת מתמיד, ואילו לזאת (או לזה) שלצידך על הבר יש ריח חדש, אחר, מסתורי, מפתה.
קראו עוד על סקס וזוגיות:
- רוצים להציל את הזוגיות? אל תדברו - עשו סקס
מפלס החרמנות גבוה ממילא, ובעזרתו האדיבה גם חומות ההגנה המוסריות מאבדות מקומתן. בא לך נורא לעשות את זה כמו פעם: בלי ציפיות, בלי מחויבויות, בארומה חזקה של טריות משכרת. ואז, לגימה או שלוש - זה יקרה. בבוקר, עם ההנגאובר, יצוצו (אולי) גם נקיפות המצפון.
"פחד להיבלע בזוגיות"
רגע לפני העלייה על מסלול הבגידה, ועוד לפני שניתן בו סימנים, כדאי להבין גם את המוטיבציות. "הבחירה אם כן או לא לבגוד היא אישית כמובן," מסבירה המטפלת הזוגית והמינית אריאל שער-מנדל, "ותלויה בתפיסת העולם של האדם טרום הבגידה המעשית.
"ישנם הטיפוסים שחושבים שזה פשוט בסדר, שאי אפשר לשכב כל החיים עם אותו פרטנר, ומה שחשוב זה רק לא להיתפס; יש מי שצמאים לריגושים, והבגידה המינית מהווה מבחינתם אמצעי נוסף להעלאת האדרנלין בגוף, ממש כמו טיול ג'יפים אקסטרימי או קפיצת בנג'י.
"לפעמים הרקע הוא משבר בזוגיות, שכולל מצד אחד תחושת תקיעות וייאוש אבל מהצד האחר חוסר רצון לפרק את המשפחה - ומתוך זה נוצרת הפרדה מלאכותית בין הביטחון והשותפות שמספקים הנישואים לבין הלהט המיני (ולפעמים גם האהבה) - שיש בחוץ; במקרים אחרים הבגידה היא קרש הקפיצה ליציאה מזוגיות שכבר איננה בין החיים.
"בגידה יכולה לקרות גם מתוך צורך בנקמה, ולאו דווקא על בגידה: אם יש הצטברות של כעס וחוסר יכולת לבטא ולפתוח את הדברים, התחושה היא שהדרך היחידה להחזיר לעצמנו תחושת כוח היא לבגוד; יש הבוגדים כדי לשמור על מרחק, לשמור על עצמם מתוך איזה פחד להיבלע בזוגיות; יש מי שעושים את זה מתוך חוסר היכולת לראות בבני זוגם את ה'חבילה' המלאה - כאמא או כאבא של הילדים המשותפים וגם המאהב/ת. בדרך-כלל מדובר בשילוב בין חלק מהאלמנטים האלה".
"להכין את השטח"
אם זיהיתם את עצמכם בין גורמי ההנעה הללו, נראה שביניכם לבין עצמכם המחשבה על חציית גבולות המונוגמיה כבר עלתה בראשכם. זה השלב הראשון. בשלב השני, אומרת שערמנדל, מתחילים הבוגדים והבוגדות הפוטנציאליים 'להכין את השטח.' מה זה אומר?
- אם אתם מוצאים את עצמכם מספרים סיפורים ומכינים אליבי לכל יציאה מהבית, גם אם מדובר בטיול הלילה עם הכלבה המשפחתית.
- אם אתם חשים לכודים בקשר ומוצאים את עצמכם חרדים מהמחשבה שזה שאיתכם הוא היחיד והאחרון שתעשו איתו סקס. ככל חיה לכודה, היעדר החירות מעורר התנגדות עזה ורצון לצאת לחופשי.
- אם אתם מגלים גישה סלחנית כלפי בגידות בסביבתכם החברתית. רציונליזציה להתנהגויות כאלה מצד החברים שלכם איננה מקרית.
- אם אתם מפתחים יחסים (אפלטוניים! ברור) עם בני המין השני, מחפשים אצלם סימפתיה, משתפים אותם בשעמום הזוגי שלכם וכו.'
- לחלופין, אם אתם שומרים על בני זוגכם בסוד מהסביבה ומסתירים באדיקות את קיומם בחייכם, גם אם זה כרוך בשקרים של ממש.
- אם אתם מפנטזים על אחרים. אוקיי, זה נורמלי. אבל יש הבדל בין לפנטז על בראנג'לינה לבין לפנטז על הבחור/ה מהשולחן הסמוך לשלכם באופן-ספייס המשרדי.
- אם אתם משדרים בשיחות הזוגיות ש'זה בסדר לבגוד.' מדובר בשנמוך (ההפך משדרוג) לא מקרי של הקוד המוסרי ובניסיון למנוע את ההתפוצצות העתידית - כשתתגלה בגידתכם המתקרבת.
- אם אתם מחפשים (ומוצאים) ריגושים מחוץ לבית ולמערכת הזוגית. זה יכול להיות מועדוני סטריפטיז, אתרי היכרויות למטרות מין ברשת או איסוף טלפונים מבחורות (או בחורים) בברים. למעשה, זו דרך מוכרת ליצירת סיטואציות של היכרויות חדשות עם בני המין השני.
"יש לנו הרבה פעמים דיסוננס קוגניטיבי, גם בתחום הזה," מבארת שער-מנדל, "והנטייה האנושית הטבעית היא לנסות לצמצם אותו. כל ההתנהגויות האלה הן ביטוי לניסיון להרגיש פחות רע עם הבגידה המתהווה. אנחנו בעצם בונים באמצעותן נרטיב חדש שיפחית, כך אנחנו מקווים, את רגשות האשם שלנו. צריך לזכור שבגידות לא מתרחשות ברגע אחד.
"גם את הסטוץ הכי פתאומי מקדימה איזושהי התכוננות, רגשית וגופנית. לכל אחד מאיתנו יש תמיד בסיטואציות האלה את המקום של הבחירה: אדם מרגיש שזה הולך לקרות לו. ולפעמים בעצם ההחלטה לשתות עוד דרינק - החלטת שאת הולכת על זה, שאת ממשיכה את המשחק."
תחליטו מה שתחליטו, רק תזכרו שמדובר במשחק באש. מפתים ככל שיהיו, סטוצים מהצד הם בעייתיים. אמון שהופר לעולם לא ישוב להיות מוחלט ושלם כשהיה.
לפנייה לכתב/ת 
