עדות שתזכה נהג? אפשר כנראה להתעלם ממנה
בית המשפט המחוזי זיכה נהג שנאשם בנהיגה בשכרות, לאחר שהתברר כי מתנדבי המשטרה התעלמו מכל עדות שעשויה היתה לזכותו. גם בית המשפט לתעבורה אינו יוצא נקי מהסיפור
"מדוע מתעלמת המשטרה מראיה שיש בה כדי לזכות את הנאשם, ואוספת בתיק החקירה רק את גרסאות השוטרים, המפלילות אותו?". שאלה מטרידה זו מופיעה בפסק דין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, שזיכה לאחרונה נהג מאשמת נהיגה בשכרות, לאחר שכבר הורשע בבית משפט לתעבורה.
מפסק הדין עולה כי דווקא על שכרותו של הנהג לא הייתה מחלוקת. אלא שעניין אחר וחשוב למדי לא הוברר כראוי: האם בכלל נהג בזמן שעצרו אותו מתנדבי המשטרה?
עוד בערוץ הרכב של ynet:
- נציב קבילות: למון קאר ושמו סיטרואן ברלינגו
וכך כתבה שופטת המחוזי טלי חיימוביץ, בהחלטתה לזכות נהג שרמת השכרות שיוחסה לו גבוהה פי ארבעה מהרף החוקי: "גם אם המתנדבים אינם (מומחים) בחקירות, וסבורים כי ראיות מזכות אינן אלא מטרד שאין צורך לאסוף, היה מקום שקצין החקירות יעשה כן, בטרם הגשת כתב אישום".
אז מאילו ראיות מזכות התעלמו המתנדבים, וכיצד הובילו אלה לזיכויו של הנהג על-ידי בית המשפט? כדאי לכם להמשיך ולקרוא.
"העדפת עדי התביעה"
סמוך לחצות, ב-16 בספטמבר 2010, נעצר א' בזמן שישב במכוניתו על-ידי מתנדבי משטרה, שחשדו בו כי נהג לפני-כן כשהוא שיכור. בבדיקת שכרות שנערכה באמצעות מכשיר הינשוף, התקבלה תוצאה של 1,040 מיקרו-גרם אלכוהול - פי ארבעה מהכמות המותרת על-פי חוק. א' אכן הודה כי שתה, אך טען כי כלל לא נהג בזמן שנעצר. בית המשפט לתעבורה האמין למתנדבים, ובספטמבר 2011 נגזרו עליו 40 חודשי שלילת רישיון.
לאחר מתן גזר הדין, הוגשו לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע שני ערעורים: א' ערער על הרשעתו, ואילו המדינה ערערה על קולת העונש. בהתייחסה להרשעתו בבית המשפט לתעבורה, מבהירה שופטת המחוזי חיימוביץ כי זו התבססה על "קביעת מהימנות העדים, והעדפת עדי התביעה על-פני גרסת עדי ההגנה, שבה נמצאו סתירות". אלא שמתברר כי לפחות בחלקן, סתירות אלה נגרמו כתוצאה ממחדלי חקירה של המשטרה.
הנה דוגמה אחת שמציינת השופטת: "בעוד אנשי המשטרה אשר נכחו באירוע רשמו מזכרים מיד עם סיום המשמרת, והקפיאו את האירוע בזיכרונם, עדי ההגנה אשר לא נחקרו על-ידי המשטרה, מסרו לראשונה את גרסתם בעת המשפט... חצי שנה אחרי האירוע". בגלל פער הזמנים המשמעותי, כך מסבירה השופטת, זיכרונם של עדי ההגנה בנוגע לפרטים שונים - כמו האם אורות המכונית דלקו, או אילו חלונות בה היו פתוחים - היה מעומעם.
"מחדל החקירה העיקרי"
לדברי שופטת המחוזי חיימוביץ, את בעיית הזיכרון של עדי ההגנה יש לייחס למחדל של מתנדבי המשטרה: "מחדל החקירה העיקרי הוא הימנעות מאיסוף ראיות שהיה בהן כדי לזכות את המערער". עדויות אלה נמסרו למתנדבים כבר בזמן האירוע, והשופטת מבהירה כי לחלק מהעדים לא הייתה אפשרות "לתקשר עם הנאשם" לפני מסירתן.
מדוע נמנעו המתנדבים מאיסוף אותן ראיות שעשויות היו לזכות את הנאשם? קבלו הצצה לפרוטוקול אחד הדיונים בבית המשפט:
מתנדב (בתשובה לשאלה): "אחרי ששמנו את הנאשם בתוך הרכב, בא אלינו אחד האנשים ואמר לנו שהנאשם לא נסע, אלא רק שמע מוזיקה".
שאלה: "הוא בא מיוזמתו?"
תשובה: "כן".
שאלה: "לקחת את הפרטים מהבן-אדם הזה?"
תשובה: "לא. אולי זה חבר שלו, שרוצה להגיד משהו לטובתו".
ולא רק המתנדבים מצאו פגם בכך שעדי הגנה מעוניינים למסור עדות שעשויה חזכות את הנאשם - גם בית המשפט לתעבורה לא חשב שיש בעדות כזו צורך. וכך מתייחסת לכך השופטת חיימוביץ: "(בית המשפט לתעבורה) הלין כי בקרב עדי ההגנה הייתה מגמה להציג גרסה לפיה הנאשם לא נהג. (אך) דברים דומים אפשר לומר על האופן שבו נוהלה החקירה. דהיינו, כי המגמה של אנשי המשטרה הייתה להראות שהנאשם כן נהג ברכב, ועל-כן התעלמו מראיות מזכות".
אגב, לא רק מחדלי חקירה הובילו לזיכויו של א'. במהלך הדיון בערעורו בבית המשפט המחוזי, נמצא ביסוס עובדתי לחלק מהטענות שהעלה עוד בבית המשפט לתעבורה. כל זאת, כך מסכמת השופטת חיימוביץ', "מקימים את הספק הסביר הנדרש בהליך זה". ערעורו של א' התקבל, גזר הדין בוטל, והערעור שהגישה המדינה על קולת העונש - נדחה.
לפנייה לכתב/ת 
